עשרה בקבוקים של אמת

הבקבוק הסתובב באיטיות. הארי צפה בו בחשש הולך וגובר. הבקבוק הסתובב מספר סיבובים אחרונים ולבסוף נעצר כשהפיה מצביעה על הארי והצידו השני של הבקבוק מצביע על מאלפוי.

אוי לא. פיו של הארי היה יבש.

"אז אני אמשיך באותו הקו שהתחילה פנסי, יקירתי,” אמר מאלפוי ושלח אליך חיוך. היא השיבה לו במבט מאנפף. הארי נתקף ברצון עז להדביק לה אגרוף לפרצוף. “במה אתה בוחר פוטר, אמת או חובה?”

"חובה,” ענה הארי בלי למצמץ. היו לו יותר מידי סודות. כרגע כל דבר היה עדיף מהאמת.

"ובכן, מר פוטר,” מאלפוי התרווח במקומו, עד כמה שאפשר לו גופו הענק של קראב שנצמד אליו. “חובה עליך לספר לנו את הסיבה שעמדה מאחורי הפרידה שלך מצ'ו צ'אנג. היא נערה יפה מאד.”

ליבו של הארי דפק. מאלפוי לא שאל שאלה. הוא יכול לשקר! "לא הייתה שם שום דרמה מעניינת,” הוא אמר בקול נטול הבעה. “שנינו הבנו שפשוט לא כדאי לנו להמשיך להיות ביחד, זה הכל.”

"האם סיפרת לנו את האמת?” שאל מאלפוי בחיוך מנצנץ.

הארי שתק במשך מספר רגעים. התשובה דגדגה לו בגרון. לבסוף בקול מאומץ ובשיניים חשוקות הוא ענה: “כן.”

"לא ציפתי את זה ממך פוטר,” גיחך מאלפוי. “אתה ערמומי. אני אנסח את השאלה מחדש, האם סיפרת לנו את כל האמת?”

"ל..לא." מלמל הארי.

"אז אתה לא הקשבת לחוקים של המשחק,” אמר מאלפוי. “ובעצם כמעט הפרת את הנדר, אני מבקש שתספר לנו את כל האמת מאחורי הפרידה הזאת, מה האמת, פוטר?”

"היי, הארי בחר חובה, אתה שינית את זה לאמת!” מחתה הרמיוני.

הארי העביר את מבטו על כול הנוכחים. היחידה שידעה את האמת הייתה ג'יני. המחאה של הרמיוני לא עזרה במאום, האמת כבר פרצה מפיו: “אני נפרדתי מצ'ו צאנג בגלל שהבנתי שאני לא נמשך לבנות.”

האוויר בחדר נהיה סמיך כמו שמיכה רטובה.

“למה לא סיפרת לנו?” לחשה הרמיוני. רק הארי שמע אותה.

"רציתי לשמור את זה לעצמי,” השיב הארי בקול חלש. הוא רצה לקום ולהרביץ, לנפץ את הפנים החיוורות שהביטו בו מהספה בחיוך במלגלג אך הוא הרגיש כאילו גופו התמלא בעופרת.

רון, שעד עכשיו בהה בהארי בפה בפעור קם ממקומו לפתע, חצה את המעגל, ניגש אל מאלפוי והדביק לו אגרוף בפרצוף. “זה עדיין נראה לך מצחיק?” הוא קרא בכעס. “נראה אותך צוחק עכשיו! י'פרצוף קיר!”

"דראקו!” קראה פנסי וקפצה אליו.דראקו נהדף אחורה וכמעט נפל מהספה. אפו היה שבור ודם רב זב ממנו על החולצה שלו והשטיח.

זאביני קם ממקומו על הכורסא, ניגש אל רון ובהינף שרביט אחד הוא דחף אותו הצידה. אחר כך הוא הצביע על אפו של מאלפוי ואמר בקול אדיש: “אפיסקי.” אפו של מאלפוי חזר לצורתו הרגילה בקול פיצוח מצמרר.

"קרצף,” אמרה ג'יני והצביעה על מאלפוי. הספה נעלמה בתוך הררי קצף ובועות שהופיעו יש מאין.

"תפסיקי עם זה!” צרחה פנסי והביטה בבעתה בידו של גויל המבצבצת תוך ההר הלבן והמקציף.

ג'יני הניפה בשרביטה והררי הקצף נעלמו וחשפו את מאלפוי, קראב וגויל שרועים על הספה אחד על השני, משתנקים ומשהקים בועות קטנות.

"סליחה,” אמרה ג'יני בקול עליז. “רק רציתי לנקות את הגלימה שלך מהדם, מאלפוי. כנראה שהזזתי לא נכון את פרק כף היד, אני באמת צריכה להיזהר.”

"עופו ממני,” מאלפוי ניסה ללא הצלחה להדוף את קראב וגויל מעליו. עברו כמה רגעים עד שהם התיישבו בחזרה במקומותיהם. “אני ארצח אותך!” הוא סינן אל ג'יני.

"אתה רוצה עוד אגרוף?” שאל רון באיום.

"ממש לא,” השיב מאלפוי.

"אפשר להמשיך במשחק?” קראה ג'יני. “הרמיוני, תורך לסובב את הבקבוק.”

הפרק הקודם		הפרק הבא