הוגוורטס החדש

קמתי בבוקר והמחשבה הראשונה שעלתה לי לראש היא שיש עוד שבוע עד שבית הספר מתחיל. ואז שמתי לב ש... בית הספר כבר התחיל! והיה מעולה!

התארגנתי וירדתי אל חצר האוכל, הכנתי אתמול בלילה את כל מה שצריך ללימוד על מוגלגים, קודם אני הולכת ללמד את בית השועל האדום, אחרי זה את השועל הבנגלי ובסוף את שועל השלג.

בארוכת הבוקר שמתי לב שהרבה ילדים מבקשים כל מיני דברים בשריים, הייתי חייבת לעשות משהו... אבל מה?

ואז נזכרתי שאני המנהלת.

קמתי כדי לבקש את תשומת הלב של כולם. כיחכחתי בגרוני והכרזתי "בוקר טוב לכולם, שמתי לב שמורים ותלמידים מבקשים דברים בשריים, המבורגר... דגים(אני יודעת שזה לא צמחוני אבל... חשוב לומר גם עלייהם) נקניקיה בלחמניה ~הערת מחברת: מאוד קשה לא לכתוב hotdog אבל אני יודת שחלק לא יבינו אותי אז...~ ועוד כל מיני דברים כאלה, אז אני מבקשת מכולם לעצום עיניים ולדמיין שאתם פרה, אנשים תופשים אותכם, חותכים אותכם והופכים אותכם לעיגולי בשר קטנים שאנשים אוכלים(המבורגרים) זה היה נעים לכם? אני יודעת שאני לא הייתי נהנית מזה... אני אפילו לא יודעת מאיפה השועלים שלנו השיגו את הדברים האלה, אני רק מבקשת, אל תאכלו יותר בשריים או דגים, לפחות לא אצלי בבית הספר, תודה" והתיישבתי, ראיתי ילדים מורידים את ההמבורגרים הנקניקיות והדגים לאט ומבקשים מהשועלים דברים אחרים, חייכתי.

הסתכלתי על המורים לראות את התגובה שלהם והם בהו בי בפה פעור, זה היה קצת מגעיל כי חלקם היו באמצע ביס. "מה?" שאלתי במבוכה, "דדאים" אמרה ת'נקה בפה מלא בצ'יפס. "מה היא אמרה?" שאל ג'נלו וכולנו התפקענו מצחוק. "לא, באמת, מה היא אמרה?????" ג'נלו היה מעוצבן כבר וכולנו ענינו פה אחד "היא  אמרה  מדהים!!!"

הלכתי אל השיעור שלי, לימוד על מוגלגים, שהתקיים ליד שולחנות הפיקניק, כלומר, בחוץ, וחיכיתי שהשיעור יתחיל.

השיעורים שלי עם השועלים בנגלי ואדום הלכו מעולה! לימדתי על הרגלים מטופשים של בני האדם ועל דברים מטופשים שהם עושים...

אבל עם שועל השלג הלך פחות טוב, בגלל שכל התלמידים והמורים בפוקסילגס (מסיבה לא מובנת) הם או חצויי דם או טהורי דם זה הופך אותי לבוצדמית היחידה, וזאת הייתה הבעיה.

אבל מי שהפכו את זה לבעיה היו כל הילדים עם השמות המוזרים (פלאשבאק: היו שם שמות ממש מוזרים כמו: באבא גבאבא, לוסי קבוסי, בייבי בוס... ובאמת היו ילדים כאלה. סיום הפלאשבאק) וכולם היו בבית שועל השלג, והם היו היחידים שצחקו עליי כי הייתי בוצדמית...

כל המורים ממש כעסו כשסיפרתי להם ואמרו לי לגרש אותם! אבל הרגשתי רע אז קראתי להם למשרד שלי ונתתי להם הזדמנות שניה ואחרונה, הסברתי להם שגם לי יש רגשות והם לא האמינו לי.

פרופסור דילסו, שעבר ליד המשרד שלי ושמע אותם אומרים שאני שקרנית, גירש אותם מהוגוורטס בלי המזוודות שלהם! אבל גם אחרי שהם הלכו, ה'צלקת' נשארה לי בלב, היה נדמה שממש כואב לי.

הלכתי לישון עם ראש עמוס, אני מקווה שמחר ילך יותר טוב...

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

אני צריכה רעיונות המשך! תציעו לי רעיונות ואולי אני אבחר בשלכם...

הפרק הקודם		הפרק הבא