בומבאדיל

"הנה," אמר גנדלף לאחר שסיימו לצלוח את הנחל המקיף דריבנדל, פשט את זרועותיו לעבר האופק, "החל מסענו לעבר בומבאדיל הקשיש, הזקן בזקנים. מי יתן ושליחותנו תבורך, כל עוד נכון כס המלך הקדום תחת האחד." "לו יהיה כדברך!" ענו כל בני האחווה, ושמחה אחזה בליבם, כבתחילת כל מסע גדול. האחווה הלכה בסדר מוקפד: פרודו באמצע, סם וגנדלף מימנו, משמאלו לגולס וגלורפינדל, מלפניו גימלי והלברד, ומאחוריו מרי ופיפין. ההוביטים, גנדלף והלברד, עישנו מעט בלכתם מעשב המקטרת המועט שנותר עימם. "גנדלף," שאל פרודו לבסוף, "תוכל לומר לנו, סוף סוף, מה טבעו של אותו טום?" גנדלף לבש מבט חמור-סבר. "קשה," פתח לאיטו, "קשה מאוד; אני מסופק אפילו אם אאונוה, כרוזו של המלך הקדום, יודע להשיב לך באמת. כי טום הוא, ובכן, טום. העתיק מכל חסר-האב. לא ברור, אפילו לא לחכמים, על איזה גזע הוא מתייחש. יש שאמרו, כי הוא נמנה עם המיאר, אך דעתי אינה נוטה לכך: הוא מתמעט להתערב בחזון ארו, בשירת האינור. ופשוט הוא לא מרגיש מיא.

"יש שאמרו כי הוא עלף, אך זה לא מסתדר עם זה שהוא היה קיים, והתהלך, לפני שניצנצו הכוכבים, שהעירו את העלפים. יש אומרים כי הוא אדם, אך הוא הרבה יותר זקן מהשמש, וכוחותיו מופלאים לבני אדם. היו שאמרו כי הוא ארו בהתגלמות גשמית, אך לארו אין התגלמות גשמית בכל מרחבי אאה. אך דעתי נוטה לזה שהוא רוח-טבע, שמייצגת את הגבעות הירוקות והיערות הפראיים. אם נכון הדבר, עלינו לנהוג בו כבוד רב.

"ייתכן שהוא מסוגל לנטרל את כוח הטבעת. אבל," הדגיש הקוסם, "עוד חוצצים מילן רבים ביננו לבינו. והוא הוציא עשבי-מקטרת, עישן, ונאנח אנחת רווחה. הוא עצר את האחווה, והורה לה להקים מחנה שם.

שהם התיישבו סביב המדורה, מתחממים מהאור, פתח גלורפינדל, "ברצוני לספר לכם סיפור. בשלהי העידן הראשונים, עת אארנדיל אבי אלרונד היה ילד קט, האויב הקדום - מורגות'," הוסיף בלחישה, "הצליח ללכוד את גונדולין, מעוז העלפים האחרון, ולכובשה. פליטי גונדולין נמלטו, בעורם, אל מעבר סודי דרך הערים. לפתע, בעלותם על ההרים שחבקו את גונדולין, הם נתקלו באורבים אורקיים, ובלרוג, שד-תופת עצום מהעולם הקדמון, עומד בראשם. באבוד התקווה, עת מנסת הגונדות'ולים עמדה להפוך לחורבן, חצני-נערתי, וניעור ת'ורונדור מלך העיטים. שעלה אליו השאון, הוא צווח צווחה נאה ומלכותית, וזימן אליו את עיטי ההרים החובקים. הוא עזר לנו, אך הבלרוג היה חזק, והוא ועיטיו התעסקו בעיקר עם האורקים.

"ואני הסתערתי, על הבלרוג. הוא היה כל כך חזק. על מאבקנו הושרו שירים רבים כל כך. הוא שיסע את כתפי, אבל הפלתי אותו, לבסוף. שהוא צנח אל מותו, הוא אחז בשיערותיי, גרר אותי עימו, ושנינו נפלנו יחדיו לתהום, אחרי מאבק שעוד ישירו עליו שירים רבים.

"ומתתי. אל מנדוס נשלחתי. וכשאארנדיל אבי אלרונד הגיע אל ארץ האלמוות, הוא שיחרר אותי. לחמתי במלחמת החרון והרעם, ונותרתי אחריה בארצות שבכאן, עד היום."

הפרק הקודם		הפרק הבא