הקוסם היהודי

"תסתדרו ברבעיות אתם" קרא חצי הענק, לאחר שהופרדו חברי השנה הראשונה מכל השאר, "אתם עומדים לעלות לסירות, אז אל תבהלו".
מספר ילדים נצמדו במהירות לחברים שלהם, הרוב הכירו רק בנסיעה, אך היו משפחות של קוסמים שילדיהם כבר הכירו במשך זמן רב. ליעקב עצמו לא היה אכפת עם מי הוא יהיה, לכן הוא פשוט חיכה שיצוותו אותו לקבוצה כלשהי. אני מקווה שיהיה להם כישוף נגד מים חשב לעצמו יעקב והכניס את הספר למזוודה, זה פשוט ביטול תורה הנסיעה הזאת!

"אז מה השם שלכם?" ניסה יעקב לפתוח בשיחה קלה עם חבריו לסירה.

"אלכס טלמור" הציג את עצמו בחור צנום, עם שיער שחור. הוא לא היה גבוה במיוחד ועל אפו הונחו ברישול משקפיים עבי עדשה.
אני מניח שהוא ילך לרייבנקלו הסיק יעקב.
השני שהציג את עצמו היה בחור גבוה למדי ביחס לגילו, גופו היה שרירי ושערו חום.
"אני ג'ון אַנוֹיָה" אמר והגיש את ידו ללחיצה.
השלישית באה להציג את עצמה, יעקב לא ידע איך היא נראית מאחר ונמנע מלהביט בה במהלך כל הזמן הזה.
"אני..." היא התחילה,.
"את שיקצע" קטע יעקב את דבריה, "קול באישה ערווה!" הוסיף בעברית בידענות.
למרבה המזל היא לא ידעה יידיש או עברית, ולכן לא נעלבה.
"השם שלי הוא אנג'לינה, לא שיקסע" היא ענתה והגישה את ידה ללחיצה.
"לא תודה, אני שומר נגיעה" דחה יעקב את ידה.

העליה לסירה הייתה גם ככה מסובכת. אבל כאשר אתה צריך באותו הזמן להמנע ממגע באחת הנוסעות זה הפך לכמעט בלתי אפשרי. לבסוף, לאחר שש נסיונות כושלים, הצליח יעקב לעלות על הספינה.
"אתה בסדר?" שאל אותו ג'ון.
"כ...כ...כן" ענה יעקב, שיניו נוקשות מקור.
"תרמוס" אמר אלכס והניע את שרביטו.
תחושת חום נעימה התפשטה בגופו, הזמן שבגדיו העלו אדים.
"תודה רבה" הודה יעקב לאלכס.
"בשמחה" השיב אלכס, והחזיר את השרביט לנדן שהיה חגור על מותנו.
בסך הכל הנסיעה הייתה יכולה להיות יותר גרועה_ סיכם לעצמו יעקב ועצם את עיניו, שלא להביט חס וחלילה באנג'לינה שהייתה ממוקמת אלכסונית אליו.
כן, זה היה יכול להיות *הרבה* יותר גרוע החליט יעקב ודמיין לעצמו נסיעה עם שלוש בנות במקום אחת.
הייתי פשוט נאלץ לשחות את כל הדרך.

הפרק הקודם		הפרק הבא