"שלום,"אמרה הרמיוני.הלב שלי ירד לתחתונים ועלה לי תכף או מיד לגרון,ואז ירד שוב.כאילו הוא קופץ על טרמפולינה. "אני הרמ-" אותו הסיפור שקרה מקודם.ג'יני אמרה:"היא יודעת,הרמיוני!היא יודעת!"ושוב.אותו הסיפור. "וואו,"אמר הארי.שוב הקטע הזה עם הלב.למה הוא לא יכול לשבת בשקט?!"אני בהלם,"אמר רון. פרד וג'ורג' צחקו.גם ג'יני. "רו-רוצים לשתות?"גמגמתי.אלוהים,אני בת 20,לא 10!!!תפסיקי לגמגם!ציוויתי על עצמי. "כן,"אמרו פרד,ג'ורג',הרמיוני,הארי ורון יחד.ג'יני ואני צחקקנו-אני בעצבנות ובבשיינות וג'יני בהתלהבות. ירדתי על רקאטה למטה(זה רק ביטוי,נו באמת)ושפכתי כל מה שהיה במקרר לתוך כוסות זכוכית.לקח לי חמש דקות להבין שאני מוזגת אבקת קקאו למיץ תפוזים. "אוקיי,יוסטה,"מלמלתי לעצמי בקול רם."אם את לא תשטלתי על עצמך תבקשי מהארי או רון או ווט אבר שייתן לך כאפה,מובן?" העליתי למעלה את המגש עם המיץ והמים(כל אחד מה שהוא רוצה)עם העוגיות שהכנתי לפני יומיים,וכלם אכלו ושתו בתאבון. "את הכנת את העוגיות-"התחיל הארי לשאול,אבל אני דיברתי. "אוקיי,חבריא,תקשיבו,"אמרתי והקול שלי קצת רעד.ניסתי להישמע חברמנית."אני יודעת שאתם פה בגלל שאתם צריכים הגנה מפני אוכלי המוות."לרגע הרגשתי פשוט מטומטמת כשאמרתי את זה.כאילו אני מדברת עם חייזרים שנראים טוב."אבל זה לא אומר שאתם לא יכולים להראות לי כמה קסמים קטנים...?"מיד איבדתי את הביטחון העצמי המועט שנשאר לי. כולם הסתכלו עליי כאילו נפלתי מהירח.אפילו ג'יני,שנעשתה מאוד פטפטנית בניגוד לציפיותיי(עד שהיא הגיע לפה). "חשבתי שאת קראת את ה...חוקים בספרים,לא?"שאלה הרמיוינ והצביעה על אחד מהספרים של הארי פוטר-הארי פוטר והנסיך חצוי הדם. "כ-כן,קראתי,אבל חשבתי,"אמרתי בקול חלוש כל כך שאני בקושי שמעתי את עצמי,"חשבתי שפרד וג'ורג' כבר עברו את גיל 17..!" זהו זה.נגמר לי מלאי הביטחון העצמי.אני חייבת לקנות לי חדש. הם הסתכלו עליי במבט כזה מאיים שהתפללתי שהאדמה תפער את פיה ברגע זה ותבלע אותי ואת הטמטום שלי. ו... זה מה שקרה. נפער בור באדמה ו...נפלתי.
תקשיבו,אנשים,אני יודעת שהפרק הזה קצר,פשוט זה מין פרק נעבר כזה!!!
|