מה אם היה ארפר?

"שלום?" אמרתי בשאלה

"שלום?" החזיר לי הילד באופן דומה 

"היי" אמרה אימו של הילד "אני לילי וזה בעלי ג'יימס והחמוד שכאן זה הארי, נאבדת?" 

אני לא חושב שהוא כזה חמוד אבל שיהיה אני לא רוצה לעורר בעיות בנתיים.

"להפך, זה סיפור ארוך"

"אוקי, בואו ניכנס לבית הקפה שכאן קפילנגו, יש שמה קפה מצויין. ותספר לנו שמא את הסיפור" היא אמרה 

"אממ, אני לא יודע אם איזה כסף משתמשים פה ובין כה וכה יש לי רק שני שקל מאתמול בכיס (אם אפשר לקרוא לפני אתמול, אם חזרתי הזמן אז זה בכלל מהיום בעוד שעתיים). בכל מקרה אני לא אוהב קפה."

"אין לך מה לדאוג על הכסף, אנחנו נשלם. אתה אוהב שוקו אולי?"

"כן, שוקו זה הדבר.אבל אין מצב שאני נותן לכם קלף מיקוח אז אני אוותר."

"טוב", היא ענתה בהבעה שואלת ותוהה.

אני, והארי, וההורים שלו נכנסנו לקפימשהו והם התיישבו על שולחן ל4 והזמינו 2 אספרסו ושוקו אחד (כנראה להארי).

אני התיישבתי ליד הארי וליד אביו ואמא שלו ישבה מולי. ברגע שהיא קיבלה את האקספרסו היא לקחה לגימה ואמרה "נו, תתחיל לספר" ואז התחלתי כי למה לא לספר טירוף במונחי הנורמא לאדם נורמטיבי אם בשבילי זה לא מזיק.

"אז, ככה" אמרתי והחלתי לספר על כל מה שקרה מהחתול אישה (הוא התחיל לחשוב שזאת בעצם חתולה) ועד הרכבת והאיש ברחוב. מדי פעם נשמעו "אוי" ו"ילד בגילך לא צריך לעבור דברים כאלה" זה לא שינה יותר מידי כי הדעה שלהם פחות חשובה כשהם חושבים בסולם 1 או 2. בסופו של דבר הם הבינו למה הגעתי אליהם ואמא של הארי אמרה:

"אוי, נכון, קיבלתי מכתב לא מזמן, הוא אמר לעזור לך אם הספרים והשרביט ולקנות הכל מהתקציב שהועבר ושאם יהיה צורך בעוד אונות פשוט להחזיר ינשוף. זה היה ממישהו אנונימי והכתב היה מסורבל ונוסח המילים היה מוזר כך שחשבתי שזה מכתב איום. כנראה זה סתם ניסיון של דמבלדור המטורלל ההוא או משהו בסגנון."

"אני לא יודע כלום על מה שהולך פה, השארתי פתק 'ברחתי מהבית אני הולך לנהל עסקים בתיאלנד' במגירה שלי כדי שאם אני לא אחזור הם לא ידאגו לי. כאילו הם ידאגו יום יומיים ואחרי איזה חודש יפסיקו."

"אוי, זה לא יפה" אמר אביו של הארי

"זה מאוד יפה" עניתי לו "הם לא צריכים להיות מודאגים מקסמים ואבקש גם לשמור בסוד על קיומם כדי שלא יפגעו בהם"

"טוב תקשיב ילד" אמר אביו של הארי "אני לא יודע מה אתה חושב על קסמים בתור טריגר או דבר כזה או אחר. אבל אני יודע שעולם הקסמים כבר לא מסוכן כל כך ולא צפוי לו סכנה בנתיים. בלי כל קשר, אנחנו נשמח לארח אותך עד שיפתח בית הספר הוגוורטס. תוכל להיות במחסן הישן ואתה בטוח עימנו, אנחנו לא נעשה לך כלום"

"זה בדיוק מה שכל חוטף היה אומר" אמרתי לו "אבל, אין לי כוח לעבור שוב פעם טלטלה באוטובוסים המוזרים שלכם אז אני יקח את זה"

"אוקי, אם כך זה הוסכם." הוא אמר "השם משפחה שלנו הוא פוטר, דרך אגב."

"כעת, הבה נלך לאוליבנדר, בכדי לקנות שרביט. ג'יימס אתה תלך לרמוס להביא את הספרים שלו" בעודנו מדברים הגיע עוד ינשוף עם מכתב, לילי נקחה אותו מהינשוף ונתנה לי לראות.

לילי, סליחה על הכתב מקודם, זה קסם חדש שניסיתי. בכל מקרה ארפר בשנה ראשונה אז תקנו לו כמו להארי ואם הוא  יבקש להביא לו גם משהו בנוסף תביאו, אם הוא ירצה יש לך כאן עוד תקציב, אם חסר תשלחי ינשוף.מדמבלדור.

אני לא הבנתי מי זה ולמה הוא משלם עלי. יכולתי לשאול רק את השאלה הראשונה באופן שלא יראה חשוד לאף אדם ולכן שאלתי "מי זה דמבלדור?"

"זה המנהל של הוגוורטס, הבית ספר שאתה והארי תילכו אליו."כאילו דא, אמרתם את זה קודם. זה לא עזר לי אם השאלה השנייה ולא היה לי כזה אכפת למה הוא משלם, בנתיים, אני יכול לחקור זאת בבית ספר ולשאול אותו כשאין גורמים אחרים, אז למה לא?

לאחר מכן לילי אמרה "ג'יימס אתה תלך להביא לו את הספרים מרמוס אני, הארי ,וארפר נלך לאוליבנדר "

הארי גמר את השוקו שלו בשלוק מכאיב אוזניים אחרון ואנו הלכנו לכיוון חנות שכתוב בשלט שלה "אוליבנדרס - יצרני שרביטים משובחים"

ברגע שהגענו לאוליבנדר יצא מישהו על סולם שזז מאחת השורות ואמר: "אה, הפוטרים, חיכיתי מתי תגיעו. ומי זה שמה?" 

"היי אוליבנדר" קראה לילי (כן, הספקתי ללמוד את השם שלה) "זה ארפר ,דמבלדור" היא אמרה את השם שלו באנחה.

"דמבלדור" הוא ענה כאילו זה סיכם את העניין והמשיך "אז בואו נראה" הוא אמר והחל להסתכל על שרביטים. 

"נסה את זה" הוא אמר והארי נקח את השרביט. הוא נפנף בו ואז היה אור מוזר כזה מעליו. 

"יפה" אמר אוליבנדר "שרביט אגוז מלך עם ליבט חד קרן מאוזן וקטלני, היזהר בדרכיך, הארי"

"טוב" הוא ענה בנימוס 

"9 אונות בעבור זה" אמר אוליבנדר "ובשבילך" הוא המשיך  והסתכל לכיווני.

"נסה את זה" אמר לאחר הפיכת מעט ארגזי שרביטים (לא הערתי לו כי ידעתי שזה לא ישנה דבר).

נקחתי את השרביט וניפפתי ואז כל ארון השרביטים הימיני החל לקרוס, חשבתי כבר שיש בי בעיה כלשהי למרות שהרגשתי ניצצון אז אמרתי "סליחה" והחזרתי את השרביט. בו בזמן הוא אמר "כן, כנראה שזה לא מתאים" והביא לי שרביט אחר שנראה שונה מעט גם בו הרגשתי ניצצון והוא הפיל קרטונים של שרביטים. " כן, גם לא זה" הוא ענה. לרגע חשבתי משהו והחלטתי לנסות, אם באחד מהם האור שווה לאפס נקודה אחד ובשני אותו דבר אז שתיים אמורים לעשות אפס נקודה שתיים (למרות שהאור היה יותר מזערי) נקחתי את שניהם וניפנפתי (למרות שלא קיבלתי רשות) ולאחר מכן באמת היה לי מעט יותר אור, " מעניין" הגיב אוליבנדר בצורה מתעניינת וחוקרת "מאוד מעניין, אף אחד, לעולם, לא הצליח להשתמש בשני שרביטים באותה יד באותו אופן מבלי שאיש יגרע מהשני, זה נותן לי רעיון למה עשוי להיות השרביט שלך, ואם זה אכן זה אז אני מתכבד להכין אותו, אנא חזור מחרותיים. הוא יעלה 150 אונות" לא ידעתי מה זה אונות, אבל לא פחדתי מהתשלום מכיוון שמשום מה דמבלדור משלם עלי. היה נראה שלילי הבינה באותו רגע משהו מכיוון שאמרה "אז זה למה המטורלל" ואז המשיכה לדבר בשקט. אני מניח שזה מעלה את הסבירות שלשרביט שאני אקבל מחר יש קשר כלשהו להוגוורטס ולדמבלדור.

אנו יצאנו מהחנות ולאחר מכן לילי אמרה לי ולהארי " טוב, תקשיבו, אני וג'יימס נקנה את כל שאר הדברים שצריך, ומחרותיים נחזור לכאן בשביל השרביט ובשביל עוד קפה בבוקר ולאחר מכן נלך לרכבת" לא הבנתי למה היא התכוונה אבל פשוט זרמתי אם זה בנתיים, לכן אמרתי "טוב" ובכדי שזה לא יראה חשוד המשכתי ב"איך אני חוזר הבייתה?" "אם אתה רוצה אז אתה יכול לחזור איך שהגעת, אתה יכול גם להישאר אצלנו במחסן, אל תדאג זה לא גרוע כמו שזה נשמע" ופה התחלתי לדאוג, למרות זאת עדיין העדפתי את האופציה השנייה כי בה אני לא כבר מת על פי המדע ולכן אמרתי "אני אקח את האפשרות השנייה". "יפה" אמרה לילי והלכה לכיוון ג'יימס שיצא מאיזו חנות בעודה אומרת " תהנו בנתיים בגן שעשועים פה ליד".

"היי" אמרתי

"היי" הארי אמר

"אז, מה אתה רוצה לעשות?" שאלתי

"לא יודע" אמר הארי "אולי נדבר על קבוצות קווידיץ?"

"טוב, זה קצת בעיה" אמרתי "אין לי מושג מה זה קווידיץ, אני אפילו לא יודע מה אלה השרביטים האלה או איך בכלל הקסם פה עובד"

"אוקי, אז תן לי להסביר לך.."

וככה המשכנו לדבר, הוא הסביר לי על הקווידיץ והמטאטאים כך שאני כבר יכול לדעת שהמטאטא בשוק הוא הנימבוס 2000. הוא הסביר לי גם על שרביטים ושאפשר לעשות איתם קסמים על ידי אמירת כל מיני מילים, ושיש גם שרביטים ורמות שבהם אפשר לעשות קסמים אם שרביטים בלי להגיד כלום. הוא הסביר לי גם שבבית ספר שנלך אליו יש 4 בתים. 

יש את גריפינדור - האמיצים והפזיזים.יש את ריבנקלו - הסקרנים.יש את סליתרין- שלשם הולכים כל התחמנים, רוב אילו שהיו בעבר אוכלי מוות היו שמה.ויש את הפלפאף, שלשם הולכים כל השאר. כששאלתי אותו מי אלו אוכלי המוות הוא התחיל לספר לי סיפור.

"היו היה פעם אדון אופל, איננו נוהגים להזכיר את שמו ולכן אנו קוראים לו אתה-יודע-מי וכאלה. הוא היה הורג אלפי אנשים ותיכנן באותו זמן להשתלט על לונדון הקסומה. ההורים שלי היו במחתרת נגדו. בסופו של דבר, בלילה אחד, הוא הגיע אלינו. ההורים שלי התחבאו בגלימת העלמות שעוברת במשפחה שלי, אני לא יכול לספר על זה יותר מידי אז בקיצור הצלחנו להתחבא. ואז כשהוא יצא לחפש אם הספקנו לברוח אמא שלי סלחה פטרונוס לדמבלדור ששלח לסיריוס שבא ואמר לו ללכת למקום אחר. ואז כל מה שאני יודע זה שבלטריקס וסנייפ חזרו עצובים וסיפרו לכל אוכלי המוות שסיריוס הרג את וולדמורט ומת גם כן.לפחות זה מה שסיפרו לי אבא ואמא."

"אוקי" עניתי בניסיון להקל את המצב " מה זה פטרונוס?" שאלתי

"זה מעין דרך להעביר הודעות מוצפנות יחסית בקסם" הוא ענה

"מעניין" אמרתי

וככה המשכנו לדבר על אה ועל דה הוא נכנס איתי גם למספר ספרים שהוא קרה והתחיל להסביר לי שיש דבר כזה שיקויים ושינוי צורה וכל מיני כאלה. במהלך השיחה ביקשתי ממנו אם הוא יוכל להביא לי ספרים לקרוא בבית ולהסביר לי אם אני יתקשה במונחים. הוא שמח כל כך והסכים בצורה שרירותית, כאילו זה הפעם הראשונה שמדברים איתו ילדים בגילו. "אני שמח שאנחנו חברים" הוא אמר וככה דיברנו ודיברנו על ספסל ליד גן שעשועים עד שכבר נהיה מאוחר והאורות ירדו. לילי וג'יימס הגיעו אם הספרים ואמרו לנו לבוא אחריהם.

—-

המשך בפרק הבא

קרדיט לג'יי.קיי.רולינג ולהארי פוטר

התחלתי לעשות עכשיו מעין שיתוף אם הפאנפיק 'הארי פוטר והחיים הנורמלים?' ופה יהיה את הנקודות מבט של ארפר

ופאנפיק הארי פוטר והחיים הנורמלים? יהיה את נקודת המבט של הארי.

הציר הזמני יהיה דומה בניהם, אם אני יוסיף עוד נקודות מבט אני יגיד בהם מתי אותו מקרה נכנס.

מקווה שהאבתם, אשמח לתגובות.

—-

הפרק הקודם		הפרק הבא