איילין פרינס מס. 2

"כל הדמויות, המקומות, המונחים והרעיונות שמגולמים בעולם בו מתקיים הפאנפיק שלפניכם הם קניינה הרוחני של ג'יי. קיי. רולינג. אין בכוונתי להרוויח מהפאנפיק או מפרסומו כל רווח כלכלי."

הערה: לשם הפרק מוספים כמה דברים בפרק שלא הוזכרו בספר. 

---

איילין פרינס זכרה, כי בפגישה הראשונה שלה עם פרופסור מקגונגל, זו הבטיחה כי הלימודים בהוגוורטס' היו מהנים בשבילה. היא הייתה בטוחה ששגרת הלימודים של פרופסור סנייפ לא תוכל להתעלות על מה שציפה לה בבית הספר לכישוף וקוסמות. 

היא טעתה - ועוד איזה טעות חריפה זו הייתה. 

כמעט אף אחד מבית גריפינדור, או שאר שכבתה לא דיבר איתה. השוני שלה היה ברור למדי גם בלי שהזכירו את העובדה כי אין לה זיכרונות מלפני גיל 9.  ואלו שדיברו, הבינו כי הלימודים בשביל איילין חשובים יותר פי כמה וכמה מיצירת חברים או הנהות פשוטות המתאימות לילדים בגילה כמו שוקולדים או בדיחות של התאומים וויזלי. 

איילין תמיד ידעה כי היא חנונית, זה היה אחד מהשמות הגנאי הראשונים שהדביקו לה בבית היתומים. אולם הוגרוורטס ע העלה את זה לרמה אחת לגמרי - הוא הציב פניה אתגרים חדשים, מטרות חדשות שהיא הייתה להוטה להשיג. 

חלק מהשיעורים, כמו למשל אסטרונומיה, היה מעניין יותר מאיך שלימד אותה פרופסור סנייפ. כל יום רביעי בחצות, הם עלו למגדל אסטרונומיה, ולמדו את שמותיהם של כוכבים שונים ואת מסלוליהם של כוכבי הלכת. היא הופתעה לראות כמה מינוח כוכבי השמיים בעל משמעות אדירה על הקסם והתזמון שלו, ואפילו על שיקויים.   

את תורת הצמחים היא מצאה כמקצוע מעניין עוד לפני הגעתה לטירה. היא קראה כמה וכמה פעמיים את המדריך לאלף עשבים ופטריות, שהתחרה על התואר הנשגב "הספר האהוב עליה" יחד עם רקיחת שיקויים למתקדמים. על כך לצאת שלוש פעמים בשבוע אל החממות שמאחורי הטירה כדי ללמוד ממכשפה שמנמנה וקטנה שקראו לה פרופסור ספראוט על הצמחים ופטריות משונים, איך לטפל בהם, השימושים שלהם ולמה הם נחוצים - היה מהנה למדי. 

הפרופסור פליטיק היה קוסם זערורי שנאלץ לעמוד על ערימת ספרים כדי שראשו יגיע מעל לשולחן שלו. הוא היה המורה שלה ללחשי קסם. זה היה מקצוע שאפשר לה להשתמש בשרביט שלה. אך, קצב התקדמותם היה איטי, ואיילין שהקדימה את התוכנית הלימודים - מצאה את עצמה פותחת את רקיחת שיקויים למתקדמים מתחת לשולחן במהלך השיעור. 

פרופסור מקגונגל, שהוציאה אותה מבית היתומים - התחבבה עליה עוד יותר אחרי השיעור הראשון שהעבירה. היא ידעה כי זו המורה שלהם לשינויי צורה - אחד מסוגי הקסמים המורכבים והמסוכנים ביותר שתלמד בהוגוורטס. למרות שקראה את ספר הלימוד שלה בשינוי צורה, גילתה כמה נוסחאות מתמטיות ורגשיות - היו חסרות בספר והקשו את המשימה. כבר בשיעור הראשון, הם מילואו כמה עמודים בנוסחאות מסובכות. כל זה נחוץ רק בשביל להפוך גפרור למחט - הופתעה.
פרופסור מקגונגל עברה ביניהם - אך נעצרה מאחוריה. היא התפעלה לראות כי איילין הצליחה בניסיון הראשון שלה להפוך את הגפרור למחט, אך לא אמרה כלום חוץ מהנהון ומבט מלא משמעות. זה היה חשוב לה הרבה יותר מאשר חיוך שהעניקה להרמיוני גריינג'ר שהצליחה רק לשנות במועט את הגפרור שלה. 

השיעור שכולם חיכו לו היה התגוננות מפני כוחות האפל. אך התברר כי השיעור כמו מר. קווירל היה בדיחה ולא הרבה יותר מזה. המורה המגמגם, הכיתה המסריחה משום והמתנה המוזרה - טורבן בצבע סגול ממישהו באפריקה, עלו לה יחסית מהר על העצבים. זה היה השיעור היחיד שפרופסור סנייפ לימד אותה יותר טוב ממה שלימדו המורים האחרים. לכן היא החליטה שיש בה מספיק כוחות בשביל ללמוד את הנושא לבד.
וכך גם - תולדות הקסם. זה היה שיעור היחיד שהועבר על ידי רוח רפאים. הפרופסור בינקס היה כבר איש קשיש ביותר, כשהיום אחד נרדם אל מול האח בחדר המורים, וכשהתעורר למחרת בבוקר לא היה לו גוף. בינקס דיבר ודיבר- דבר שהשרה לשיעור אווירה בלתי נגמרת. 

איילין לא נהנתה ממנו - אם כי הוא היה הרבה יותר נסבל מהגמגום המעצבן של קווירל. 

אך השיעור שאיילין באמת ובתמים חיכתה - אפילו יותר משיעור התגוננות מפני כוחות האופל היה שיקויים. אך היא הייתה צריכה לחכות בסבלנות במשך כל השבוע - עד לשיעור הכפול ביום שישי. פרסי הזהיר אותה באחת מהפעמים כי סנייפ עלול להיות מאוד שפל עם תלמידי גריפינדור, אך איילין שראתה כבר כיצד פרופסור סנייפ מלמד - הייתה מוכנה לקחת את הסיכון הזה. 

אך להפתעתה של איילין, הימים העברו מהר מאוד. חוץ מהשיעורים ושיעורי הבית הרבים שמטירו עליהם כבר בשבוע הראשון -  הטירה בעצמה נתנה הרבה תעסוקה. 

היה קשה מאוד לזכור איפה הכל נמצא, כי היה נדמה שדברים זזים כל הזמן. האנשים בתמונות היו הולכים לבקר זה את זה, ואיילין הייתה משוכנעת כי שמעה כיצד חליפות השריון רשרושו כאשר התהלכו חופשי, נסתרות מעיני התלמידים. 

היו מאה ושנים גרמי מדרגות בהוגוורטס שהצליחה לספור. כל גרם היה שונה מאחר היו מדגרות רחובות, והיו גולשות: מדרגות צרות, והיו מתנדנדות. היו מדרגות שהובילו למקום אחר בימי שישי, וכאלה שחלקים מהן היו נעלמים באמצע המעבר ושצריך לזכור לדלג מעליהם. כמו כן, הדלתות שיתפו פעולה עם המדרגות - היו כאלה שנפתחו רק אם מבקשים בנימוס או כאלה שנפתחים רק אם מדגדגים אותן בדיוק בנקודה הנכונה. ולפעמים היו דלתות שאפילו לא היו לא היו דלתות - אלא קירות שהעמידו פנים. 

לא הייתה מפה. אף אחד מהם לא הדריך אותה. לפעמים הרוח של של מגדל גריפינדור, ניק כמעט בלי ראש היה עוזר לתלמידים, אך איילין שמה לב כי בפעמים רבות הוא התחמק ממנה. בין רוחות הרפאים התפשטה שמועה שהיא יכולה לשלוט על פיבס - שאכן פחד ממנה, אחרי המבט שנעצה בו. לכן הם פחדו גם ממנה. 

איילין גילתה שהיא יכולה לעזור לתלמידי גריפינדור אחרים - היא הצליחה לסלק את פיבס אם המתיר על ראשים של תלמידי פחי אשפה, יירט אותם עם מטחי גיר, או משך שמשך את השטיח מתחת לרגליהם. פעם אחת נחלצה לעזרתו של הארי כשפיבס תפס באפו וצעק - "השנוז בידנו!"

"את לא מבינה." אמרה לה הארי, עדיין משפשף את אפו. "פיבס שווה שתי דלתות נעולות ומדרגה נעלמת אם נתקלים בו בדרך לשיעור." 

עוד יותר גרוע מפיבס, אם דבר כזה ייתכן, היה השרת ארגוס פילץ' - לפי דבריהם של תלמידים אחרים. 

לאיילין לא הייתה שום דבר נגדו. לפילץ' הייתה חתולה שקראו לה גברת נוריס - ייצור רזה בצבע עבק עם עיניים גדולות ובולטות כמו פניה, בדיוק כמו עיניו של פילץ. היא הייתה מסיירת במסדרונות לבדה. ברגע שמישהו הפר את אחד הכללים לעיניה - היא הייתה חשה להביא את פילץ' שהיה מגיח מתנשף תוך שתי שניות. למזל הרב - זה עוד לא קרה לה. היא אהבה את החוקים. 

יום שישי היה בשביל איילין יום גדול -כי סוף סוף - יתחיל השיעור השיקויים הראשון שלה, והיא ציפתה לכך בכיליון עיניים. 

היא הייתה יחידה מבית גריפינדור שלא חיכתה לחבריה שיצטרפו לארוחת הבוקר, כי לא היו לה כאלה. לכן היא העמיסה על הצלחת שלה אוכל, מזגה לכוסה מיץ דלעת והחלה לאכול. אחרי שעבר ההלם הראשוני שהיא שובצה לגריפינדור וכי תוכנית הלימודים בכל הבתים הם אותו דבר - היא השלימה עם העובדה. 

לפעמים, מבטים של תלמידים אחרים נפלו על פניה - היא הבינה לליבם. מעיל גשם המתאים להשתזפות בשמש בדיוק כמו שהיא התאימה לשולחן של גריפינדור. ברגע שהסתכלה על תלמידי סלית'רין, בקלות יכלה לתאר את עצמה יושבת ביניהם מבלי לצאת דופן - בין אם במראה או באופי. היחידים שמצאו אומץ לשבת איתה היו פרד (גורג ולי לא חלקו איתו את הכבוד), הרמיוני או נוויל. וגם כאשר השיחה התפתחה הייתה מאולצת למדי. 

תוך זמן קצר התפשטה שמועה לאיילין לא מפריעה להיות לבד, אז גם בני ביתה לא בהכרח ניסו להתחבר איתה. זה בהחלט התאים לה. 

איילין הייתה התלמידה הראשונה מגריפינדור שהגיע אל המרתף - כיתת השיקויים שלה. היה שמה הרבה יותר קר מאשר למעלה בטירה, אם כי זה לא הפריעה לה במיוחד. הקור אף פעם לא בגד בה - הוא היה שותף תמידי לחיים שלה בקוקוורת'.

הכיתה "קושטה" באמצעות חיות משומרות שצפו בתוך צנצנות זכוכית לאורך הקירות - מה שהשרה אווירה מלחיצה. לאיילין זה לא הפריעה, היא בעצמה הייתה מלחיצה וקרה. בניגוד לכיתות אחרות, בכיתת השיקויים לא היו שולחנות רגילים כמו בשאר הכיתות. הם ישבו ליד עמדות עבודה שבהם היה מקום היכן לשים את הקדרה, להדליק אש ועוד מספר דברים שהיו נחוצים בשביל רקיחת שיקויים. על כך איילין התיישבה בשורה הראשונה באמצע. היא למדה שזה מקום בטוח - אם אתה יושב קרוב למורה, אף אחד לא יעז לזרוק עליך דברים מהחשש להיתפס. 

ככל שהזמן עבר, ככה יותר ויותר ילדים מסלית'רין נהרו לכיתה. היא הכירה מספר קללות ומספר לחשי הגנה, אך לא ידעה עד כמה זה יעזור לה מול עשר ילדים שמעוניינים להשפיל ולפגוע בה. 

למזלה הרבה, תלמידי סלית'רין לא גילו בה עניין כאשר קראה את המדריך רקיחות ושיקויים. זו הייתה כבר הפעם השניה שקראה את הספר, אך הוא היה עדיין היה מעניין בדיוק כמו בפעם הראשונה. 

לאחר כמה דקות, איילין הרימה את ראשה כי השתרר שקט. היא זיהתה הרבה תלמידים מגריפינדור, ואת המורה שעמד ממש מעליה. רק עמידתו גמרה לשקט מוחלט בכיתה. 

פרופסור סנייפ, כמו פרופסור פליטיק, התחיל את השיעור בקריאת שמות ממחברת הנוכחות, וכמו פליטיק גם הוא התעכב על שמו של הארי. 

״אה, כן. הארי פוטר. הידוען החדש שלנו. ״ אמר בשקט פרופסור סנייפ לאחר שהקריא את שמו. איילין שמעה את הסיפור שלו מפי כל אדם שהיה מעוניין לספר אותו, אבל עדיין לא הבינה מה מיוחד בילד הזה ואיך הוא בדיוק הביס את הלורד האפל. על כך - היא כמעט תמיד התעלמה ממנו. 

איילין שמה לב, כי מספר ילדים מסלית'רין גיחכו. להפתעתה הרבה, סנייפ התעכב על שמה גם כן. עקב התמויונותה לגריפינדור, היא לא ידעה מה יהיה היחס שלו כלפיה. המורה רק נעץ מבט ארוך ומלא משמעות בעיניה ואז חייך חיוך קר ואמר "תשארי איתי בסוף השיעור, מיס פרינס". 

איילין לא הופתעה. הוא אמר לה, שעם הבנתה בשיקויים, רקיחתם תהיה לה קלה - ואולי יצטרך לעלות במיוחד בשבילה את רמת הקושי. כנראה זה הכניס לתדהמה את תלמידי סלית'רין שגיחכו כי השתתקו ברגע אחד. 

"אתם כאן כדי ללמוד את המדע העדין ואת האמנות המדויקת של הכנת שיקויים," פתח ואמר. קולו בקושי עלה על לחישה, אבל הם שמעו כל מילה - בדומה לפרופסור מקגונגל, סנייפ התברך ביכולת להשליט דממה בכיתה ללא מאמץ. איילין הכירה כמה כוח יש לקולו - כמה שליטה יש לקול הזה. היא ידעה כי שליטה וכוח האלה מתעצמים כאשר מעלה את קולו.
"כיוון ואין כאן כמעט הנפת שרביטים מטופשת רבים מכם תתקשו להאמין שזהו קסם. אני לא מצפה שבאמת תבינו את היופי של הקדרה המבעבעת עם האדים המבעבעים בה, את כוחם העדין של הנוזלים המתפשטים בתוך עורקיו של האדם, מכשפים את בינתו מכשילים את חושיו. אני יכול ללמד אתכם איך לשמר תהילה בבקבוק, לבשל ניצחון ואפילו לפקוק את המוות. בתנאי, שאינכם קבוצה של אידיוטים מוחלטים - אלו שאני זוכה ללמד בדרך כלל."
שתיקה השתררה אחרי הנאום הזה. סנייפ נעץ בה במט - כאילו אומר, כי היא לא אידיוטית מוחלטת. היא אחת מהיחידים שעשו זאת, כי המבט שעביר פרופסור סנייפ בכיתה היה יכול להקפיא את הקרביים. 

״פוטר!״ אמר סנייפ פתאום והחל להתקרב לעמדת עבודה של הארי פוטר ורון וויזלי. רק מקולו של פרופסור סנייפ, איילין ידעה כבר שפרופסור סנייפ חש טינה עמוקה להארי פוטר. היא לא ידעה מדוע, ובמחשבה שנייה זה גם לא היה אמור לעניין אותה. היא הסתובב אחורנית בעצלתיים, כמו תלמידים אחרים שישבו בשורה הראשונה והסתכלה על הדו שיח בין המורה לתלמיד.
״מה אקבל אם אוסיף אבקת שורש אספודל למרקחת של לענה?״ שאל אותו. הארי היה מבולבל מעט, לבסוף הודה שהוא לא יודע. איילין הרגישה רחמים על הארי, היא הכירה את התחושה שבה מורים נתפלים עליך - זה היה מוכר לה. לכן היא הסתובבה בחזרה וחזרה לספר שלה - מקשיבה רק באוזן אחת למה שקורה בכיתה.
״נראה שהתהילה אינה פתרון להכל.״ אמר לו, "בוא ננסה שנית פוטר. אם הייתה מבקש ממך למצוא לי באזואר -  היכן הייתה מחפש?״ שאל המורה. בבטן של עז, חשבה איילין ברוגז. הארי פוטר הודה שוב פעם באי ידיעתו.
״חשבת שלא תפתח ספר לפני שתגיע לכן מה פוטר?״ שאל המורה. לאחר דקה קצרה הוא המשיך בתחקור-
״מה ההבדל פוטר בין חונק זאב לברדס הנזיר?״ שאל בשלישית. היא שמעה כיסא נופל, ולכן הסתובבה בשנית. היא ראתה כי החכמולגית, שישבה ליד הארי הפילה את הכיסא שלה כשקמה עם יד מורמת בשביל להראות שהיא יודעת את התשובה.
״אני לא יודע, אבל אני חושב שהרמיוני יודעת. למה שלא תשאל אותה?״ אמר הארי, איילין כמעט פלטה צחקוק אבל החזיקה בעצמה. עד כמה צריך להיות טיפש בשביל להתגרות במורה - שכבר מראה טינה עליו? סנייפ גער בהרמיוני ולפתעה, פנה עליה. 

״מיס פרינס,״ נימת קולו הייתה שונה, זו שדיבר איתה במשך שלושה שבועות בפונדק הקלחת הרותחת. כשנעמד מולה, יישר את עיניו הקרות והשחורות לעיניה השחורות לא פחות ושאל -  ״האם את תוכלי לענות על שאלותיי למר. פוטר?״ 

היא לא איבדה את יכולת הדיבור גם על רקע קולות הצחוק של הילדים בגלימות הירוקות. הביטחון האישי שלה בדרך כלל היה ברצפה - אך פה זה היה המגרש הביתי שלה. 

"הוספת שורש אספודל למרקחת של לענה תוך שעה יתקבל שיקוי בשם 'שיקוי המוות החי'. זהו שיקוי שינה אבל בשל חוזקו ואריכות תפקודו זכה בשם זה.
"אבן הבזואר זו תרופה למרבית הרעלים המוכרים כיום. אפשר למצוא אותן בקיבה של עזים מכל סוג ברחבי העולם, לכן במשך מאות השנים האחרונות קוסמים פיתחו נטייה לגדלן בשביל השגת האבן.
"ההבדל בין חונק זאב לבין ברדס הנזיר קיים רק בשם של הצמח. חונק הזאב הוא השם הראשון שניתן לצמח בגלל שראו כי הוא מקשה על נשימתם של אנשי זאב בסביבות שנות 300 לספירה. במהלך תקופת הביניים הצמח קיבל את השם ברדס הנזיר כי נזירים ברחבי אירופה נהגו להחביא אותו בגלימות שלהם. בשל שתי השמות שהיו נפוצים במקומות שונים הוחלט לתת השם המדעי אקינטון למניעת הבלבול." אמרה איילין בקול שלא עולה מעל ללחישה, אך כקול המורה נשמע בברור בכיתה.

היא הרגישה את המבטים המופתעים של הכיתה מופנים אל גבה. היא שמחה כי המקום הקבוע בכל השיעורים והכיתות לא איכזב - היא הייתה קוברת את עצמה אילו כל המבטים הללו היו מופנים על פניה. המורה סרק אותה במבט ניצחון החודר עד עומק נשמתה. 

"יפה דיברת מיס פרינס." אמר ואז פנה אל הכיתה. "מדוע אינכם כותבים את דברי מיס פרינס? היא ענתה בצורה מושלמת על שלושת השאלות הבסיסיות ביותר בנושא שיקויים שאפשר לעלות על הדעת, פוטר." איילין פנתה לכתוב את מה שאמרה בעצמה לכיתה היושבת מאחוריה. "בשל החוצפה שלך, פוטר יורדת נקודה מבית גריפינדור ומיס פרינס מקבלת 3 נקודות לביתה."
איילין הרגישה נחת. זו הייתה הפעם הראשונה שמורה בבית ספר לא העבירה עליה ביקורת אלא אמר שהיא ראויה לשבח. זה היה דבר חדש לה, במיוחד בגלל העובדה כי במשך השנה האחרונה בבית הספר המורים צחקו עליה ללא הפסקה, למרות היותה תלמידה מצטיינת. 

פרופסור סנייפ עבר וחילק אותם לזוגות - בעיקר לפי ישיבה בעמדות. את איילין השאיר לעבוד לבד מכיוון שמספר התלמידים בכיתה היה אי זוגי. כמו כן, הוא היה בטוח שמשהו יתפוצץ אם זה תלמיד אחר מלבדה היה עובד באופן עצמאי. 

אחרי שהעתיקו את ההוראות, איילין לא הייתה חלק מהלחץ הגורף בכיתה. לא היו צריכים ללמד אותה איך לרקוח. התנועות והמעשים נראו לה ברורים - טבעיים למדי. היא ידעה מה לעשות מבלי שפרופסור סנייפ ימתח עליה ביקורת, כפי שעשה על האחרים. 

היא הייתה היחידה מבית גריפינדור - שבמהלך השיעור פרופסור סנייפ קרא לכיתה להעיף עליה מבט ולראות כיצד היא שוקלת בצורה מושלמת את סרפדים מיובשים, גורסת בצורה מושלמת את ניבי הנחש שלה, ומבשלת בדיוק כמו שצריך את החשופיות המקורננות שלה. 

היא התנתקה מבישול השיקוי שלה רק כאשר נוויל גרם להימסות הקדרה של שיימוס שאיתו עבד. הפרופסור סידר את הבלגן והרגיע את הרוחות בשאגה מוצלחת על הכיתה. את שלושת הנקודות שאיילין הרוויחה, הוריד הארי בשל שלא עזר לנוויל ונוויל שבמהלך רקיחת השיקוי שלו קיבל פציעות חמורות שגרמו לו ללכת לאגף המרפאה. 

איילין התעלמה מהם. לא באמת היה אכפת לה, היא פשוט המשיכה לעבוד. היא מעולם לא הצתיינה בדאגה לאחר, על כך העדיפה להיות מנותקת מהסביבה והסובבים אותה. לקראת סוף השיעור - פרופסור סנייפ הודיעה על שיעורי הבית - כתיבת חיבור שאורכו כשני גליונות קלף על תפקידי הבאזואר לאורך ימי הביניים, הרנסנס והעת החדשה.

איילין גמרה את השיקויי שלה בין האחרונים, אם כי המראה שלו היה התואם ביותר לתיאור על הלוח - דייסה חומה מבעבעת כמעט חסרת נוזלים המפוצלים מהדייסה עצמה.  

 איילין גמרה לרשום את שיעורי הבית רק כמה שניות לפני שסנייפ בקול שקט ומרוגז שחרר את התלמידים מהכיתה. 

איילין אירגנה מהר את הציוד שלה - וניגשה למורה. הוא חיכה לה, ואז ציווה אחריה ללכת אל משרדו. 

מובכת לחלוטין צעדה אחרי פרופסור סנייפ. הם יצאו על המסדרון ועברו על פניהם של תלמידים אחרים ומלאי תהיה. פרופסור סנייפ הוביל אותה למסדרון שבסופו הייתה רק דלת אחת - משרד המורה.  

המשרד של פרופסור סנייפ היה עוד יותר כהה וקריר מאשר הכיתה. החלונות בהם היו מאוגרפים ובכל מקום עמדו קדרות עם שיקויים מבעבעים, וביניהם משום מה זר של פרחי שן הארי ולילי. למרות שעמדה בחדר רק 5 שניות, היא שמה לב שהיא יכולה לזהות את כל השיקויים. 

"שבי,״ אמר בקול חד. היא התיישבה בכיסא מול שולחן עבודה עמוס אך מסודר להפליא. פרופסור סנייפ התיישב מולה, על הכיסא המורה.

 לאחר שהניח את רשימת התלמידים על השולחן הוא נשען על מרפקיו והביט לתוכה בצורה כו חודרת שהיא פחדה שהוא יצליח לראות את הקיר מאחוריה. אך איילין, הייתה רגילה למבטים כאלה - היא החזירה לו מבט חודר לא פחות. 

"יש לי הרבה על מה לדון איתך." אמר לה לבסוף, והתיישב בצורה יותר נוחה בכיסא המורה שלו. לפתע שתי כוסות תה נחתו על השולחן אחת מולה ושנייה מולו. 

"האם יש לך שיעורים אחרי, מיס פרינס?" שאל אותה, והיא הנהנה לשלילה. היה יום שישי - ולמזלם בתור שנה ראשונה, הם למדו רק שיקויים באותו יום. נראה כי זה מעודד עוד יותר את מצב רוחו של פרופסור סנייפ.
"מצוין, על כך נתחיל. רציתי לבדוק את היכולת הזו אצלך הרבה זמן- " אמר, והוציא את השרביט שלו. איילין ניסתה לחשב באיזה מהירות היא צריכה להוציא את השרביט שלה בשביל לעצור את מעשיו של פרופסור סנייפ לפני שזה ישים לב. 

"אל תדאגי מיס פרינס," אמר. כן בטח, חשבה. "כפי שאני חושד- את אפילו לא תרגישי שום דבר." הוסיף כיוון את שרביטו לעבר ראשה. לפתע איילין הרגישה משהו נורא - כאב - כאילו עיניו של פרופסור סנייפ מנסים לחדור לתוך ראשה, ולהסתכל בפינותיו העמוקות ביותר. היא הרגישה שהפרופסור מנסה לחדור עוד יותר חזק  - סגירי את המחשבות… סגרי את המחשבות… חזרה ואמרה לעצמה באינסטינקט - ועצמה את עיניה. 

מהר מאוד היא התחרטה על המעשה הזה. כי ברגע שבו עפעפיה נסגרו היא שמעה קול חבטה. כאשר פתחה את עיניה ראתה לחרדתה - שפורפסור סנייפ פורק משרביטו והופל מהכיסא.
"סלח לי! סלח לי!" אמרה איילין ולא ידעה מה לעשות עם עצמה כשהתקרבה אל המורה המטושטש. היא הרימה את הכיסא בזמן שפורפסור סנייפ קם אוחז בראשו ונשען על השולחן. "אם עלי לקרוא לגברת פומפרי?" שאלה וקולה רעד. היא מעולם לא פחדה ככה. האם הוא יעניש אותה? מה זה אומר שהוא רצה לבדוק את זה הרבה זמן? עד כמה שהיא היא הייתה קרה ומלחיצה - היא פשוט רצתה לחיות את חייה, מבלי לפגוע באנשים אחרים. 

"פרינס, אני בסדר. תפסיקי לרעוד ושבי בכיסא שלך" אמר. לאחר כמה דקות חזר לשבת ולגם מהתה שלו ולקח ריבוע קטן של שוקולד, לאחר שהציע גם לה. 

"מיס פרינס, איילין, את בטוחה שאת לא זוכרת כלום על מי היו הוריך?" שאל אותה כמבטו עדיין המום.
"כן, אדוני." אמרה, "למרות שבמיון גיליתי ששניהם היו קוסמים. אחד מסליז'רין והשני מהפאלפאף." הוא הנהן בראשו לאות הסכמה, במבט חלול ומלא משמעות, אם כי מופתע כמו כל השאר למשמע השילוב. 

"אני מנסה להבין איילין מאיפה יכולת לקבל יכולות כאלה - לא ראיתי את זה בגיל צעיר כל כך." אמר, ואז בחן אותה במבט ארוך נוסף. "בואי נראה אם את יודעת זוכרת את שיעורינו בחופש -  מה זה הלטת הכרה?"

"הלטת הכרה הוא קסם/כישוף המגן על המוח מפני חדירת כשפים חיצונית, נכון?" אמרה בקול רועד, לא מבינה לאן הוא חותר.

"נכון מאוד, איילין. מה שאני ניסיתי לעשות עליך עכשיו נקרא 'ביאור הכרה'. זו חדירת כשפים חיצונית שהזכרת." אמר עליה ובחן את תגובתה. היא ישבה שמה בשקט מוחלט, מוכת תדהמה. 

רק כאשר גמר פרופסור סנייפ את התה שלו היא הצליחה לחשוב על תגובה מתאימה למצב. 

"אבל פרופסור, הלכת הכרה זו אומנות מתחום התגוננות האפל, שרוב הקוסמים לא יכולים לסגל לעצמם את היכולת הזו, או משקיעים בכך שנים. אתה מכוון שאני הצלחתי לעשות הלטת הכרה, בתור תלמידת שנה ראשונה, שעד שלפני חודש לא ידעה כי היא מכשפה?" מלמלה בגמגום. 

"כן, איילין לזה אני מתכוון." אמר פרופסור סנייפ. "שמתי לב לכך כשנחלצת מסמטת נוקרטון, ובעוד כמה מצבים בפונדק הקלחת הרותחת. אך אסור לי היה לבדוק זאת לפני שתהיי בהוגוורטס." אמר. "חובה ללמד אותך לשלוט על זה, זה אחד מהתחומים שעלולים לצאת משליטה מאוד בקלות. כפי שאמרת זה תחום התגוננות מפני כוחות האופל  - אך קווירל לא מוכשר בהלטת הכרה. זה יותר תחום שאני מתמצא בו." אמר סנייפ, איילין הנהנה. 

"היה קל יותר אם הייתה בבית שלי, אבל נסדר גם במצב הנוכחי. אדבר עם מינרווה שתרשה לי ללמד אותך את זה באופן אישי." אמר סנייפ ומילא את כוס התה שלו מחדש. 

"ועכשיו למה שבאמת קראתי לך." אמר. "שיקויים." הלב של פרינס קיפץ בשמחה. יהיו שיעורים פרטיים. הוא גיחך למראה ההתלהבות שלה. 

"היום ראיתי משהו שלא רואים הרבה פרינס, וזה כישרון טבעי עם רצון להשקיע בו." אמר סנייפ, "אני חושב לנכון, להקשות עליך מעט בנושא הזה." מנימת קולו - מעט היה הרבה. 

"כאן אני לא צריך את אישורה של מינרווה. אוסיף לך שיעורים נוספים במהלך השבוע. חלק פרקטיים חלק תיאורתיים. בקיץ התקדמתי איתך הרבה מעבר ממה שציפיתי - לכן נראה מה תעשי בכיתה." אמר, והיא לא הצליחה למנוע מחיוך רחב להתפרס על פניה. 

כל הפחדים בנושא ביטול שיעורי השיקויים העשרה של סנייפ עזבו אותה ברגע אחד. הוא נראה שוטף להתלהבות שלה. 

"יש לך רעיונות כיצד לשפר את השיקוי שרקחת היום?" 

כן, בקיץ גם הזכרתי את זה כי זה כל כך ברור בנוגע לשיקוי הזה ספציפית - הוספת סיבוב נגד השעון בגלל קוצי הנוריה ולהוציא בערך 275 מיליגרם של ארס יבש מהשיניים. אז אם נוציא את הארס לפני גריסת הניבים - נקבל פחות ארס בשיקוי  - מה שישפר את איכותו." 

" בכיתה השנה, יש לי תלמידה אחת שתוכל להבין את היופי של הקדרה המבעבעת." אמר פרופסור סנייפ. איילין הסמיקה עד שורש השערה השומני. היא - אף - פעם - לא - הייתה - מיוחדת - רק איליין פרינס הקרה והמלחיצה.

"תתחילי לרקוח את השיקוי עם השינויים הנדרשים. את החומרים הנדרשים - מהארון."  איילין הנהנה, חזרה לכיתה והתחילה לרקוח, תחת מבטו המלחיץ של פרופסור סנייפ שהתיישב איתה בעמדה. 

אך זה לא היה הדבר היחיד שפרופסור סנייפ הראה לה באותו שיעור. הוא הדריך אותה כיצד לנקז את הארס היבש עם הצינורית על שם בורגר. לאחר מכן, הוא הראה כיצד עליה לארגן את כל מצרכיה בצורה נכונה ולהכין אותם לפני הרקיחה (חומר מעשי שהיה החל משיעור הבא וצריך להתפרס כמעט על כל השנה). היא רשמה את כל הערות - ואז התחילה לרקוח. 

היא חששה שברגע שפרופסור סנייפ יעמוד עליה, הרקיחה לא תבוא לה באופן כל כך טבעי. החשש הזה היה חסר טעם לחלוטין - כי כמו בפעם הקודמת היא גלשה בקלות לתפקיד. 

כמו בפעם הקודמת התוצאה הייתה דייסה חומה, מבעבעת כמעט חסרת נוזלים. אך היה בה משהו שונה - גוון החום היה חמים יותר והבעבוע חזק יותר. הנוזלים המועטים שהיו בו היו ספוגים לחלוטין בתוך הדייסה, ולא התפצלו גם אחרי סוף החימום - התוצאה המושלמת. 

"כל הכבוד, מיס פרינס." אמר פרופסור סנייפ - בעודו בוחש את השיקוי ובודק את האיכותו. מכיוון שנשאר להם עוד זמן - הוא עבר איתה בין הקדרות וביקש להסביר מה הלך לא בסדר בכל קדרה של חבריה לכיתה -
"זה חומר של שנה שלישת. אז אל תדאגי מטעיות." 

בחלקם היא הצליחה מיד. בחלקם היא טעתה ובהם המורה הסביר מה קורה עם החומרים ומה התוצאה שקוראת. היא רשמה את כל זה במחברת. 

"בקרוב מידי ראש הבית שלך תקבלי מערכת שעות מעודכנת. " אמר כשעלה יחד איתה לאורחת הצוהריים. הם היו בין האחרונים שנכנסו. העולם רעש. סנייפ פנה לשולחן המורים, התיישב ליד מקגונגל, ודיבר איתה נמרצות. איילין הייתה בטוחה שהם דיברו עליה. 

קולות סביב השולחן היו מתרגשים ואיילין יכלה להבין לליבם. סוף שבוע הראשון שלהם בהוגוורטס. צריך ללכת לסיפרייה, תכננה. יהיה קשה למצוא מקום שקט ללמוד בו. 

"איילין, הכל בסדר?" שאלה הרמיוני, היחידה שפינתה לה מקום ליד השולחן. כמה אנשים נוספים שלחו מבט תוהה לכיוונה. 

"כן. למה שלא יהיה בסדר?" שאלה איילין מילאה צלחת במרק דלעת. היא אהבה מרקים. 

"את היית במרתפים שלוש שעות אחרי שהשיעור נגמר!" התערמה הרמיוני. 

"פרופסור סנייפ הוסיף לי כמה שיעורי בית נוספים." שיקרה בקלילות. הרמיוני שהבינה שזה בינה לבין המורה - כי נשארה בעצמה ככה אחרי השיעורים, אם כי לא לשלוש שעות. 

"רון סיפר לנו קיבלת נקודות מסנייפ!" צחק פרד. 

"נו אז?" שאלה, היא משכה בכתפיה בקלילות והחלה לאכול. 

"אם ככה את מבינה שאת תלמידת גריפינדור הראשונה שהוא נתן לה נקודות מאז שהוא התחיל ללמד," איילין גלגלה עיניים.

 "לא יכול להיות." 

"יכול להיות. סנייפ יכול להיות מאוד שפל עם תלמידי גריפינדור." הוסיף ג'ורג. 

"איתי הוא היה נחמד… בערך."  היא החליטה לא לספר להם שהוא ישר עליה את השרביט ואז היא הפילה אותו לרצפה. 

" טוב לך." אמר פרד. 

"הלימודים יתחדשו רק בשני. מה אתם מתכננים לעשות?" שאל פרד אותה ואת הרמיוני, שתיהן ענו באותה מילה - "ללמוד". 

כשפרד התחיל להתלונן שזה בזבוז זמן לחלוטין פרינס קטעה אותו - "אתה צוחק! עם כזו סיפרייה, עם כאלה שיעורים איך אפשר שלא להתעניין במה שנותנים לך?" 

פרד חייך משך בכתפיו חזר לדבר עם לי גורדן שעיקם את פניו למראה. היא התעלמה ממנו לחלוטין.

הפרק הקודם		הפרק הבא