תאומה בהחלפה - מכושפת

אני מפרסמת את הפרק ברגשות מעורבים לאור המצב במדינה. 

היממה וחצי האחרונה מרגישה כמו סיוט מתמשך, וזה כל כך כואב.

ההתמודדות שלי היא דרך כתיבה, וכך נוצר בעצם הפרק. 

אם יש כאן אפילו מישהו אחד שקורא את זה וזה עושה לו טוב - זה היה שווה את זה.

הלוואי ונתבשר רק בשורות טובות. אמן.

הפרק מוקדש לבלטקריס בלה לסטרייג, minepik ו- איפה עדי אשל???? היקרים שהגיבו בפרק הקודם וגרמו לי לחייך.

הנסיעה ברכבת הוגוורטס אקספרס הייתה מסע שאין כמותו. כשהרכבת התקדמה במסלולה, לילי התפעלה מהצמחייה השופעת מחוץ לחלון.

זה היה כאילו העולם הפך לארץ פלאות קסומה. ההתרגשות שלה מההרפתקה החדשה שלה הייתה מורגשת.

היא ישבה לבדה בתא, שכן חבריה של רוז היו בתא אחר.

אחותה סיפרה לה הכל עליהם, והיא השתוקקה לפגוש אותם באופן אישי. אבל היא גם חששה.

החברים של רוז היו חבורה תוססת. לילי ידעה שהיא חייבת לשמור על המוניטין של אחותה.

בדיוק כשהיא הייתה שקועה במחשבות, דלת התא נפתחה, ושלושה בני נוער נכנסו, פטפוטם וצחוקם ממלאים את החלל הקטן.

לילי זיהתה אותם מיד: מרי, אלכס ורבקה, חבריה הקרובים ביותר של רוז בהוגוורטס.

מרי, ג'ינג'ית נמרצת, הייתה הראשונה שדיברה. "רוז, איפה את לעזאזל?"

לילי אילצה חיוך, מנסה בכל כוחה לחקות את ההתנהגות הרגילה של אחותה. "ממש כאן."

אלכס, ילד שובב עם שיער בצבע חול, הביט בה בפליאה.

"חיכינו לך בתא הקבוע שלנו, לא הבנו איפה את"

לילי נאנחה, זה רק התחיל והיא כבר עושה עבודה גרועה.

"אתה צודקים, אני לא יודעת מה עבר עליי כשהתיישבתי פה."

מרי, תמיד קשובה, התכופפה אל לילי, מצחה מקומט.

"רוז, את בסדר? את נראית אחרת היום."

לילי אילצה חיוך, העצבים שלה גרמו לקולה לרעוד קלות.

"אני פשוט קצת עייפה, זה הכל. היה לי הרבה על הראש לפני שיצאתי מהבית."

אלכס לבש כעת הבעה מודאגת.

"בדרך כלל את לא שקטה כל כך, רוז. קרה משהו בקיץ שאת לא מספרת לנו?"

לילי ידעה שעליה לשקול את המילים שלה בזהירות.

היא לא יכלה לחשוף את האמת על ההחלפה, לא לאף אחד, אפילו לא לחברים הקרובים ביותר של אחותה.

"זה כלום, באמת. רק דברים משפחתיים. אני אהיה בסדר ברגע שנגיע להוגוורטס."

רבקה, תולעת הספרים שבחבורה, התבוננה בלילי בתשומת לב מבעד למשקפיה.

"את יודעת, רוז, אם אי פעם תצטרכי לדבר, אנחנו כאן בשבילך. חברים חולקים הכל."

טוב ליבה של רבקה נגע בלילי, אבל זה רק גרם לה להרגיש אשמה יותר על השקר.

היא הנהנה, קולה נמוך וכנה. "תודה רבה, רבקה. אני מעריכה את זה."

אלכס רכן קדימה, קולו עדין. "רוז, את לא מרמה אף אחד. אנחנו יודעים שמשהו מפריע לך. את יכולה לסמוך עלינו".

לילי הרגישה את הלב שלה פועם בחזה. היא לקחה נשימה עמוקה והחליטה לשנות את כיוון השיחה.

"אתה צודק, אני לא יכולה להסתיר את זה יותר," אמרה לילי בטון קודר.

"זה פשוט... חשבתי הרבה על הוגוורטס ועל מה שצפוי לנו השנה. זו השנה השישית שלי, ויש כל כך הרבה מה לעשות, כל כך הרבה ציפיות. אני מניח שאני פשוט מתוחה".

מרי ורבקה החליפו מבטים, בעוד אלכס פלט אנחת רווחה.

"זה הכל? רוז, הדאגת אותנו לרגע. כולנו מתוחים לפני תחילת שנת הלימודים החדשה. זה נורמלי."

לילי הנהנה, הוקל לה שהצליחה להרחיק את השיחה מהסודות שלה.

"אתה צודק, אלכס. אני מניחה שפשוט נתתי לעצבים שלי להשתלט עליי."

על התא נפלה אווירה נינוחה יותר, והחברים של רוז החלו לדון בתוכניותיהם לשנת הלימודים הקרובה.

הם חלקו סיפורים על חופשות הקיץ שלהם וההרפתקאות שהם קיוו לחוות בהוגוורטס.

לילי הקשיבה בקשב רב, אסירת תודה על הסחת הדעת וההזדמנות להתמזג עם חבריה של רוז.

היא התפעלה מהאחווה שהם חלקו ולא יכלה שלא לחוש עצב על כך שמעולם לא חוותה חברות כאלה בעולם הקסום.

היא נזכרה גם בשיחה האחרונה שלה ושל ג'ון, וזה כאב אפילו יותר.

ככל שהנסיעה ברכבת נמשכה, עברו השעות בטשטוש של צחוק והתרגשות.

לילי התפעלה מהנוף המשתנה מחוץ לחלון, תחושת הפליאה שלה לא נפגעה בשל האתגרים שניצבים בפניה.

עם זאת, הלחץ של שמירה על הסוד הכביד על לילי. היא הייתה כל הזמן על הקצה, פחדה שזהותה האמיתית תתגלה.

השאלות והתצפיות הבלתי פוסקות של חבריה רק הקשו על ההצגה שלה.

לבסוף החלה הרכבת להאט, והמראה של תחנת הרכבת הוגוורטס נגלה לעין.

ליבה של לילי דפק בציפייה וחרדה. היא ידעה שהחלק המאתגר ביותר במסע שלה עוד לפניה: הגעתה להוגוורטס ותחילת שנת הלימודים.

כשהרכבת נכנסה לתחנה, לילי החליפה מבט חטוף עם חבריה.

הם היו נרגשים ולהוטים לרדת, נראה שהדאגות שלהם לגביה התפוגגו לרגע.

היא לא יכלה שלא להרגיש תערובת של הכרת תודה ואשמה.

בנשימה עמוקה, לילי התכוננה לרדת מהרכבת ולהתמודד עם הפרק החדש בחייה.

היא ידעה שמסעה רחוק מלהסתיים, והסודות שנשאה איתה יעצבו את גורלה בדרכים שרק יכלה להתחיל לדמיין.

הפרק הקודם		הפרק הבא