אני קוסמת?

היא לא יכולה להיות גורמת. לאמא שלה מספיק קשה גם ככה, ואם היא באמת גורמת, יהיה לה נורא קשה לשלוט בזה. היא מלמלה 

ח״כ משהו לעבר אמה, ועלתה למעלה, לחדר שלה. אם אני באמת גורמת, חשבה, אז אני זקוקה לעזרה. אני לא יכולה להפיל הכל על 

אמא שלי, וחוץ מזה אני צריכה מישהו שהוא גורם בעצמו. ברונטה לא בא בחשבון, כי, טוב, הוא חבר מועצה, אז אני לא יכולה 

להשתפך לפניו סתם ככה עם כל הבעיות שלי. אז אפשר... כן... אמא שלי חברה של ההורים שלה... והיא גורמת... אבל למה שהיא 

תרצה להתעסק איתי בכלל? טוב נו, זה לא יזיק לנסות...

********************
 אוקי, הנה זה בא. איליין כבר הבינה שלא מקשיבים לתפילות שלה, אבל זה לא מנע ממנה לקוות שאחד ההורים של סופי פוסטר 

יפתח את הדלת, ולא היא. הפעם משאלתה התגשמה. מי שפתחה את הדלת הייתה אדליין. היא באה לעיתים קרובות לנחם את אמה

 של איליין, והן היו חברות קרובות מילדות. ״שלום...״ אמרה איליין, לא בטוחה מה לומר. נראה שאדליין התגברה על התדהמה שלה 

די מהר, כי היא מיד ענתה: ״מה את עושה פה? לא משנה, קודם תכנסי ואחר כך נדבר.״ איליין נכנסה, ולא ממש ידעה מה לעשות 

עם עצמה. ״שבי״ אמרה אדליין. ״ועכשיו, למה את כאן?״ שאלה. ״אה… אני…״ לחשה. עדיף כבר לומר ולסיים עם זה. 

״תהיתיאםאנייכולהלדברעםסופי?״ ״מה?״ ״תהיתי אם אני יכולה לדבר עם סופי״ היא חזרה בלחש על דבריה. ״היא למעלה, למה 

את רוצה לדבר איתה?״ ״אה… זה… כי… אני פשוט… אני חו-״ ״לא משנה. את לא חייבת להגיד לי״ היא אמרה. ״בואי״ הן עלו 

למעלה, וליד אחת מהדלתות אדליין עצרה ונקשה. נשמעה קריאה עמומה מתוך החדר. איליין לא בדיוק הבינה מההקריאה אמרה, 

אבל זה כנראה היה אישור, מכיוון שאדליין פתחה את הדלת ודיברה פנימה. ״סופי, יש פה מישהי שרוצה לפגוש אותך, היא בת 

של חברה מאוד טובה שלי״ ״אני מכירה אותה?״ שאל קול לא מוכר. ״לא, לא נראה לי״ ״אני יכולה לראות אותה?״ שאל הקול, 

שעכשיו איליין הבינה שהוא של סופי. היא זזה מעט עד שהיא עמדה מול הדלת. עכשיו סופי יכלה לראות את איליין, ואיליין יכלה 

לראות את סופי. היה לה שער בלונדיני, לא ארוך מדי, ולא קצר מדי. (לסופי כמובן, לא לאיליין) העיניים שלה היו חומות (איליין 

שמעה רכילויות בנושא אבל אף פעם לא ממש האמינה להן) והיה לה עור בהיר. ״להשאיר אתכן לבד?״ שאלה אדליין. ״כן״ אמרה 

איליין, בדיוק באותו הרגע שבו סופי אמרה ״לא״ הן הביטו זו בזו, ואז פתאום איליין אמרה ״לא״ בדיוק באותו הרגע שבו סופי 

אמרה ״כן״ לבסוף הן החליטו סופית, כששתיהן אמרו ״כן״. הדלת נסגרה. סופי הביטה על איליין. איליין הביטה על סופי. הן 

הביטו אחת על השניה. ״מה את רוצה?״ שאלה לבסוף סופי, שוברת את השתיקה. ״את עזרתך.״ אמרה איליין. ״אני… אני 

חושבת שאני גורמת.״

אני לא בטוחה שאני רוצה להמשיך... נראה לי אני לא אמשיך עד שלפרק הזה יהיו לפחות שלוש תגובות... אני יודעת 

שכנראה שהרוב לא מחוברים ובגלל זה לא מגיבים אבל עדיין... אני מרגישה כאילו אף אחד לא קורא את זה... כאילו אני 

לכלום... אז תגיבו ותרשמו אם אתם רוצים שאני אמשיך...

הפרק הקודם		הפרק הבא