תתחתני איתי אוונס?

אני לא יודעת איך אתם תגיבו לזה אבל אני ממש אהבתי את זה וגם נהנתי לכתוב את הפיק.

אני מזהירה-

יש בפיק נשיקות ומין מרומז אז....

מי שלא רוצה לקרוא את זה באמת לא חייב, אבל בכנות, זה לא יהרוס לכם את התמימות.

אני מצטערת אם הפרקים סותרים את עצמם, אלה המון פיקצרים ואין להם ממש מיבנה משותף.

אוף כמה קר לי, אני נאנחת. זה אפילו לא הגיוני, זה קיץ לעזאזל, אבל בכול זאת אני מהדקת את הסווצ'ר של ג'יימס סביבי. ג'יימס כנראה מרגיש את הרעד שעבר עלי הוא מחבק אותי חזק יותר ונושף לי בעורף, לא ברור לי בשביל מה. אבל אני מתרפקת על ג'יימס.

סריוס שולח לעברינו מבטי נאצה, אני חייבת לצחוק," הגיע הזמן לחברה חדשה לא רך כף?" אני שואלת, משתמשת בכינוי שהם הדביקו אחד לשני, רק בזמן האחרון אני מרגישה מספיק קרובה לרבעיה הזאת כדי להשתמש בכינויים שהם נתנו לעצמם. ג'ימס דוחף אותי קלות בכתפו, "עבר בדיוק שבוע מאז שזרקו אותו לילי, תני לו קצת לנשום." הוא אומר, אבל אני שומעת את החיוך בקולו גם בלי להתבונן בפניו, סריוס פולט נביחה ונשכב על הדשה, פניו לשמיים.

היינו שלושתנו בבית של ג'יימס, חוגגים את העובדה שמהיום אנחנו אנשים משוחררים בלי בית ספר, הציונים של הבחינות היו אמורים להגיע רק עוד חודשיים ובינתיים אנחנו חופשיים לעשות כרצוננו, ג'יימס שאל אותי אם אני רוצה לבוא אליו, הסכמתי מיד, הייתי בבית שלו רק לילה אחד בחופשת  חג המולד ובהחלט התכוונתי לישון כאן היום. כמובן שלבוא לישון אצל ג'יימס אומר גם לסבול את סריוס בתור שותף לאזור המחיה שלי, הם מין תאומים בנפש, אי אפשר להפריד את האחד ליותר מדי זמן מהשני, להיות הרבה עם ג'יימס אומר גם להיות המון עם סריוס, לא שהיו לי הרבה תלונות, סריוס הוא אחלה של ידיד, יש לו מין קטע מיוחד הוא תמיד יודע מה להעיר, בתור מחמאה או בתור ירידה אל מישהו אחר, אולי אפשר לקרוא לזה עודף טאקט.

עבר בי רעד נוסף," בואו ניכנס לתוך הבית," ג'יימס מציע, אני כמובן נענית לו, מייחלת למחסה מהקור שהבית מציע, אנחנו קמים מהדשא והולכים לכיוון הדלת האחורית, אני עדיין נפעמת מגודל המקום הזה, החצר גדולה מאוד והבית עצמו תופס חצי מהשטח, אנחנו נכנסים לסלון, או לאחד מהם, מסתבר שיש כאן שלושה, אחד לאורחים חשובים אחד למשפחה ואחד לג'יימס ולחברים שלו, מין סלון כזה שאפשר להרוס, מי שמע על חדר בבית שנועד שיהרסו אותו? או לפחות שלא ממש יהרסו אותו, אבל עם נשפך רוטב של איזה מאכל על הספה הכהה אף אחד לא יתעצבן.

אני נשכבת על ספה ארוכה, שיכולה בקלות להחיל חמישה אנשים, ואני נכנסת שם בקלות גם בשכבה, ג'יימס יושב ליד הראש שלי אז אני מתקדמת קצת קדימה ומשתמשת בו ככרית, חסר לו שיתלונן על זה.

סריוס מתנחל בכורסה ליחיד מולנו, הוא סוקר אותנו בחיוך, "אז היום זה היום הגדול? יש סיבה מיוחדת שאת נשארת לישון כאן?" הוא שואל.

אני מסמיקה כי אני מבינה מה למה הוא מתכוון, "תסתום סריוס," אני ממלמלת במבוכה, ג'יימס זורק עליו כרית למעני. אבל שאני מביטה בפנים שלו אני לא רואה רוגז, להפך אני רואה צפייה.

נעשה לי חם. למה אני לובשת את הסווצ'ר הזה לעזאזל? עכשיו שניהם מסתכלים עלי ומגחכים, אני מחפשת איזה כרית לקבור את הפנים שלי בתוכה, אין לי כרית בהישג יד, לא נורא, נוריד שני ציפורים במכה, אני פושטת את הסווצ'ר ומכסה איתו את הפנים שלי, זועמת על שניהם.

ג'יימס מוריד את הבגד מפני ורוכן לנשק אותי נשיקה מפייסת, אני מסכימה לקבל ממנו נשיקה קצרה, סריוס מגלגל עיניים, "אני עף לישון. ג'יימס מחר אני מעיר אותך ואנחנו יוצאים לריצת בוקר," הוא מודיע לנו ומקים את עצמו מהספה, אנחנו מתעלמים ממנו בהפגנתיות, ורק מביטים אחד בפנים של השני, הרגע הזה קסום.

אני מתרוממת לישיבה, ג'יימס מושך אותי לחיקו ומעביר יד על פני, הוא רוכן קדימה...

"האם," סריוס פולט שיעול כדי להזכיר לנו שהוא עדיין בחדר, אני נשענת לאחור ומחכה שהוא יצא, ג'יימס ניראה מאוכזב. סריוס יוצא לאט בכוונה, מקטין כול צעד. אבל בסוף הוא היה מחוץ לחדר, אני משעינה את ידי על ירכו של ג'יימס ונשענת קדימה, ג'יימס סוגר את הפאר בנינו ומנשק אותי, זה איטי ונעים, אנחנו לוקחים זמן לעצמינו, כבר מזמן לא היינו ככה רק שנינו ועכשיו ניצלתי את ההזדמנות, הידיים שלי עברו אל מאחורי העורף של ג'יימס ושלו כבר היו קבורות בשערי, התיישבתי בחיקו ידיו אחזו במותניי וכול אותו הזמן שפתי היו עסוקות מאוד. פתאום ג'יימס ניתק את הנשיקה והתרחק ממני, לרגע אני מבולבלת אני לא מבינה למה...אבל אז אני מביטה לאותו כיוון שהוא מביט, אבא שלו עומד בפתח, אני מרגישה איך לחיי מאדימות בגוון השקיעה, מג'יימס אני יודעת שאביו הוא איש טוב אבל קשה. ואני לא בטוחה שהוא יראה את זה בעין יפה, אני מתבוננת בג'יימס אבל הוא רק מחייך לאבא שלו, למראה החיוך הזה אני נרגעת.

"אולי תיקח את לילי לחדר מסודר שבו היא תוכל לישון?" שואל מר פוטר בקול נעים אבל המסר בקולו  ברור, הוא לא היה מוכן לאפשר לנו לעשות שטויות על הספה.

אני מחייכת לעצמי בשקט, יש לי רעיון כבר באיזה חדר אני הולכת לישון. ג'יימס נעמד, הוא מושיט לי יד ואני נותנת לו לאחוז בי ולמשוך אותי לעמידה, בלי מילים ג'יימס מוביל אותי למסדרון בקומה העליונה, המזוודה שלי נחה במסדרון, באותו המקום בו זרקתי אותה קודם.

"זה החדר של סריוס," ג'יימס בועט בדלת, אני שומעת מלמולים מרוגזים ועייפים.

"סריוס השעה רק אחד בלילה, זה אמצע היום בשבילך," אני אומרת לו את מה שהוא אמר לי אתמול במסיבת 'השחרור' שלנו מבית הספר, אני הייתי מנומנמת כבר מאחת, אחרי כוס וחצי של וויסקי אש וסריוס ניצל את ההזדמנות לצחוק עלי. את הנקמה שלי קיבלתי בבוקר, כשסיריוס קיבל הנגאובר מכול הבירה שהוא שתה.

ג'יימס מרים את המזוודה שלי וממשיך ללכת בהמשך המסדרון, אני לא מוכנה לתת לזה לקרות, אני מחליטה מהר," ג'יימס לא לשם," אני אומרת, אני לא רוצה לשון בחדר שישנתי בו בפעם הקודמת, ג'יימס קולט את מצב הרוח שלי בשנייה, הוא גורר את המזוודה שלי לחדר שלו, ואני אחריו.

אני פותחת את דלת החדר של ג'יימס, זה לא השתנה מאז הפעם האחרונה שהייתי בו, פוסטר ענקי של קבוצת קווידיץ מוצמד לקיר החדר שלו ותופס חצי ממנו.

המיטה שלו ענקית גם כן, מתאימה בדיוק למה שאני מתכננת לעשות היום, "ג'יימס אתה יכול לתת לי להיות שניה לבד, אני רוצה להחליף לפיג'מה." אני אומרת ודוחפת אותו החוצה, הוא לא מתנגד.

אני מוציאה את הפיג'מה שלי, חולצת טרנינג שלקחתי מג'יימס פעם, אני אפילו לא חושבת שהוא יודע שזה אצלי, אני לובשת גם מכנסיי טרנינג סגולים דהויים ונשכבת לו על המיטה, נותנת לעייפות להשתלט עלי ועוצמת עיניים. ג'יימס נכנס, אני יודעת את זה כי הוא לא בדיוק שומר על השקט, הוא מתקרב אלי ומנשק לי את הלחי, אחר כך הוא מלטף לי את השער  עד שאני פותחת את עיניי, הוא ללא חולצה עם מכנסי פיג'מה כשלי, עוד טרנינג דהוי שלא יוצאים איתו מהבית.

אני מסתובבת על הגב והוא צוחק, "החולצה שלך מוכרת לי, באמת תהייתי לאן היא נעלמה."

פני פוקר, אני לא מגיבה על הערה הזו.

ג'יימס רוכן לעברי ומנשק אותי אני נענית לנשיקה, פי נפתח לשונו חוקרת את שפתיו, ההרגשה היא נעימה, אנחנו מתנתקים כדי לנשום ואני מרגישה שאני רוצה עוד. ג'יימס מניח את ראשו על צווארי, מנשק אותי בנשיקות קטנות ואני נאנחת, מסגרת משקפיו הקרה שורטת אותי חלש, אני מורידה את משקפיו ומניחה לידינו על השידה. אנחנו מתיישבים ואני מניחה את ראשי על כתפו, ידיו מחזיקות במותני, ידי בשערו ופי נצמד לשלו בשנית.

זו הפעם הראשונה שאנחנו הולכים לישון ככה, כבר ישנו יחד באותה המיטה אבל עד עכשיו תמיד היו עוד אנשים בחדר, רעד אבל בי במחשבה על זה שאנחנו יחד, לבד.

ג'יימס מביט בי בעיניו החומות המדהימות, אני מחזירה לו מבט ואנחנו מסתכלים אחד על השני וידינו שלובות, "את יודעת, "ג'ימס לוחש לי, "אני חושב שאני רוצה את החולצה הזו חזרה."

והשאר, היסטוריה.

~_~ איך?

הפרק הקודם		הפרק הבא