בית הספר למלאך ולנחש

שלום קוראים מקסימים!

יש פרק חדש באגדה הזאת!

העונה השנייה כבר כאן, לפחות למי שיש לו אמזון פריים.

זה ישנה הכל...

לפחות בינתיים, אני מאחלת לכם קריאה נעימה!

הפרצוף המגחך של גבריאל היה הדבר הראשון שאזירפאל ראה באותו יום.

"בוקר טוב, קרן שמש."

"מצטער," מלמל אזירפאל, "ישנתי עד מאוחר?"

"אולי לא לפי ההרגלים שלך," ענה גבריאל והחווה לעבר החלון שבו השחר עוד לא גמר לעלות.
"אבל נסיך אביר צריך להיות כמו מכונה משומנת! תמיד פעיל! רוצה להצטרף לאימון?"

"חוששני שאני עדיין עייף מאתמול," סירב אזירפאל בנימוס. "אולי קודם אתרענן, אסייר בטירה..."

"טוב, זאת בטח הטירה הראשונה שאי פעם ראית," אמר גבריאל ולמרבה הצער הוא צדק. "תלמד להכיר אותה!"

אחרי שהתרענן והחליף בגדים, אזירפאל פנה לצאת מהחדר ונופף לשני שותפיו.

"אל תשכח את החרב!" אמר סנדלפון ואזירפאל התאמץ לחייך לפני שחגר את הנדן.

הוא לא רצה לשאת את משקל החרב.

אחרי שיצא ממסדרון חדרי השינה, אזירפאל נתקל בהתלבטות: למעלה או למטה.

"רצוי לרדת תחילה, ואז לעלות," הוא אמר לעצמו לפני שירד במדרגות מטה.

כשהגיע לקומה הראשונה הוא גילה את כיתות הלימודים, ולא היו אלה סתם כיתות:

כל הקירות, הריהוט והקישוטים היו עשויים ממתקים, כל כיתה מממתקים אחרים.

אזירפאל לקח לעצמו עוגיה מאחד השולחנות והיא היתה טעימה ופריכה להפליא, כאילו רק גמרה להצטנן על התבנית.

אזירפאל מיד רצה לטעום את שאר הכיתות, אך נזהר לא לפגום בשלמות שבה הן היו מעוצבות:

הוא שבר רק קצה קטן של גביש סוכר, גירד מילימטרים ממשטחי שוקולד, וקטף מרשמלו, שלגון, וסוכריות שונות רק מהפינות הרחוקות.

על קיר המסדרון נכתב בדובדבני גומי: "הדרך לרוע רצופה פיתויים".

הנזל וגרטל לא התפתו להיות רעים בגלל הממתקים, הרהר אזירפאל בזמן שלקח דובדבן אחד מהאות עי"ן, הבעיה היתה שהם בטחו במישהי שרצתה ברעתם.  

הוא החליט לעלות למעלה.

אחרי שעבר את מגורי הבנים, אזירפאל מצא את עצמו מול דלתות ספריית טוהר.

בהתחשב בזה שבגבלדון היתה רק חנות ספרים אחת קטנה, הוא מאוד התרגש להיכנס פנימה.

נשמתו נעתקה.

אזירפאל הרגיש כמו בל כשראתה את כל המדפים עמוסי הספרים, רק בלי החיה הסקסי שיציג לו אותם.

כן היתה שם חיה – כבשה ספרנית לא סקסית במיוחד שצפתה באזירפאל דרך המשקפיים שלה.

"יש ספר שאתה צריך?" היא שאלה ביובש.

"הו, אני לא יודע איפה להתחיל!" אזירפאל ענה בהתלהבות לא תואמת. "אני יכול להביא מבקר נוסף שיעזור לי לבחור?"

"רצוי שלא," ענתה הספרנית בטון יבש כמקודם,

"אתה מוזמן להתבונן בשלטי הקטגוריות של ספרי העיון שכאן, ספרי אגדות והרפתקאות נמצאים בתצוגה שלידי או בקומה השנייה."

"יש פה שתי קומות של ספרים?" שאל אזירפאל.

"אהה," ענתה הספרנית.

"יש פה שתי קומות של ספרים," חזר אזירפאל בעיניים נוצצות, "אפשר לעבור לגור כאן?"

***

"הי, קרואולי. אתה קם לשיעור?"

קרואולי גנח ופקח את עיניו למראה המלבב של הסטור.

"תנו לי סיבה אחת לעשות את זה," אמר קרואולי בלי לצאת מהמיטה.

"אם תבריזזזזזז ממספיק שיעורים תיחשב לנכשל," ענו בעל זבוב.

זה כבר הקים את קרואולי.

ברוב רטינות הוא התארגן כמיטב יכולתו, שלא היתה מרשימה במיוחד בהתחשב בנסיבות.

הוא קרטע עם חבריו לחדר האוכל ואחר כך לשיעור הראשון, שהתקיים בכיתתו המעופשת של פרופסור מנלי.

פרופסור מנלי, שהיה קירח וכתום כאילו ניסה קרם שיזוף מפוקפק, נראה עליז ביותר משום מה.

"ברוכים הבאים לשיעור התכערות!" הוא הכריז. "היום נתחיל ממשהו בסיסי אך יעיל – השחתת שיער!"

קרואולי, שישב בשורה האחורית ושתי רגליו על השולחן, נזקק להרבה מאוד שליטה עצמית כדי לא לכסות את שיערו בשתי ידיו.

"שיער גרוע עוזר מאוד למראה גרוע," המשיך מנלי. "לנבלים קירחים יש יתרון טבעי – לא ככה, קיילה?"

קיילה, התלמידה הקירחת, הנהנה בהתרגשות.

המופרע הזה מתכוון לגלח אותנו?, תהה קרואולי.

"לבעלי השיער מבניכם יש עבודה לעשות," אמר פרופסור מנלי.
"כמובן, הזנחה ארוכת טווח מחוללת פלאים, אבל יש שיטות מהירות יותר – כמו תמיסת כנפי עטלף שנרקחה כהלכה וצובעת את השיער לאפור שיבה חולני!

אבל היום נעשה משהו קל יותר. בקרוב נגלה מה עושה שילוב של מיץ קליפת אגוז עם קצת ריר צפרדעים."

"נשמע כמו מרק אקזוטי," אמר קרואולי בקול בזמן שבעל זבוב ועוד כמה תלמידים חרוצים הוציאו את הרכיבים מהתיקים שלהם.

"רק למה אנחנו צריכים לתת לשיער שלנו לשתות את זה?"

חיוך מלא שיניים רקובות הבהיר לקרואולי, לצערו, שמנלי חיכה לשאלה כזאת בדיוק.

"למה?" חזר מנלי, זורח מההזדמנות ללמד. "למה אנחנו צריכים להשחית את השיער שלנו? להרוס את עור הפנים שלנו? ללבוש בגדים בלויים?
למה אנחנו צריכים להתכער? למה אנחנו צריכים להיות מגעילים ודוחים?"

"למה באמת?" שאל קרואולי, בתקווה שהוא יהיה יותר משכנע ממה שהמורה מתכוון להגיד.
"למה נבלים צריכים להרתיע גיבורים בעזרת כיעור? גם מישהו מטופח יכול להיות מפחיד. אם אנחנו חייבים להיות רעים, למה לא לעשות את זה עם סגנון?"

כמה תלמידים מלמלו לעצמם, מתלבטים.

"טיפשים!" קרא פרופסור מנלי. "אתם חושבים שתוכלו להביס את הלעדים במשחק שלהם?"

התלמידים השתתקו במבוכה.

"הם תמיד יראו טוב יותר מכם, ולא תשיגו מהם הערכה אלא בוז," המשיך מנלי, "אבל הם לעולם לא יעזו להיראות מכוערים.
הם לא מוכנים לסבול ברווזון מצומק שלא הופך לברבור. כן, כיעור דורש העזה. כיעור דורש ענווה שהגיבור החסוד ביותר לא יוכל להגיע אליה.

והתכערות שווה את המאמץ יותר מהתייפות כי יופי הוא שיעבוד. כיעור פירושו חופש."

קרואולי לא טרח להגיב על זה.

כשתלמיד חלף על פניו בדרך למדפים עם החומרים הרזרביים, קרואולי רמז לו שיביא גם לו והתלמיד משך בכתפיו ועשה את זה.

בלי להוריד את הרגליים מהשולחן, קרואולי סחט את קליפות האגוז המרקיבות לתוך צנצנת עם שאריות ריר.

אני אמרח רק קצת, הוא חשב. רק כדי לא להיכשל. ואז אני ארחץ את השיער.

בדיוק כשקרואולי גמר להכין את התערובת שלו, פרופסור מנלי עבר על ידו.

"מעולה!" הוא אמר, לקח את הצנצנת ורוקן אותה על ראשו של קרואולי.

"הי!" קרא קרואולי וניסה במרץ להוציא את החומר משיערו.

"בדיוק ככה, צריך לחפוף! להכניס את המיץ פנימה!" אמר מנלי באכזריות.

קרואולי החניק צרחה.

"האם אתה מרגיש את טעם החופש?" שאל מנלי.

"לא," הבהיר קרואולי.

"אולי כי אתה מתחבא מאחורי אביזרים מטופשים," ענה הפרופסור מנלי.

אם לסטות מהנושא באופן שישתלם בקרוב, כשקרואולי היה קטן הוא שם לב מהר מאוד שהעיניים שלו משונות.
לא כי הוא הביט במראה, אלא כי אנשים אחרים נמנעו מלהביט בו. או שהם בהו בו בלי להפסיק, וקרואולי לא ידע מה יותר גרוע.
הוא ניסה לחייך, לשאוג שאגות מפחידות, להסתכל ברצפה כשהוא הולך ברחוב,
עד שנמאס לו והוא הלך אל אשילון, אמן הזכוכית של הכפר, ודרש ממנו לעשות לו משקפיים שהוא יוכל לראות דרכם את העולם בלי שהעולם יראה אותו.

כשאשילון שאל איך קרואולי מתכוון לשלם, הילד בתגובה ניפץ מראה והזהיר שהוא יקלל את אשילון לכל חייו אם הוא לא יציית לו.

אשילון חזר אליו כעבור כמה ימים עם עדשות זכוכית חומה שהוא התקין במסגרת מתכת, ומאז קרואולי לא נפרד מהן.

ובאותו שיעור, הפרופסור מנלי הסיר את המשקפיים מפניו.

קרואולי הסיט את מבטו אל השולחן, אך העיניים שלו כבר נחשפו, צהובות, בולטות וצרות אישונים.

"ילד יקר, העיניים שלך..." אמר פרופסור מנלי. "הן מחרידות. מבעיתות! זה נפלא!"

קרואולי היה מודע לתלמידים שמבטיהם ננעצים בו, וניסה לא להיות מודע.

"למה אתה מסתיר דבר כזה?" התרגש פרופסור מנלי.

"אולי כדי להטעות את הטובים, ואז להפחיד אותם עם המבט האמיתי שלך כשהם לא מצפים לזה... כמה זדוני... אבל אולי בכל זאת תשקול להיפטר מהמשקפיים?"

בתשובה, קרואולי חטף את המשקפיים הכהים מידו של מנלי והרכיב אותם בתנועה מהירה.

מנלי משך בכתפיו ונופף בידו כדי לחלק ציונים.

קיילה נראתה שמחה כשהספרה 1 הופיעה מעל ראשה בעשן, אז קרואולי הניח שהשיטה היא שהמספר הכי נמוך פירושו דירוג גבוה.

בעל זבוב הפגינו רגשות מעורבים לקבלת המספר 2, והסטור וליגור נראו די מרוצים לקבל 5 ו-6 בהתאמה.

קרואולי הרים את ראשו והופתע לראות מעליו את הספרה 3.

בעל זבוב נעצו בו מבט מאיים.

***

אזירפאל השאיל ספר בשם אגדות או נבואות? כרך א והתייצב לכיתת גבישי הסוכר בשביל השיעור הראשון.

פולוקס צלע פנימה, מחובר לבדו לגוף של עז.

אזירפאל ניסה לא לחשוב מה הוא עשה עם הראש של אותה עז.

כשהכיתה התמלאה תלמידים, פולוקס כחכח בגרונו ואמר: "ברוכים הבאים לשיעור שלי. יש לי כלל ראשון ללמד אתכם בנוגע לליטוש ההופעה החיצונית:

שימו מנטרל ריח במוקדי ההזעה שלכם, וגם בושם. רק שימו לב שהמוקדים של מריחת מנטרל זיעה והתזת בושם הם לא אותו דבר, אני אחלק לכם תרשים בסוף השיעור.
כן, הנסיך..."

"פרסיבל השני," אמר נסיך שחור שיער. "למה אנחנו צריכים דיאודורנט ובושם? אנחנו נסיכים, לא נסיכות."

"נכון מאוד, אתם נסיכים," אמר פולוקס, "אבל אתם גם בגיל ההתבגרות, כך שהגוף שלכם זה עתה למד להפיק ריחות לא נעימים, שלצערי אני יכול לקלוט היטב."

הוא קימט את חוטמו. "אם תרצו להשאיר רושם טוב על חבריכם בני האצולה או על נסיכות, עשו כפי שאני אומר. כן, הנסיך פרסיבל?"

"נסיכות אוהבות ריח של גבר מזיע," אמר פרסיבל בהבעה שרמזה לאזירפאל שהוא לא החרב הכי חדה בנשקייה.

פולוקס לא התרשם.

"נסיכות ישמחו לספוג את ניחוח הזיעה שלך אחרי שתתגושש עם מפלץ ותנצח," הוא ענה.
"בכל הקשר אחר, עדיף שיהיה לך ריח אחר. בית הספר מספק לכל אחד בחדרו תכשיר לנטרול זיעה ובקבוק בושם,
ואם אתם לא מרוצים מהריח אתם מוזמנים לחפש בשמים אחרים במכון הטיפוח. אם תמשיכו להגיע מסריחים כמו לא-עודים לכיתה שלי, הדירוגים שלכם יהיו בהתאם.
אפשר בבקשה להקריא שמות?"

בשאר השיעור פולוקס לא המשיך לדבר על ריחות, אלא הרצה על ההבדל בין חיוך מנומס לחיוך מקסים.

"עכשיו הדגימו לי חיוך מנומס," ציווה פולוקס. "כזה שהייתם נותנים לבני מעמדכם ומעלה, ליריב מכובד, או למשרת נאמן."

כיתה של עשרים תלמידים חייכה בבת אחת.

"יפה מאוד, סנדלפון!" אמר פולוקס. "לא רע, אזירפאל. פחות גיחוך, פרסיבל, ופחות קיפאון, גבריאל."

התלמידים שקיבלו הערות ביקורתיות לא הצליחו להמשיך לחייך.

"ועכשיו, חיוך מקסים! כזה ששמור לנסיכות," הורה פולוקס.

אזירפאל עשה כמיטב יכולתו.

"חוששני שזה עדיין החיוך המנומס שלך," אמר לו פולוקס כשהגיע לבחון אותו.

אזירפאל דימה את עצמו מחייך לנסיכה אווה.

"שלום, הוד נסיכותך, האם את מסתדרת בלי החרב? הפיות לא שבו להטרידך?"

"עכשיו אתה נראה יותר מודאג מאשר מקסים," אמר פולוקס.

אזירפאל הרחיב את חיוכו, אך פולוקס נאנח ועבר לתלמיד הבא.

"הנסיך גבריאל, החיוך שלך עדיין קפוא."

אחרי שבחן את החיוכים של כולם, פרופסור פולוקס נופף בפרסה שסועה ומספרי דירוג הופיעו מעל ראשיהם של התלמידים,

בעננות שהיו פחות זהובות ככל שהדירוג היה פחות מרשים.

בעננה כמעט שקופה הופיע המספר אחת עשרה מעל אזירפאל.

סנדלפון וגבריאל קיבלו עשר ושתים עשרה בהתאמה.

פולוקס חילק לתלמידים תרשימים של גוף האדם עם האזורים למנטרל זיעה מסומנים באדום ואזורים להתזת בושם מסומנים בכחול.

גבריאל סירב לקבל אחד, מזעם על הדירוג שקיבל.

"מתחת למחצית העליונה?" רתח גבריאל. "אתה יודע מיהו אבא שלי? הוא עוד ישמע על זה!"

"אני הייתי מהסס לדווח למלך על ביצועים בינוניים בשיעור הראשון," אמר פולוקס בקור.

"שיעור בשמים ופלרטוטים," הפטיר גבריאל.

"כן, מה הקטע?" הצטרף פרסיבל.

"אני כבר אכתוב לאבא שלי, הוא ידאג שתכנית הלימודים פה תתאים לגברים אמיתיים," איים גבריאל.

"אבא שלך התחנך בדיוק במערכת הזאת, תחת אותו מנהל," ענה פולוקס. "הוא כנראה מצפה שתתאמץ כדי להצליח כמוהו."

עיניו של גבריאל רשפו אש סגולה, אך הוא לא ענה.

הוא הניד בראשו לעבר סנדלפון ואזירפאל והם הלכו בשתיקה לכיתה של השיעור הבא.

***

שיעור קללות ומלכודות מוות התקיים בכיתה קפואה.

קרואולי ניסה לא לרעוד, כדי לא לתת לליידי לסו את הסיפוק הזה, אך זה היה מאוד קשה.

הוא הרגיש את התערובת מתקשה בתוך שיערו, וניסה לא להצטמרר, לא לחשוב על שיער או עיניים ובמקום זאת להקשיב הפעם,

רק כדי לא לפספס פרט חשוב שעלול להוביל לכישלון.

"ברוכים הבאים, נבלים חדשים, לשיעור שלי," אמרה ליידי לסו, ולא היתה הרבה יותר חמימות בקול שלה מאשר בחדר.

"השם הרשמי של השיעור הוא קללות ומלכודות מוות, אבל אני אלמד אתכם יותר מזה. בעזרתי, יותר מאשר בעזרת כל מורה אחר בבית הספר הזה,

אתם תהיו ראויים לתואר נבלים. אני אלמד אתכם לא להיות ונדליסטים או סדיסטים ממוצעים אלא להיות חדים, ממוקדים.

למצוא סיבה להיות אכזריים, לדעת להכאיב בצורה שתספק אתכם לטווח הארוך. אולי ככה תלמדו להיות מספיק חזקים כדי לנצח בתחרויות בין בתי הספר."

כמה ראשים הזדקפו בהתרגשות.

"ואולי..." המשיכה ליידי לסו, "גם תלמדו, יום אחד, למצוא את האויב המושבע שלכם." עיני הארגמן של ליידי לסו נצצו בפניה החיוורות.

"אני לא מדברת על תלמיד שיש לכם סכסוך קטנוני איתו, או מישהו שאתם נהנים להציק לו או להתחרות בו.

האויב המושבע הוא היריב הלעדי האחד והיחיד שאתם חייבים לחסל כדי לנצח."

קרואולי תהה אם האויב המושבע שלו יכול להיות הנסיך ג' ההוא.

זה יכול להיות כיף, למחוק לו את הזחיחות מהפרצוף.

"האויב המושבע," הרצתה ליידי לסו, "יהיה זה שאיש לא קיים כשאתם נלחמים בו, הנשמות שלכם קשורות, הוא ההפך הגמור מכם, נקודת התורפה שלכם.
תוכלו להילחם זה בזה לנצח, ולרצות לגמור את זה תוך דקות ספורות."

לקרואולי זה נשמע תלותי באופן לא בריא. לא עדיף לבחור נסיך מעצבן, להרוג אותו באגדה שלו וגמרנו?

"את האויב המושבע תזהו בחלומותיכם. הוא ירדוף אתכם בשנתכם,

פניו לועגות לכם עד שהוא ישנה את לבכם וגופכם ולא תרגישו דבר מלבד שנאה לוהטת, מרתיחת דם, אובססיבית. רק אם תצליחו..."

בשלב הזה קרואולי לא הצליח להימנע מלהעיר בקול: "הלעדי האחד והיחיד, חלומות, ואובססיה? לא עדיף להודות שאתם מאוהבים וגמרנו?"

בכיתה נשמעו צחקוקים שהוחנקו מהר מאוד למראה מבטה הרושף של ליידי לסו.

"אני מצטערת שלא הבהרתי את זה," היא אמרה בטון שלא שיקף צער או כל רגש אחר, "אבל אני לא אסבול הפרעות בכיתה שלי.
אני מורה הוגנת - אין לי כוונה להכשיל תלמידים בלי סיבה או להטיל משימות קשות לפני שאתם מוכנים לבצע אותן,
אבל אני לא אהסס לשלוח את המפריע הבא למרתף העינויים."

היא התקדמה בנקישת עקבים לעבר הכיסא של קרואולי.

"הורד את רגליך מהשולחן," היא אמרה.

"לפרופסור מנלי לא היתה בעיה עם זה," השיב קרואולי.

"אולי הפרופסור להתכערות התלהב מסירחון הרגליים שלך, אבל אני לא," ענתה ליידי לסו.

קרואולי פגש את מבטה מבעד למשקפיו והבין פתאום את היתרונות הבריאותיים בישיבה זקופה כשכפות הרגליים מונחות על הרצפה.

ליידי לסו כמעט חייכה.

"באשר לשאלתך המחוצפת, קרואולי," היא אמרה, "פשוט מאוד להבדיל בין תסמינים של מציאת אויב מושבע להתאהבות:
נבלים לא מתאהבים. אתם עלולים, כמובן, להתבלבל בין משיכה גופנית או מחסור רגשי לאהבה,
אך נבלים אמיתיים ימצאו את מקומם רק בגן עדן של בדידות, לנצח לא עוד.  
אם תהיו בני מזל, כמובן, ואמיצים מספיק כדי לרצוח את האויב המושבע שלכם."

קרואולי לא אמר בקול שזה קשקוש מוחלט,
רק חרק שיניים וישב זקוף גב וקשוב כשליידי לסו המליצה על ספרים לקרוא ועל דרכים אחרות להילחם במחשבות שסותרות את דרך הרוע.

בהתאם למה שאמרה, ליידי לסו לא נתנה משימה בשיעור הראשון ושחררה אותם לשיעור הבא בלי ספרות דירוג.

***

בשיעור מנהגי אבירים לא היה לגבריאל על מה להתלונן, כשפרופסור אוסי שיבח גם את הקידה המנומסת וגם את הקידה המפוארת שלו.

אזירפאל זכה לפחות הצלחה.

גם אחרי שניסה להשתחוות כפי שהמורה אמר, כפי שמתואר בספרים, כמו שמשתחווים בכנסייה, וכמו שהתלמידים האחרים עשו, לא הצליח לחקות אותם בצורה מדויקת,

ובסוף השיעור המספר 20 הופיע מעליו בענן ירקרק מבחיל.

עוד שניים כאלה, והוא עלול להיכשל.

גבריאל, שקיבל דירוג 1, היה במצב רוח חיובי.

"גם קוראים לומדים בסוף," הוא אמר לאזירפאל. "פשוט תצטרך להתאמץ כדי לקבל דירוג מתאים לבני לוויה. כמו החמש המכובד של סנדלפון!"

סנדלפון חייך ואזירפאל חייך חיוך מדוכדך בחזרה, בלי להגיד שלמעשה גם דירוג 5 נחשב טכנית לדירוג של מנהיג.

השיעור הבא היה כישורי לחימה, ואזירפאל לא ידע איך ישרוד אותו.

עשרים בנים הגיעו לחדר אימוני הסיף, דרוכים ללחימה.

"ברוכים הבאים לשיעור כישורי לחימה," אמר פרופסור אספדה.
"כאן תלמדו סיף, וכישורי אבירים אחרים. ידוע זה שנים שזהו השיעור שהנסיכים מתאמנים בשבילו בזמנם הפנוי בהתמדה גבוהה ביותר,
ולכן מנהל בית הספר הרשה לעצמו להחליף פעם בשבוע את השיעורים בתקשורת עם בעלי חיים, מה שעומד לקרות בשיעור הזה ממש."

"תקשורת עם בעלי חיים?" הזדעזע גבריאל. "אבל אדוני-פרופסור אספדה – זה שיעור של נסיכות!"

"כן, כך רשום במערכת," אמר פרופסור אספדה, "בגלל זה אתם לא אמורים לגלות את זה לנסיכות – אם כי בטח לא תרצו לדבר על זה בכל מקרה.
תקשורת עם בעלי חיים היא דבר שנחוץ גם לכם הנסיכים, כדי להבין את המסרים שנסיכות מעבירות לכם או כדי להתמודד עם חיות שיתייצבו בדרככם."

"אפשר פשוט להרוג חיות," אמר גבריאל.

פרופסור אספדה משך בכתפיו.

"זה מה שאני צריך ללמד אתכם, ואני מתכוון ללמד את זה באותה רצינות שאני מלמד סיף, אז כדאי שתשקיעו בזה," הוא אמר.
"היום נלמד את הדרך הנכונה לתקשר עם..."
הוא הלך אל קצה החדר בדרמטיות, וגלגל משם כלוב מכוסה, לעבר התלמידים שחלקם השתאו וחלקם גיחכו.

"דרקון," השלים אספדה והסיר את הכיסוי, חושף דרקון קטן ושחור שהביט על התלמידים בעיניים צרות אישונים.

אף אחד לא גיחך יותר.

"דרקונים הצליחו להערים על הטובים שבגיבורים," אמר אספדה.
"קשה לקטול אותם בחרב, ועם הכנפיים, הטפרים ונשיפת האש שלהם הם בהחלט מסוגלים לדחוק גיבור לפינה.
כשמדברים איתם צריך להתנגד לקסם שלהם, ובאותו זמן להימנע מלהכעיס אותם, מה שעלול להסתיים באסון.
לכן חשוב לשמור על מוח חד, מידה של נימוס, חוש הומור בגבול הטעם הטוב, והקפדה שלא למסור להם מידע שלא הייתם מוסרים ליריב פוליטי.

יש שאלות לפני שנתחיל במשימה?"

פרסיבל הרים את ידו. "איך הם כל כך ערמומיים?" הוא שאל. "הם רק לטאות."

גם אספדה וגם הדרקון נראו לא מרוצים.

"יש לי עצה בשבילך," אמר פרופסור אספדה, "אל תקרא לדרקונים לטאות אם אתה לא יכול לחסל אותם לפני שהם יחסלו אותך."

כשראה שאין עוד שאלות, אספדה אמר: "הדרקון שכאן הוא מאוד צעיר, ועדיין לא מסוגל לדבר.
הוא התחיל להבין דיבור, ולכן המשימה שלכם היא לנסות להתיידד איתו בעזרת דיבורים מבלי שיתקוף אתכם.
הוא עדיין לא יורק אש, אז לא תהיו בסכנה, מלבד סכנה של דירוג נמוך. מי מתנדב להיות ראשון?"

אזירפאל הרים יד מהוססת.

"אנחנו אמורים להימנע מלהסגיר מידע פוליטי או..." הוא שאל.

"זה באגדות. בשיעור הזה, רק דברו בלי להכעיס אותו," ענה פרופסור אספדה. "מצוין, אתה ראשון!"

אזירפאל פסע קדימה בהיסוס מנסה לא לחשוב על זה שכולם מסתכלים עליו, או על זה שלהיות ראשון זה הכי גרוע כי אין טעויות של אחרים ללמוד מהן,
או על מה יקרה לו אם ייכשל.

פרופסור אספדה פתח את הכלוב.

הדרקון נשאר בפנים, ורק בהה בעיניים לא ממצמצות באזירפאל שהתקרב אליו.

"שלום, דרקון," אמר אזירפאל, בלי תגובה מצד הדרקון.

"קדימה, דבר איתו יותר משתי מילים," דחק אספדה.

"אני אזירפאל," אמר אזירפאל. "הממ... חבל שאתה לא יכול להגיד לי מה שמך. זה בטוח הרבה יותר מרשים מסתם 'דרקון'."

הדרקון זע קצת והזדקף, ואזירפאל לא היה בטוח אם זה סימן טוב.

"אני לא מרשים כמוך, אני בסך הכל תלמיד חדש... קורא. רק קראתי על יצורים כמוך. אם יורשה לי להגיד, אתה יפהפה,"
אמר אזירפאל לדרקון מבריק הקשקשים. "הרבה יותר מתיאורי אגדות. בטח תגדל להיות דרקון שייזכר לעד."

הדרקון הקטן זינק, לא באלימות, על אזירפאל והתחיל לטפס על ידו. אזירפאל ליטף את ראשו בזהירות בידו השנייה ועצר את עצמו מלקרוא לו חמוד.

"אתה יודע, אתה מזכיר לי ידיד יקר," הוא אמר במקום זאת.

פרופסור אספדה מחא כפיים.

"ביצוע נהדר! קצת תמים מדי בשביל שיחה עם דרקון בוגר אבל נסלח לך על זה."

הוא ניתק בהחלטיות מעודנת את הדרקון מאזירפאל והניח אותו מחדש בכלוב.

התלמידים שבאו אחרי אזירפאל נחלו הצלחה פחות גדולה, כשבמקרה הטוב הם שיעממו את הדרקון מספיק כדי שלא יטרח להסתער עליהם בטפריו.
חלקם הפחידו את הדרקון והוא ברח עמוק אל תוך הכלוב או גרוע מכך, מחוצה לו.
כשזה קרה אספדה או אזירפאל אספו את הדרקון, מי שהיה יותר קרוב.
חלק מהתלמידים ניסו לשחזר את הגישה של אזירפאל, אך אחרי ניסיונו הוא ידע למה נכשלו:
הם לא היו כנים מספיק, וסתם התחנפו. חלק מהם אף התאמצו לחזור מילה במילה על מה שאמר אזירפאל.

זה היה גורם לקרואולי לגלגל עיניים אם הוא היה כאן, חשב אזירפאל. נימת הדיבור חשובה, יותר מהמילים.

סנדלפון זכה בהנהון מהמורה אחרי שסיפר לדרקון בדיחה גרועה על אבירים לעוסים וזה הרשה לו ללטף אותו.

"בוא אלי, אני לא מפחד ממך, דרקון קטן," אמר גבריאל וזיכה את עצמו בכמה שריטות על הפרצוף לפני שפרופסור אספדה ניתק את היצור הכועס ממנו.

הוא הניח את הדרקון בכלוב, כיסה אותו ונופף בידו כדי לתת לכיתה ציונים מספריים.

אזירפאל הרים את ראשו וראה דירוג 1 מרחף בעננת זהב, ואז הרגיש קצת אשם מכך שציפה לראות את זה.

אחרי השיעור כמה תלמידים עם שריטות על גופם ממתקפת דרקון כיתרו את אזירפאל. ביניהם היה גבריאל, שקיבל בסוף דירוג 18.

"איך עשית את זה?" שאל פרסיבל. "איך כישפת את הדרקון?"

"רק הקשבתי להנחיות, בהחלט לא כישפתי," התגונן אזירפאל בפני המבטים העוינים.

"זה קטע של נבלים, לכשף מפלצות," אמר נסיך אחר.

"הוא לא היה מפלצת-" התחיל אזירפאל להגיד.

"בטח הקורא הלא-עודי לימד אותו את זה," קטע אותו נסיך נוסף. "זה מה שקורה כשמגדלים אתכם ביחד."

גבריאל פסע קדימה וצחק.

"אתם חושבים שהוא יודע כישוף אפל?" הוא שאל וטפח טפיחה מכאיבה על כתפו של אזירפאל.
"הוא רק תיקשר עם בעל חיים. לנושא הכלים העתידי שלי יש לב של נסיכה."

הנסיכים האחרים צחקו, אך לאחר מכן התפזרו ועזבו את אזירפאל בשקט.

***

"אתם צריכים לאלף אווזת זהב," אמר קסטור וקטע את רצף המחשבות של קרואולי,

שכלל בעיקר הראש של הכלב הזה באופסייד, למה צריך כל כך הרבה מדרגות, איפה אפשר להשיג שמפו,
ואיך אפשר לשחד את אזירפאל שישאיל לי שמפו.

האווזה שקסטור הציג בכלל לא נראתה כמו אלה שקרואולי ואזירפאל היו רואים באגם של גבלדון.

הנוצות שלה היו מבהיקות מדי, עיניה כחולות מדי והמקור שלה התעוות איכשהו לצורת חיוך.

קרואולי נתקף דחף לרסס אותה בתרסיס נגד פיות – לא שהיה לו אחד כזה.

"המשימה שלכם היא לגרום לעוף המפוטם הזה להטיל ביצת זהב," אמר קסטור,
"ביצה גדולה יותר, דירוג גבוה יותר. כיוון שאתם לא לעדים, היא לא תתנדב לעשות את זה, אז תצטרכו לפעול לפי העקרונות."

הוא כתב על הלוח חמש שיטות פעולה לאילוף בני לוויה:

פקודה
התגרות
עורמה
שוחד
תוקפנות

"נסו את השיטות האלה לפי הסדר, אל תתחילו מתוקפנות," הזהיר קסטור,

"הציפור הזאת עוד תתקוף אתכם בחזרה, וגם אם לא, חבל לקלקל באלימות בן לוויה פוטנציאלי."

קרואולי עמד מאחור והסתכל על כל האחרים משפילים את עצמם בהתחננות, זריקת עלבונות, איומים ודגדוגים,

רק כדי לגרום לאווזה להטיל ביצה, מה שהיא השתכנעה לעשות מעט מאוד פעמים.

טוב, בקרוב גם אני אצטרף לקרקס הזה, הרהר קרואולי.

בעל זבוב בתורם נעצו מבט לא ממצמץ באווזה, זמזום הזבובים התגבר.

האווזה השיבה מבט נחוש, אך בסופו של דבר מצמצה והטילה ביצה בגודל אגרוף.

"תורך, דגנרט קטן!" נבח קסטור אל קרואולי, האחרון שנשאר.
"אם חשבת על הנסיך שברברת איתו אתמול, תפסיק לחשוב עליו ותתחיל לחשוב על ביצים!"

קרואולי השתרך קדימה, מדוכדך מכך שלא הצליח לחשוב על רעיון מוצלח יותר מאשר לנסות את הרשימה שעל הלוח.

"הי אווזה," הוא אמר, "תוכלי להטיל ביצה בשבילי?"

היא לא הגיבה.

"בטח אין לך כוח," המשיך קרואולי, "אחרי כל העבודה שעשית וכל הנודניקים שהציקו לך, ממש כמוני. או שאולי לא נשאר בך מספיק קסם."

האווזה נראתה נעלבת.

קרואולי הסיר את משקפיו, ונעץ בה מבט, מחקה את השיטה של בעל זבוב.

"רוצה להוכיח לי שיש בך קסם?" לחשש קרואולי. "אני אמצא את פינת האגם שאת גרה בה ואזרוק לך שם פירות יער עם שיבולת שועל ודגיגים משומרים.

אם לא..." הוא הגביר את קולו. "אני אחנוק אותך עם חתיכת לחם. אני אטביע אותך. אני אמצא דרך לעשות את זה.

אז כדאי שתטילי ביצה! עכשיו!"

האווזה התרוממה על רגליה וחשפה, לשביעות רצונו של קרואולי, ביצת זהב כפולה בגודלה מזו של בעל זבוב.

"אם כבר אז כבר," אמר קרואולי, "למה שלא תנקרי לקסטור את העיניים?"

האווזה התעופפה בשמחה לעשות את זה, ונדרשה התערבות של ביזל הגמד כדי למנוע ממנה להשלים בהצלחה את המשימה.

כשכולם קיבלו את הדירוגים, זה של קרואולי היה הגבוה ביותר, בוער בלהבות אדומות.

"הצלחת במשימה מעל ומעבר. אבל..." נהם קסטור, "אם תפנה עוד פעם בן לוויה נגדי, אתה תגמור במרתף העינויים."

לקרואולי נמאס לשמוע את צירוף המילים הזה.

***

מנהל בית הספר מישש באצבעות הצל שלו את מספרי הדירוג שהגיעו אל חלון מגדלו, וראה את עשרות התלמידים ואיך הם השיגו את הדירוגים שלהם.

איזו מטלה משמימה, איזה מזל שהוא פרש מהחלק היומיומי יותר של ניהול בית ספר תיכון.

כתמיד, הכי פחות משעממים היו הדירוגים הקיצוניים, 20 ו-1, המפסידנים הכי עלובים והמנצחים התחרותיים.

הוא מישש שתי ספרות 1 שונות, אחת מוקפת עשן זהוב ואחת להבות אדומות.

שני תלמידים שהצליחו לגרום לבעל חיים קסום להקשיב להם, אך רק אחד מהם הרשים את המנהל, הפגין בעיניו כשרון.

המנהל חייך מאחורי מסכה וחיכה בסבלנות לראות מה יקרה בפרק הבא של סיפורו.

הפרק הקודם