שומרת הערים האבודות-פרוייקט אליקורן

"תפתחי את זה" אמרה סופי.

ג'ו פתחה את המכתב וקראה.

"ילדים יקרים, אנחנו נצתרך שתשארו קצת זמן באחוזת פלאוור, בברכה גרניט."

"מה?, הוא כאילו רציני?" שאל קיף.

כולם הסתכלו אליו בפנים שאמרו "ברור."

"באו אני אראה לכם לאן ללכת, כבר מחשיך" אמרה ג'ו.

היא התחילה ללכת וכולם אחריה.

"אז, איפו אנחנו בדיוק?" שאל פיץ.

"אנחנו ביער האבדות" אנתה לו ג'ו בפשטות.

"מה זה יער האבדות?" שאלה סופי ברגע שכולם החווירו ועצרו במקום.

"זה יער כלכך גדול שאף אחד שנכנס לא יצא" אנה לה פיץ.

"אבל בגלל שאני מפריחה אני יודעת איך להכנס ואיך לצאת" אמרה להם ג'ו במהירות.

האחוזה אפילו הייתה גדולה יותר מבפנים, היה שם 40 חדרים בדיוק (סופי ספרה אותם.)

"זה היה פעם החדר של אלוואר, אז חשבתי שאולי כדי שפיץ ישן כן" אמרה ג'ו ופתחה את הדלת.

פיץ נכנס ומלמל: "תמשיחו להתקדם בלעדי."

"זה היה החדר של ג'ולי אז חשבתי שסופי תישן כן" אמרה ג'ו.

סופי נכנסה והם התקדמו.

"זה היה החדר של בראנט, דקס אתה ישן שם" אמרה לו ג'ו.

דקס נאנח ונכנס.

זה היה החדר של גת'ן" אמרה ג'ו.

"תני לי לנכש הוא שלי" שאל קיף.

היא הנהנה.

"זה היה החדר לאורחים, הוא שלך טאם, פשוט שמתי פה את כל הספרים שלי לצללים" אמרה לו ג'ו.

"איך ידעת שאני צל?" שאל טאם.

"הרגשתי את זה" אנתה לו ג'ו.

"זה היה החדר של אמנדה,ביאנה את עכשיו שם" אמרה לה ג'ו.

"רגע את יודעת מי ההורים הביולגים שלך?" שאלה סופי.

"כן, אמא שלי הייתה טלפתית, ואתם בטח מקירים את אבא שלי. הוא במועצה קוראים לו ברוטנה." אמרה ג'ו.

הפרק הקודם		הפרק הבא