בין שחור ללבן

"אתם חושבות שקרה משהו?" שאלה דרו בהיסוס כשנכנסו לבית השקט והריק. הצעדים שלנו השמיעו הד בכל הבית. זה היה מאוד מלחיץ.

"לא, הם בטח שכחו שחזרנו היום" אמרתי בביטחון.

זה לא יהיה מוזר בשביל ההורים שלי לשכוח כזה דבר. מאז גיל 6 לא קיבלתי מתנת יום הולדת. ולפעמים הייתי שולחת להורים שלי ינשופים רק כדי להזכיר להם שאני קיימת.

"נרקיסה, את יכולה לבקש ממיסטרי להכין משהו? אני מתה מרעב!"

מיסטרי היה הגמד-בית שלנו. היא היתה טיפוס שתקן ויעיל. בדיוק כמו שגמדון בית צריכה להיות. תמיד אהבתי אותה. למרות שהיא לא דיברה הרבה, תמיד היה לי הרגשה שהיא מחבבת אותי. וכתגובה גם אני התייחסתי עליה טוב.

עליתי לחדר שלי שהיה בקומה השלישית.

בבית שלי היה ארבע קומות, הוא היה מאוד עתיק. אני חושבת שהוא היה בן 400 שנה לפחות. במשך השנים שינינו כמה דברים קטנים אבל המראה הכללי של הבית נשאר אותו דבר.

תיעבתי אותו, את הקירות הישנים, את הריח המוזר שנכנס לכל מקום, ואת האווירה הכבדה ששררה בא.

בקומה השלישית היה את החדר שלי, את המשרד של אבא שלי, וחדר אורחים.

החדרים של נרקיסה ודרו היו בקומה השניה.

החדר שלי היה המבצר שלי. המקום בו ביליתי את רוב הקיץ, אם לא הייתי בחדר של דרו. 

הוא היה המקום היחיד בבית שלא הרגיש ישן.

את הקירות צבעתי בשחור, עם  איורים של נחשים ירוקים. המיטה וארון שלי היו כסופים.

דרו טענה שהחדר שלי הכניס אותה לדיכאון. ונרקיסה אמרה שהוא מעוצב מזעזע. אבל אהבתי את האפלליות שבו. 

פתחתי את המזוודה שלי וזרקתי את הבגדים שלי דרך החור בקיר שהלך לחדר כביסה.

את ספרי הלימוד שלי זרקתי למגירה ויצאתי מהחדר מלאת סיפוק. פעם ראשונה שסידרתי את הדברים שלי ברגע שהגעתי הביתה.

ירדתי למטבח. נרקיסה כבר הייתה שם. בזמן שפירקתי את הדברים שלי היא החליפה לשמלה כסופה קייצית  וקשרה את השיער מאחור.

"אבא ואמא השאירו לנו פתק" היא אמרה והושיטה לי קלף.

לקחתי אותו באיטיות וקראתי:

"בנות, היינו צריכים ללכת לגרמניה לישיבה חשובה. אנחנו מקווים שנחזור עוד הערב. אם משרד הקסמים שולח מישהו, נסענו לחופשה עם הבלקים בצרפת. אם לא נחזור עד מחר, תלכו לבדוק מה עם בני דודים שלכם.

דרואלה וסיגנוס בלק"

"אני לא מתכננת לבלות את הקיץ הזה בלשמור על המפלצות האלו" אמרתי בכעס ולקחתי את המרק בצל שמיסטרי הושיטה לי.

"רגולוס לא עשה לך כלום. וסריוס רק ילד קטן." אמרה דרו מאחורי. היא התיישבה ליד השולחן והתחילה לאכול את המרק.

המרק היה חם, "אלגריוס" קראתי, וקיררתי אותו.

"את מוזמנת לשחק בייביסיטר כל הקיץ, לי לא כל כך משעמם" עניתי לה בכעס.

נרקיסה הרימה גבה

"ואז את לא מבינה למה הם לא רצו שתבואי איתם לחופשה, באמת מפתיע"

המילים של נרקיסה עיצבנו אותי. במיוחד כי ידעתי שהיא צודקת.

"נראה לי זה היה יותר בקטע שהם ידעו את מי יהיה להם יותר קל לנצל"

 עניתי לה וחייכתי.

נרקיסה לקחה את הצלחת שלה ועלתה לחדר שלה.
דרו ניסתה לקרוא לה לחזור, אבל נרקיסה התעלמה.
בחחת שלה ועלתה לחדר שלה.

הפרק הקודם