מזל טוב, טדי -

טדי ישב על מיטתו, באור מנורת הלילה שלו, והושיט את ידו למתחת לכרית.

היומן לא היה שם.

אוי, לא. הוא בטח נפל.

הוא חיפש בשאר המיטה. ואז ירד וחיפש מתחת למיטה.

"מה אתה עושה?" שאל אותו אחד הילדים, שקראו לו אקיר.

"אני לא מוצא את היומן של אבא שלי," הוא הסביר.

"אבא שלך נתן לך לקרוא את היומן שלו?" שאל ג'ון.

טדי הסמיק. "לא לא, הסנדק שלי הביא לי אותו. אבא שלי מת בקרב על הוגוורטס."

ג'ון החוויר, ואקיר אמר, "הסנדק שלך זה הארי פוטר, לא? איך הוא קשור לאבא שלך?"

טדי התבלבל. "הם הכירו, כלומר… הם היו חברים, אני חושב. זאת אומרת, הוא היה חבר של אבא שלו. אבא שלי. של אבא שלו."

"וואו, והיומן זה הדבר היחיד שנשאר לך ממנו?" שאל ג'ון בכמו יראת כבוד כזאת.

"מה? לא. נשארו לי ממנו הרבה דברים. פשוט אני עדיין לא רוצה לאבד את היומן, כלומר…"

ג'ון ירד מיד אל הרצפה והביט אל מתחת מיטתו של טדי.

"אמ, מה אתה עושה?" שאל טדי במבוכה.

"אנחנו עוזרים לך לחפש, כמובן," אמר ג'ון, כאילו זה ממש ברור.

הם חיפשו. בכל מקום. זה לא היה מתחת למיטה, או על השידה, או אפילו במקלחת.

"אה!" אמר טדי לפתע. הוא זכר שהניח את היומן במדף של הבגדים שלו.

"מצאת?" שאל אקיר.

"אני יודע איפה זה." אמר טדי וניגש למדף.

ג'ון ואקיר, ועכשיו גם ארון, שהצטרף לחיפושים, התקרבו אליו.

הוא הסתכל על המדף. זה לא היה שם.

הוא הרים כמה בגדים.

כלום.

הוא רוקן את כל המדף, והרגיש מין גוש בגרון. היומן לא היה בשום מקום.

"נחפש גם בחדר המועדון," הציע ג'ון בטון מנחם.

והם עשו את זה.

וזה לא היה בשום פינה.

באותו לילה, טדי בכה.

מאז אותו יום טדי לא ראה את היומן להרבה, הרבה מאוד זמן.

סליחה. גם נטשתי אתכם למלא זמן וגם חזרתי עם פרק קצרצר, שזה לא משהו שאני עושה בדרך כלל. האמת שאני מעלה כל פעם שיש תגובות, אז הגיוני ששכחתי?

פרק נוסף בקרוב, כי חיכיתם בסבלנות יפה.

הפרק הקודם		הפרק הבא