משחקי הרעב (או יותר נכון המוות)

למרות שאף אחד לא כותב תגובות, (נעלבתי)

אני ממשיכה כי.. למה לא?

"חכי!" נשמעה קריאה מהקהל, ואני הפנתי את ראשי אליה.

שני אוכפי שקט החזיקו את הבחור שנורה, הבטתי בו וראיתי שהוא חבול 

ומדמם.

"הוא מתנדב." אמר אחד מאוכפי השקט שהחזיקו אותו, הוא חייך חיוך 

נורא ודחף אותו לבמה.

אפי קפאה ושמתי לב שלשנייה אחת חיוך שלה נעלם.

אפי החזירה את החיוך לפניה, והחזירה את הפתק שהרימה

לקערה.

"טוב מאוד" אמרה. ופנתה אל הקערה של הבנות.

"ליידי, תהיו מוכנות." אפי הכניסה את ידה לקערה ושלפה אחד

מצד שמאל.

עצרתי את נשמתי, מה הסיכויים שאני יבחר?

טוב, הסיכויים הם..

"ונסה בראון." אמרה אפי והרימה את עינייה ובחנה את הבנות 

אחת, אחת.

הבטתי מסביבי וראיתי שכולם בוהים בי, הרמתי את מבטי, וראיתי 

שהבחור שהתנדב הביט בי בזלזול, וכעס.

צעדתי צעד אחד קדימה, ואז לפתע כל מי שיהיה מסביבי חיבק אותי.

הרגשתי נורא, הם לא מאמינים שאני יכולה לנצח.

מזווית עיניי ראיתי שהבחור מסתכל עליי עכשיו בבלבול וסקרנות.

"אני מוכנה למות"

לחשתי לעצמי שהתקרבתי לבמה.

ואני יעשה הכול כדי שהבחור הזה ינצח.

הכול.

הפרק הקודם		הפרק הבא