-pain-

נקודת מבט של ליאו:

"אנחנו אלפים." ברגע שהיא אמרה את זה הייתי כזה ו...? 

כאילו, אנשים!  אתם מדברים עם בן אדם שמת וחזר לחיים.

פגשתי את כל המפלצות הכי הנוראות ביותר בעולם, ואתם מצפים

ממני להיות בשוק שיש דבר כזה אלפים?

מהרגע שהגענו לכאן ידעתי שאנחנו במקום מוזר,אבל כאילו,

אלפים? רציני? מה עכשיו, חדי קרן?

ולא, לא בדקתי אם יש להם אוזניים מחודדות, אוקיי טוב. עדיין לא.

הסתכלתי על קליפסו אבל היא בכלל לא נראתה מופתעת או משהו כזה,

היא נראתה מובכת, מובכת מדבר שאני זוכר טוב מאוד.

"תני לי לנחש, אלף ביקר אותך?" לחשתי אלייה תוך כדי שאני לא מזיז

את ראשי מהאלפים האלה. היא הינהנה, הסמיקה לה בזמן

שאני מנסה למצוא דרך לברוח מהמקום הנורא הזה.

כן, לברוח. אני ממש לא מתכוון לבלות עם אלפי-

כן, אני עכשיו יושב בבית הענקי של הבלונדינית עם העיינים החומות,

מתעלם מהעובדה שלפני רגע הבטחתי שאני לא עומד לעשות את זה.

"אז רגע." התחלתי לאט, מוסיף מתח לשאלה.

"את. חיית עם בני האדם, כמעט מתת, ויש לך יותר יכולת מכולם כאן?" שאלתי את סופי,

הבחורה עם העיניים החומות, דבר שמאוד מוזר בשבילם, אני אישית נעלבתי.

הסתכלתי על קליפסו ואז חזרה על סופי.

"נשמע הגיוני." אמרתי ומשכתי כתפיים, מחכה לתגובה של , 'לא זה לא!

אתה מוזר. על מה אתה מדבר?' אוי, ההנאה!

וכמובן, זה הגיע, "רגע, מה?" היא שאלה ותלשה ריס, כנראה הרגל, 

"הבחורה שרדה מוות ואתה אומר שזה נשמע הגיוני?" אמר אחד מהגובלנים,

סנדור נראלי.

"הבחור הזה מת." אמרה קליפסו ותקעה לי מרפק, "וחזר. זה נשמע לך הגיוני?"

אויי, כמה שאני מת על קליפסו שלי.

ברגע שהם שמעו את זה הם היו כזה, 'אתם משקרים,' ואז אחרי כמה 

דקות של שתיקה. 'אתם לא משקרים, הבחור מת וחזר."

"מתאים לך," אמרה מראלה לקיף, והוא חייך חיוך זרוח, "אני ישאיר את זה

לפוסטר."

אבל סופי אפילו לא חייכה, אווץ', אחי.

"אז," אמר פתאום דקס נראלי, איזה שמות מוזרים. "אנחנו סיפרנו לכם עלינו, מי א- אוי סליחה. 

מה אתם?"

חכם, הוא החכם. כן, זה דיי ברור.

מחאתי כפיים ושילבתי אותן בשלווה, "אנחנו לא משהו מיוחד," אמרה קליפסו, והתחילה

לסלסל בידה אחד מקצוות שערה.

"היא מצטנעת," אמרתי ולחצתי את ידה. "אנחנו, אנחנו הדבר הכי טוב שיש, אנחנו חצויים."

הפרק הקודם		הפרק הבא