הרפתקאותיו של רגולוס האכזר

"הרשיתי לעצמי לקחת חלק מהאנרגיה שאותה אתה עדיין לא יודע לתעל לכדי לחשים" ענתה הדמות. "היא תהיה שימושית במיוחד עבורי. בתוך יום או יומיים של התנזרות, האנרגיה תחזור אליך" הסבירה הדמות.

לרגולוס הייתה תחושה חזקה שיום או יומיים של התנזרות לא נמצאים בתוכניות שלו או שלה לחודשים הקרובים.

"זה טריק מלוכלך" אמר רגולוס "היית צריכה לשאול אותי קודם".

"בוא נבהיר משהו, רגולוס המתקרא האכזר" אמרה הדמות בחומרה "אתה עדיין חי מכיוון שאתה משעשע אותי, וזו הסיבה היחידה. משרתיי הפיראטים לא יהססו להקריב לי גם אותך, כמו שאר הניצולים מהספינה שלך. אני אוהבת את החוצפה שלך, אבל לא כדאי לך למתוח את הגבול יותר מדי".

רגולוס שקל את דבריה. תיאורטית, הוא היה יכול פשוט להרוג אותה עכשיו, ולסגור את העניין. הפיראטים לא כאן. אבל הייתה לו תחושה מסויימת שהיצור הזה, בדמות אישה נהתנית שהיא גם אלילת סקס במובן הכי פשוט של המילים, הרבה יותר חזק ממה שהוא נראה במבט ראשון.

אם כי... רגולוס לא האמין שהוא שוקל זאת. היא אמרה שהיא אוהבת את החוצפה שלו, אז הוא ינסה את זה בכל זאת.

רגולוס הושיט את ידו השמאלית, גישש בכיוונה של הדמות, ואז הניח את ידו על שדה השמאלי, וביטא את מילת הקסם.

הוא הרגיש את אנרגיית הקסם שלו משתחררת, ואז נתקלת בקסם נגדי, כמו קיר אטום. הוא לא ראה שום השפעה לקסם שהיה אמור לחשמל את המטרה.

"דרך מעניינת לבקש עוד סיבוב, רגולוס" אמרה הדמות לאחר רגע "אני חסינה לכוחותיך, אל תנסה את זה שוב".

"א..." רגולוס לא בדיוק ידע איך להגיב לזה. "גם לכוהנים לקחת חלק מהאנרגיה?" שאל רגולוס לאחר רגע, מנסה להחליף את נושא השיחה.

"כן" אמרה הדמות בפשטות "יצרתי את הדת הזאת לסיבה הזו, בעיקר. יש כאן מאגר גדול של אנשים לשאוב מהם אנרגיה. כוהנים הם לרוב היעילים ביותר, כי הם מטילי לחשים ואני יכולה לשאוב את אנרגיית הקסם שלהם".

"יצרת את הדת הזו?" רגולוס היה להוט לשמוע עוד פרטים, שאולי יעזרו לו בהמשך "מתי?"

"לא זוכרת בדיוק" אמרה הדמות "נראה לי בסביבות השמונה מאות שנה כזה".

א.......? לרגולוס לא היה מושג איך להתייחס לאמירה הזו, שמשמעה שגילה של אלילת הסקס הנהנתנית ששכבה עירומה ומלאה בסימני מציצה על המיטה לידו היא בת תשע-מאות שנה לפחות.

הוא החל לחשוד באחת משתי אופציות – או שהיא נהנית לשקר לו, או שהיא ממש, ממש, ממש הרבה יותר חזקה ממה שהוא חשב.

פתאום הבין רגולוס שהוא טיפש. ברור שהיא תהיה הרבה יותר חזקה ממה שהוא חשב. היא אלה. אלה נהנתנית מאוד, שלא ממש דומה לאלו עליהם סיפרו לו בילדותו, אבל אלה. המשמעות של זה... הייתה עצומה. פתאום הוא הבין כמה כוח נמצא בהישג יד, אם רק ישכיל לגרום לאלה הזו ליהנות ממנו כמה שיותר ולהעניק לו מכוחה בתמורה, או לעורר בו את כוחו.

הוא ניסה נואשות למצוא משהו לומר, ואז הייתה לו הברקה "אז אם כל המטרה של הדת הזו הוא לספק לך מאגר אנרגיה, את בעצם רוצה כמה שיותר מאמינים?" שאל. 

"אף פעם לא חשבתי על זה לעומק" ענתה האלה ששכבה לצידו, עירומה ועם סימני מציצה. "עד עכשיו, בכל שלושת הפעמים שהגעתי לגולריון גורשתי חזרה לשאול בידי הרפתקנים מעצבנים שנשלחו בידי כל מיני אגודות בתוך זמן קצר יחסית, אז לא היה לי זמן ליהנות מכל המאגר שהיה לי, ולכן לא חשבתי על להגדיל אותו. הפעם, לעומת זאת, יכול להיות שזה לא יקרה כי אנחנו באי מבודד ולא סביר שידעו שחזרתי, וגם אם כן יהיה להם קשה מאוד לנחות כאן על החוף. אז כשאתה אומר את זה ככה, כן, עד גודל מסוים מאגר גדול יותר הוא טוב יותר. באיזשהו שלב זה כבר יהיה יותר ממה שאני יכולה לנצל, אני מניחה" אמרה האלה בקול עצל "אבל אם אתה יכול לאמן מטילי לחשים מתוך שודדי הים, זה יהיה מעולה".

"יהיה מעולה בשבילך" אמר רגולוס "ומה זה יהיה בשבילי?" הוא שאל.

"משתלם" אמרה האלה באנחה "אני אדאג שזה ישתלם לך. אתה יכול לסמוך עליי".

"נראה לי עסקה טובה" אמר רגולוס "אם אוכל לעשות דבר כזה. יש לך כמה טיפים בשבילי?"

"תחפש פה איפשהו ספר לימוד לאשפים" אמרה הדמות "זה מקדש, בטוח יש פה אחד. ואז תאמן אותם לתעל את האנרגיה הטבעית שלהם לקסם שאותו אני יוכל לשאוב. לא צריך ללמד אותם לחשים ממש, אם כי גם זה יכול להיות יעיל למדי".

"אוקיי" אמר רגולוס "אני אכתוב עבורך פקודה להקמת כיתת לימוד אשפות בהוראתי, ואת תחתמי?" שאל רגולוס.

"עדיף שאתה תחתום" אמרה האלה "לחתום זה יותר מדי עבודה, ואף אחד לא מכיר את החתימה שלי כאן ממילא".

"מדהים כמה עצלנות יכולה להיות באלה אחת" חשב רגולוס לעצמו.

כמה דקות מאוחר יותר

"כתבתי את הפקודה וחתמתי עליה בשמך, אתה רוצה לקרוא את זה לפני שאני מראה את זה לכוהנים?" שאל רגולוס. בליבו הוא קיווה מאוד שעצלנותה של האלה תעזור לו גם הפעם, משום שבנוסף לעובדה שהוא כתב שהוא המורה, הוא כתב שפגיעה בו תיענש בעונש מוות, כדי להגדיל את מעמדו בעיני הפיראטים ולהקטין את הסיכוי שמישהו מהם יהרוג אותו.

"תביא, נראה" תקוותו התבדתה. הוא הניח בלב כבד את הנייר עם הפקודה בידה של האלה השוכבת על המיטה, והיא רפרפה על המסך.

"חוצפן כתמיד" אמרה "אבל שיהיה, אין לי כוח לבדוק עוד פקודה".

רגולוס נרגע, לקח איתו את הנייר עם הפקודה, והחל לצעוד לכיוון הדלת.

"תשאיר את הדלת פתוחה" ציוותה האלה כאשר יצא. הוא השאיר את הדלת פתוחה, חושפת בפני כל מי שיעבור במסדרון השני הכי שמיש במקדש את האלה השוכבת על המיטה, עירומה לגמרי, ברגליים פשוקות ועם סימני מציצה על שני שדיה והשפתיים שבין רגליה.

רגולוס הלך במהירות לכיוון האולם הראשי במקדש, שם אמורים להיות רוב הפיראטים כעת, מתאמנים או סתם מדברים. הוא ידע שהשמירה על האי עדיין לא הושמה חזרה, והשתעשע ברעיון – הלא פרקטי בעליל – לגנוב את אחת הספינות של הפיראטים ולתפעל אותה לבד, כדי לברוח מהאי. הוא ידע היטב שלעשות זאת יהיה איוולת, משום שכאן הוא כנראה המקום שבו הוא יוכל להשיג הכי הרבה כוח בהכי מעט זמן, וגם בגלל שאין לו סיכוי להשיט ספינה לבדו.

אחרי כמה דקות של הליכה, הוא הגיע לאולם הראשי. הכוהן הגדול ישב במקום של כבוד בתוך קבוצה של מדברים, ותיאר משהו בהתרגשות, שרגולוס היה רחוק מכדי לשמוע מהו, במיוחד עם כל צלצולי החרבות באולם.

רגולוס הלך לכיוונו במהירות, מחפש בעיניו את שלושת הכוהנים הזוטרים יותר ואת הקפטן. הוא לא ראה את הכוהנים הזוטרים, והניח שהם במטבח, מפקחים על הכנת הסעודה החגיגית. את הקפטן היה אפשר לזהות בקלות, הוא נלחם בשלושה פיראטים אחרים במקביל, מכה וחוסם את חרבותיהם. מעגל קטן של פיראטים ניצב סביבו, צופה במיומנותו הקרבית.

רגולוס הגיע למרחק של כמה מטרים ממעגל המדברים, מאחורי הכוהן הגדול, ואז שמע את נושא השיחה.

הכוהן תיאר ברגש ובצבעים חיים ככל יכולתו איך היה הסקס עם הוד נערצותה. אופס. רגולוס לא היה בטוח אם כדאי לו לסתור חלק ממה שאמר הכוהן הגדול – הוא היה שם, אחרי הכל – אבל החליט בסופו של דבר שלא. אחרי הכל, ברור מאוד שהוד עוצמתה רצתה את הפרסום הזה, כדי שאלו שהיא יכולה להפיק מהם אנרגיה יראו את עצמם ברי מזל ולא כמנוצלים.

נקודה לעצמי, לחשוב אם אני באמת בר מזל או שאני מנוצל. חשב רגולוס, ודחה את זה לאחר כך. הוא חצה את המטרים הבודדים שהפרידו בינו ובין הכוהן הגדול, ואז אמר בקול חזק וברור "יש בידי פקודות טריות מאת הוד נערצותה!" כולם השתתקו, והוא הגיש לכוהן הגדול את גליל הקלף שאותו כתב בעצמו, ועליו חתם בעצמו.

"אתה בטוח שהוד נערצותה כתבה את זה?" שאל הכוהן הגדול. "ככוהן גדול, אני השומר של הספרים הקדושים שנשארו מתקופות קודמות שבהן הוד נערצותה הייתה כאן, והחתימה שלה, שלא לדבר על כתב היד, שונים מאוד מהנייר הזה".

אז הם מכירים את החתימה שלה.

אופס.

ההמשך יבוא.

הפרק הקודם		הפרק הבא