אנבל והרוחות האבודות

אולי בגלל שדעתה הייתה מוסחת כל כך, או בגלל שהיא בילתה כל כך הרבה זמן בחדרה, השבועות האחרונים של החופש הגדול עברו לאנבל ממש כהרף עין. היא קראה את ספריה החדשים שוב ושוב. היא למדה לאהוב את בית סלית'רין יותר ויותר. לא היה אכפת לה במיוחד שזה בית שגידל המון קוסמים אפלים.

יותר מכל היא כבר השתוקקה ללמוד כשפים, להשתמש בשרביטה. היא היתה נוגעת בו ללא הרף בחדרה, אך בזהירות, כאילו הוא עלול להתפוצץ אם היא תיגע בו בצורה לא נכונה.

וכך בוקר אחד היא התעוררה והביטה בטבלה שהיא תלתה מעל למיטתה ועברו כמה רגעים עד שקריאת השמחה נפלטה מפיה וגרמה לשרלוק לקפוץ בבהלה.

"זה היום, שרלוק!” היא קראה אליו. “זה היום!”

הוא הביט בה בעיניו הצהובות והחל ללקק באדישות את פרוותו.

היא ארזה במהירות את בגדיה המועטים בתוך מזוודה חבוטה ואז סידרה מעליהם את הספרים ואת כל שאר הציוד ומעליהם היא הניחה את הגלימות.

"ככה הספרים יהיו מוגנים,” היא הסבירה לשרלוק, שהביע מידת התעניינות מועטת במיוחד.

גברת פרין הסכימה להזמין לאנבל מונית, אך היא סיננה לה כאשר היא יצאה משער בית היתומים. “תשתדלי שלא לחזור בחגים, בסדר?” ואז היא עטתה על פניו חיוך מזוייף כשנהג המונית התקרב אליהן ולקח את מזוודתה של אנבל.

אנבל הלכה בעקבותיו ועלתה למונית, אוחזת בכלובו של שרלוק. היא לא הביטה לאחור אפילו לא פעם אחת, עד שהמונית החלה לנסוע.

הנסיעה הייתה קצרה. תחנת הרכבת באמת הייתה קרובה כמו שפרופסור לונגבוטום אמר. נהג המונית עזר לה להעמיס את המזוודה על עגלה וגלגל אותה בשבילה אל תוך התחנה.

"יום טוב שיהיה לך,” הוא איחל לאנבל בקולו הצרוד והלך.

אנבל הושיטה את ידה אל הכרטיס שפרופסור לונגבוטום נתן לה. היא זכרה שהוא אמר לה משהו מוזר בנוגע לרציף אבל היא בטח לא שמעה אותו טוב.

"מה לעזעזל?” היא קראה בקול, גורמת למספר אנשים שחלפו לידה להביט בה. רציף תשע ושלושה רבעים?? היא אומנם אף פעם לא הייתה בתחנת רכבת, אבל היא הייתה מספיק חכמה בשביל לדעת שלא קיים רציף כזה, בשום תחנה.

היא חיפשה את רציף תשע ומצאה אותו ליד רציף עשר, בלי שום רציף ניסתר ביניהם. היא ניגשה אל רציף תשע והביטה בשלט הנסיעות, אולי יהיה כתוב שם משהו. אבל לא, לא היה כתוב שם על שום רכבת להוגוורטס. היא הביטה בשלט הנסיעות של רציף עשר. גם שם לא היה כתוב כלום.

היא נשענה על המחסום שהפריד בין שני הרציפים בייאוש. מה היא עומדת לעשות? האם כל זה הייתה מתיחה אכזרית? האם היא נמצאת בתחנת הרכבת הלא נכונה?

לפתע היא חשה שהיא מאבדת את שיווי משקלה, כאילו המחסום נהפך לאוויר. היא אחזה בעגלה אבל היא רק נגררה אחריה וכך היא מצאה את עצמה שוכבת על הרצפה. היא התרוממה בכעס, מנערת את בגדיה ועיניה נפערו. היא כבר לא עמדה ברציף תשע או עשר. היא עמדה ברציף אחר, שהיה מלא במשפחות של קוסמים ומכשפות, עשן הקטר נישא מעל האנשים המפטפטים. היא הביטה אל המחסום אך במקומו היה שם שער ברזל גדול שנשא את הכתובת 'רציף תשע ושלושה רבעים'.

אנבל היטיבה את אחיזתה בעגלה והחלה לעשות את דרכה בין ההמון המפטפט. היא זיהתה לפתע את משפחת פוטר בין כל האנשים, היתה איתם עוד משפחה, האב הג'ינג'י צחק על משהו. הוא היה דומה לאשתו של הארי.

היא התרחקה מהם במהירות. לא התחשק לה לפגוש עכשיו את ג'יימס השחצן או את אלבוס.

היא התקדמה בין ההמון, חתולים מכל צבע חלפו בין הרגליים וקריאות של ינשופים נשמעו ברעש של גרירת ארגזים. לבסוף היא מצאה תא ריק ממש כמעט בסוף הרכבת. היא העלתה קודם כל את שרלוק ואז ניסתה להרים גם את המזוודה שלה. זה היה בלתי אפשרי באופן מעצבן ממש. היא ניסתה להרים את המזוודה שלה בפעם השלישית כשלפתע היא הצליחה, היא הסבה את ראשה בהפתעה וגילתה את אלבוס וג'יימס מרימים את שני קצוות המזוודה.

"תפסיקי לבהות בנו ותעלי כבר לרכבת,” רטן ג'יימס. “לא מתחשק לי לשבור אצבע עוד לפני שנגיע להוגוורטס.”

אנבל רצתה לענות לו בתשובה עוקצנית אך המזוודה הכבדה גם דחקה בה לעלות לרכבת אז היא הזעיפה את פניה ועלתה.

כשהם נכנסו לתא עוד הפתעה קיבלה את פניה של אנבל. ילד זהוב שיער כבר הספיק להתיישב שם.

"תקום, אני תפסתי את התא הזה,” היא אמרה לו בלי שום גינונים מיותרים. “לא ראית שיש פה חתול?”

"תהיי קצת יותר נחמדה,” אמר ג'יימס בעודו דוחף את המזוודה לפינת התא.

"באמת תהיתי של מי החתול הנחמד הזה,” אמר הילד בלי למצמץ. “אני ניק וורבק, מי את?”

"אנבל,” היא ענתה קצרות והתיישבה מולו. אלבוס התיישב לידה טיפונת בחשש וג'יימס התיישב ליד ניק.

"אנבל... איזו אנבל?” שאל ג'יימס.

"אנבל וורד,” היא אמרה. היא לא אהבה את שם המשפחה שלה, הוא הזכיר לה את אביה שנטש את אימא שלה.

"אתם הילדים של הארי פוטר, נכון?” שאל ניק את ג'יימס ואלבוס. “אתם דומים לו.”

"נכון,” ג'יימס ניפח את חזהו אך אלבוס הזעיף טיפה את פניו. “אני ג'יימס.”

"אלבוס,” אמר אלבוס.

"יש לך את העיניים כמו של אבא שלך,” אמר ניק לאלבוס. “לך הן חומות,” הוא אמר לג'יימס. "לך יש עיניים אפורות,” הוא אמר לאנבל.

"אתה ממש חד הבחנה,” מלמל ג'יימס. ניק התעלם ממנו.

"רגע, השם משפחה שלך הוא וורבק?” אמר לפתע אלבוס. “אתה קשור לזמרת סלסטינה וורבק?”

"אה, כן,” השיב ניק כלאחר יד. “היא סבתא שלי.”

"אתה צוחק עלי?” קרא ג'יימס בהתלהבות. “סבתא שלנו שרופה עליה.”

"כן, גם אני ממש אוהב את סבתא שלי,” אמר ניק בידענות.

ג'יימס הביט בו מבולבל אך בדיוק באותו הרגע הרכבת החלה לנסוע וג'יימס, אלבוס וניק התנפלו על החלון ונופפו למשפחותיהם לשלום.

"באמת ראיתי התגודדות על הרציף מיקודם,” אמר ג'יימס לאחר שהרכבת פנתה בסיבוב והם התיישבו בחזרה. “שלא הייתה קשורה לאבא שלי.”

"כן, היו אנשים שרצו חתימות ממנה,” אמר ניק בקול תמה. “למה לא נופפת לשלום לאף אחד, אנבל?”

"תבין לבד,” סינן ג'יימס. “מה אתה טיפש?”

"ההורים שלי מתו,” היא אמרה.

"אהה,” אמר ניק. “אני מצטער לשמוע. גם סבא שלי מת. לא הכרתי אותו אבל אמא סיפרה לי שהוא נורא אהב וויסקי, זה מה שהרג אותו.”

שתיקה מוזרה השתררה בתא.

"טוב, ברשותכם אני אשנה את הנושא,” קטע ג'יימס את השקט. “כי הוא מתחיל להיות כבד מידיי. אז,” הוא כחכח בגרונו ברוב חשיבות. “הנושא הבא יהיה הבתים בהוגוורטס, נכון שזה מגניב? אני כבר נמצא בגריפינדור, אתם עדיין לא יודעים איפה תהיו... אבל דיי ברור שגם אלבוס יהיה בגריפינדור, למרות ש..." הוא החל לומר אבל אז נמלך בדעתו. "אתה תהיה בגריפינדור,” הוא אמר בקול מנחם לאלבוס שהוציא לו לשון. "אבל עליכם אני לא יודע כלום,” הוא אמר בחדווה לאנבל וניק. "אז באיזה בתים אתם רוצים להיות?”

"אני כנראה אהיה בהפלפף,” אמר ניק. אנבל נחרה בבוז. הוא התעלם ממנה. “אבא שלי גם היה שם.”

"אפשר לדעת מה היה פשר נחרת הבוז שהפקת, אנבל?” שאל ג'יימס.

"אני פשוט חושבת שהפלפף הוא הבית הכי עלוב מבין הארבעה,” היא אמרה לניק. הוא הביט בה בעיניו הכחולות ולא אמר כלום. “טוב לב... באמת... אני בטוח אהיה בסלית'רין.”

"אני דיי מסכים איתך בעניין הזה,” אמר ג'יימס.

"למה את חושבת ככה?” שאל אלבוס לפתע. “איך את יודעת שתהיי בסלית'רין?”

"אני רוצה להיות הכי חזקה מכולם,” השיבה אנבל. “וחוץ מזה, קראתי הכל על וולדמורט,” אף אחד לא הגיב לשם שלו כפי שציפתה. “יש לנו יותר מידיי דברים משותפים: גם לי יש אמא מכשפה ואבא מוגל שנטש אותה כשגילה שהיא בהריון. גם אימא שלי מתה כשהיא ילדה אותי. גם אני גדלתי בבית יתומים. גם אני עשיתי כל מיני דברים רעים לילדים בבית יתומים שעצבנו אותי וגם אני כנראה אהיה בסלית'רין.”

אלבוס, ג'יימס וניק בהו בה.

"אה אבל אין לכם מה לדאוג,” היא הוסיפה. “יכול להיות שאני אמות לפני שאני אהיה בת עשרים כך שאני לא אספיק להיות מכשפת האופל הבאה.”

הפרק הקודם		הפרק הבא