קסם של אלים

הי חברה הפרק הזה מוקדש לth gereen ולאין. שמות. פנויים. שרק בגללם אני ממשיך את הפאנפיק, 

תעשו לי טובה תראו קצת התעניינות, זה מבאס לכתוב ולכתוב ולחשוב שאיש לא מתענין במה שכתבת, (אני מתחיל לחשוב שכל המנויים זה סתם חברה שבטעות נלחץ להם במקלדת)

פרק 4

(ג'ון גריינג'ר)

פרד חי! תפוחום (?) וואו מרגש...

בבוקרו של יום המוחרת השמש זרחה בשלווה, העננים היו לבנים, רחש עלי האזדרכת בחוץ היה נעים, ובאופן כללי, הכל היה נראה בהיר יותר, אכלנו ארוחת בוקר מהמטבח של הקלחת, דווקא אוכל טעים ורגיל, בייקון וחביתה עם קנקן מיץ דלעת, אבל בחביתה היו חתיכות נקניק זוהרות! וזה היה דווקא טעים ולמנה אחרונה שוב סיידר, כמובן ששתיתי שתי כוסות...

לאחר מכן אמא אמרה לי שיש לנו פה עוד שבוע בקלחת אז אני יכול לצאת לסמטה להסתובב קצת ולראות אם יש משהו מעניין לעשות, אך שומה עלי להיזהר ולא לצאת מגבולות הסמטה, סחתיין, אני זורם עם זה יש פה בלי סוף דברים לחקור.     

יצאתי לרחוב זה היה יום די מעונן, ובריזה נחמדה בידרה את שערותיי, לא היה יותר מדי חם בחוץ, זה היה פשוט יום מושלם כדי לטייל ברחובות.

הסתובבתי פה ושם, אמא הביאה לי קצת כסף סוף סוף, וברור שמיד קניתי לי עוד גלידה ענקית, התיישבתי בחוץ ליד שולחן עם מפה פרחונית ואכלתי את הגלידה תוך כדי שאני מעיין במגזין הנביא היומי שזה העיתון המוביל אצלינו! הקוסמים, שהיה מונח שם.

דווקא היו שם כמה ידיעות ממש נחמדות כמו ש"התפנו מספר משרות במשרד לשימוש לרעה בחפצי מוגלגים" או "למכירה מטאטא כוכב נופל 2002 במצב מצוין קצת משומש 35 אוניות" (ממש עושה חשק לרכב על מטאטא שהשם שלו כוכב נופל), סך הכל עיתון ממש מרתק!

כשסיימתי את הגלידה יצאתי לטייל קצת, החלטתי ללכת להוקס מוקס של ג'ורג' ופרד ז"ל, ת'שמעו זו חתכת חנות מגניבה, המוכר הוא גבר קצת גבוה עם שיער ג'ינג'י בוער וחיוך תמידי על הפנים, מאחוריו היתה תלויה תמונה של עצמו! וכששאלתי כן, לא נעים להודות, אבל אני קצת חסר נימוס לפעמים, זה עושה לי כיף משום מה! הוא הסביר בחינניות שזה התאום שלו פרד שנהרג בקרב על הוגוורטס (מה??? בית ספר לא אמור להיות מקום בלי אלימות???) וכשהוא שאל לשמי הוא שאל "אתה הבן של הרמיוני?".

"כן, אז מה" שאלתי אותו.

"אז יש לך חמישים אחוז על כל החנות" השיב בנימת ניצחון.

"מהההה???" הייתי שמח לומר ששמרתי על איפוק, למעשה צעקתי כל כך חזק שבטח איזה חצי מהחנות הסתכלו.

"ברור, בן של הרמיוני, חמישים אחוז" הוא הנמיך את קולו, אין מה לעשות מבצעים כאלה לא טובים לעסקים יותר מידי.

"אבל-" התחלתי לשאול מבולבל לחלוטין.

הוא לא הניח לי לגמור משפט "-בלי שאלות, פשוט תבחר" החלטתי לא להתווכח.

"הממ... תודה אני מניח" אמרתי בנימוס, ונפניתי לבחור לי בלגן.

היו שם דברים מרתקים, 'נפצי הסחה' שעושים מלא פיצוצים ונותנים הסחת דעת מרשימה, 'טופעילוף' 'שוקולדימום' 'ממתקיא' (?) רק מלחשוב על מה שזה עושה...

היו שם עוד כל מיני שטויות שרביט משנה צורה, 'תַּפּוּחוֹם' שזה מין תפוח כזה, ובהוראות כתוב שהוא עושה חום כל כך חזק שנהיה חם בחמש מטר הקרובים אליך, אגב, תרופת הנגד זה החצי השני של התפוח...

ונתקלתי ממש בטעות בילד חמוד, צבע שיערו היה מוזר ג'ינג'י חלודה כזה, מבולגן מאוד, ו- היו לו נמשים (אם אמא היתה פה, היא היתה אומרת שזה לא יפה לדבר על זה...) ובסך הכל ילד חמוד שנראה כבן גילי, אז אמרתי לו "היי" בנימוס.

ענה לי "היי" וזהו נגמר לנו מה לדבר אבל אני ילד מנומס אז שאלתי אותו "איך קוראים לך?".

והוא אומר לי "פרד פוטר, ואתה?"- אני משער שהמבט שתקעתי בו נראה קצת מוזר אבל שתי השמות הללו צלצלו כל כך חזק שלא הצלחתי לענות שנייה אחת, גם פרד (ז"ל) וגם פוטר!

התעשתתי קמעה ועניתי לו "ג'ון גריינג'ר, נעים מאוד" היה נחמד לראות את המבט שלו, זה היה כאילו ניצת לו איזה ניצוץ בעיניים, והוא גלגל עלי את מבטו שוב ושוב, אבל הפעם מבטו היה שונה. 

והוא שאל "נעים גם לי אבל אתה אולי ממש במקרה בן של הרמיוגרינג'ר?" אמר בבלבול.

"כן, ואתה אולי ממש במקרה הבן של האריפוטרהמפורסם?" עניתי בתחושת ניצחון.

הוא נופף בידיו בביטול "עזוב את אבא שלי, אתה באמת בן של הרמיוני? יאוו, אתה אמור להיות גאון, כמה אבא שלי סיפר לי עליה, אבל מעולם לא ראיתי אותה, אח שלי אלבוס מעריץ אותה ואת בעלה רון, וגם אבא שלי מעריץ גדול שלה, הם היו ממש שלישיה כשהיו בהוגוורטס".

"בלה בלה בלה" ציינתי בביטול לא פחות מהביטול שהוא הפגין (ככה זה תמיד אני יותר מאחרים) "כן כן, אמא שלי זאת הרמיוני, מגניב נכון?".

אבל הוא ציניקן לא פחות ממני "לא, זה בכלל לא מגניב סתם עבדתי עליך, אבאשל'י זרק לי פעם איזה חצי משפט עליה וזהו, מה אתה עף".

ת'שמעו הוא הצליח להשאיר אותי בלי מילים, טוב, יכולתי לענות לו "ואפשר לחשוב שאבאש'ך זה משהו מפורסם" אבל מה לעשות הוא היה ראשון, וגם הרגשתי קצת ילד עם הוויכוח הילדותי הזה, (כן אני בוגר לגילי).

קשקשנו עוד קצת, ואז, אבא שלו, אדם מבוגר עם שיער שחור מבולגן לגמרי, וצלקת מרשימה על המצח, שהסתובב עם כמה גברים מאחוריו הגיע, ופנה לבנו "אה, פרד אני רואה שהסתדרת יפה בזמן שהתעכבתי ואפילו מצאת חבר"- הוא הסתכל עלי ואמר -"איך קוראים לך חמודי?" מעליב, אבל לפני שהספקתי לפתוח את פי הוא הוסיף, "רגע, אתה ממש מזכיר לי ידידת עבר, אתה קשור איכשהו להרמיוני גריינג'ר, אולי אתה הוא לא אחר מאשר ג'ון המפורסם?".

הבנתי שהוא מתכוון קצת ללעוג לי אבל אמרתי לו "אתה רואה נכון אדון לא יודע מי אתה, אני הוא ג'ון גריינג'ר המפורסם, הראשון בשלשלת גריינג'ר האצילית ועתיקת היומין, (קצת נסחפתי) אלוף השחייה הבלתי מעורער של בית הספר העל-ממלכתי על שם ויליאם האלם מזה שנים רבות, הילד שלא לומר הגבר הכישרוני ביותר בכל האזור!!" סיימתי בגאווה והגנבתי קריצה לכיוון פרד.

גבותיו קצת התרוממו במהלך דברי, אבל הוא התעשת לבסוף וגבותיו חזרו למצבם הטבעי, ואמר לי "אני רואה שירשת את הגאווה של אימך, אבל היא לפחות עשתה את זה בצורה קצת פחות מוחצנת... תגיד איפה הרמיוני? אני חייב לפגוש אותה, שנים לא נפגשנו".

אמרתי לו שאני לא יודע בדיוק איפה היא, כי מהבוקר לא ראיתי אותה, אבל אולי היא בקלחת הרותחת, אז צעדנו לשם כולנו.

הגענו, והארי שאל את טום "אתה יודע אולי במקרה איפה מיסיס גריינג'ר?".

טום החל מגמגם "ככן אאדוני היא בבבחדרה ללמעעלה".

"תודה" אמר הארי בחיוך, ולשאר החבורה הקטנה שלנו הורה "תישארו כאן אני אעלה עם ג'ון ופרד, ז"ל, לא יכול להתאפק.

עלינו למעלה ומצאנו את אמא יושבת מהורהרת בכיסא, מיד כשהארי נכנס היא קפצה "הארי מה אתה עושה כאן? שנים!" קראה בתדהמה, הם נפלו זה על כתפה של זו ועמדו כך מחובקים זמן רב.

אחר כך התיישבנו על המיטות והכיסאות שהיו בחדר ואמא והארי החליפו חוויות של שנים, כשפרד ואני שולחים זה לזה מבטים מובכים כאלה שכאילו 'מה אנחנו עושים כאן בדיוק? תזכיר לי'.

אחרי כמה דקות הסתיימה לה החלפת המידע המשעממת, והארי פנה אלינו "פרד ג'ון אנחנו יוצאים קצת החוצה, תהנו בינתיים ואל תתרחקו מהסמטה" הם פנו להם לעניינהם, ואנחנו מצאנו את עצמנו יורדים לחצר של הפונדק.

ישבנו ודיברנו קצת "איפה אתה לומד" ו"גם אתה הולך להוגוורטס?" וסך הכל היה די נחמד לנו ביחד, אחר כך הלכנו לאכול צהריים בחדר האוכל של הפונדק, ודווקא היה מאוד טעים, היה שם בשר ושניצלים כאלו מעניינים וקנקן מיץ דלעת (נראה לי שזה אותו קנקן שהיה לנו בבוקר, לפי הלכלוך בקצה הידית) ובילינו בנעימים, לקראת הערב הגיעו אמא והארי, ונפרדנו לשלום.

במקלחת עשיתי עוד ניסוי קטן, הפעם הייתי יותר זהיר והצלחתי לשלוט יותר בזרם, גם היה לי פחות קשה, אמרתי לילה טוב לאמא והלכתי לישון כשאמא שוב בחלון כאילו ממתינה למשהו...

הי זוכרים מה סיכמנו נותנים תגובה, כן כן אני מדבר גם אלייך שעדיין מתלבטת, פנקי אותי בתגובה... 

הפרק הקודם		הפרק הבא