הטורניר

כריסטינה בלק ישבה על אחת הכורסאות וקראה בספר לחשים מפורסמים בתרבות ההינדית, בעודה מסלסלת שיערות עם אצבעה הארוכה. לכריסטינה היה שיער חום ארוך, עיניים ירוקות וחיוך-לא-חיוך כובש. והחיוך הזה... החיוך הזה הוא כל מה שנערה בשנה שביעית צריכה כדי לשגשג מבחינה חברתית בהוגוורטס.
את חדר המועדון הקריר של סלית'רין חצה כעת בחור בגובהה של כריסטינה, בעל שיער בצבע זהה ועיניים ירוקות גם כן.
הוא התיישב בכורסא מולה ורכן קדימה, היא בקושי הרימה אליו מבט.
"הרכילות אומרת שהוא כעת במשרדו של המנהל, בבירור." אמר הבחור
כריסטינה הרימה את עיניה לכיוונו, "מי?"
"לעזאזל, כריסטינה. את יודעת על מי אני מדבר." זעף פאולוס
כריסטינה לא הכחישה ולא אישרה, אלה חזרה לעיין בספרה.
"זה באמת הוא? הוא התגנב באמצע הלילה החוצה, ותקף את אדון הוקינג?"
"פאולוס, אם אתה מצפה לדלות ממני רכילות חכמה, אתה מבזבז את זמנך. אני לא יודעת כלום."
"כריסטינה, תעשי לי טובה, אני יודע שאת יודעת."
כריסטינה התעלמה, והמשיכה לקרוא.
"תעני לי כבר." נהם פאולוס והכה עם אגרופו על השולחן הקטן שבניהם. "זה היה הוא?"
"פאולוס, אני לא יודעת, וגם אם הייתי יודעת, לא הייתי אומרת לרכלן כמוך." הקול שלה היה שקט, היא אינה התרגשה מהעובדה שפאולוס מתעצבן. אך בניגוד אליה, אחיה היה חמום מוח ביותר.
"אל תקראי לי רכלן, כריסטינה – כולם יודעים שאת מסתובבת עם טרפלגר בכל שנייה פנויה, אני לא אתפלא אם מתפתח משהו רומנטי בין – "
כריסטינה טרקה את הספר בחוזקה. "תשתוק, פאולוס! הרולד ישמע אותך! ולא, שום דבר רומנטי לא מתפתח ביני לבין ניקולס."
"הרולד? הרולד פוטר כבר הניח לך, לא?" שאל פאולוס ועיניו הצטמצמו. "חשבתי שהוא הבין את זה כשהצמחתי לו קרניים כחולות מהישבן."
"בל נשכח," אמרה כריסטינה בחצי חיוך, "שהרולד גרם לך להישאר במשך יומיים במרפאה. וחוץ מזה, אף אחד לא ביקש ממך להתעמת עם הבנים שחושקים בי."
"פוטר לא סתם חשק בך – הוא – כריסטינה, הוא היה אובססיבי!"
"זה לא העניין, העניין הוא שהרולד אמנם הפסיק להציק לי מאז תקרית הקרניים המצערת, אך הוא עדיין מאוהב בי, אל תשכח זאת. אם הוא ישמע את השמועה האיומה והלא נכונה שיש משהו ביני לבין ניקולס, זה יגמר רע מאוד."
"ואין כלום בינך לבין ניקולס – כלומר, טרפלגר?"
"הוא קטן ממני בשנה, פאולוס. הוא בשכבה שלך. לעולם לא אצא עם מישהו שקטן ממני."
פאולוס כפי הנראה בא על סיפוקו בנושא זה, אך היו עוד דברים שסקרנו אותו. "אז, כריסטינה, זה טרפלגר שתקף את אדון הוקינג, או לא?"
"כן, בסדר. זה הוא." נהמה כריסטינה בחוסר שביעות רצון.
"למה בשם זקנו של מרלין, הוא עשה זאת?"
"היו לו את הסיבות שלו. ועכשיו, ברשותך. אני חוזרת להתכונן למבחן בלחשים."
"לא – כריסטינה – אני רוצה עוד תשובות!" נבח פאולוס, אך אחותו כבר דילגה משם, אוחזת בספרה, ויצאה מחדר המועדון.

הפרק הקודם