בת מאלפוי

באותו רגע פשוט העפתי לשניהם בעיטה ברגל בצורה שבטוח עשתה להם סימן כחול.

הקול שתק, ויכולתי לדמיין את פניו המופתעים של... אממ... הקול? בכל מקרה, ג'ורג' התחיל

לעשות קולות כאילו הוא מתנשק. אוך, שני דפוקים בני (צונזר) בכל מקרה, דראקו הופיע, והחטיף

להם כמו לא יודעת מה. הוא הצמיד את שניהם אל הקיר וגרם להם לנדור את הנדר הכובל, 

שימחקו מהזיכרון של כל הסגל את האירועים של החצי שעה האחרונה. "שלא יתעסקו איתך שוב."

הוא חייך. חיבקתי את גופו השרירי, ושמחתי שאף אחד לא בסביבה כדי לראות אותי מורידה את המסכה.

אחר כך הלכתי עם פנסי. "נו, איך היה, מהופנטת?" קימטתי את המצח בבלבול. "מה...?" פנסי נראתה

כאילו גילתה שקבוצת הקווידיץ' האהובה עליה ניצחה. "אווווו.... הם עשו לך אובליואטה?!" היא צחקה כמו משוגעת.

"פנסי פרקינסון, מה קרה?" אמרתי בטון מאיים, וקולה של פנסי נדם. בחיים לא קראתי לה פנסי. אני תמיד קוראת

לה פֶּנְס. "התאומים וויזלי ה-הטילו עלייך אימפריו..." קפאתי. זה הסיפור כיסוי שהם מצאו? צעדתי, כמעט רצה 

אל מעונות גריפינדור. פנסי לא עקבה אחריי. אני יכולה להיות לביאה כשאני כועסת. דראקו חסם לי את הדרך במסדרון.

בעטתי בו, אבל לא קרה כלום.  אוך, גם הוא ברזל. "אל תלכי לגריפינדור. את רואה מה קרה לפני שעה."

"עזוב אותי." אמרתי לו בטון יציב ונוטף ארס. זה לא היה מזויף. הוא הרפה ממני. "טוב, אבל תיזהרי מהליצנים האלה."

הוא הלך לדרכו, משאיר אותי מאובנת בזמן שמוחי מחבר את כל החתיכות בפאזל. ליצנים. הקול הזה. הקול של דראקו

נשמע... אותו דבר... דראקו הוא הקול.

סורי על הפרק הקצר, אבל לפחות גילינו משהו!!!! (לא שכחתי מהקרב עם לידיה)

הפרק הקודם		הפרק הבא