להיות אך לא לחיות

"הארי, הארי!" שמע הארי את קולה של הרמיוני.
"מה?" שאל.
"התעלפת, דאגנו" אמר רון.
"אני בסדר, זה שטויות" אמר הארי, וניסה לקום על רגליו, ללא הצלחה. רון הושיט לו יד. "תודה" אמר הארי, וקם.
"בואו נלך לסייר באחוזה" הציעה ג'יני.
"אוקיי" אמרו שלושת חבריה, והם יצאו להמשך המסדרון הארוך, שנראה שאין לו סוף. לבסוף הם הגיעו לדלת קטנה, שהיתה מכוסה ציפחה, וצירייה היו חלודים.
"איכס" נגעלה הרמיוני, ורון פתח את הדלת בשקט ככל שהיה יכול. הם נכנסו לחדר מוארך, שבסופו ישבו כל אוכלי המוות מסביב לשולחן גדול, ודיברו עם וולדמורט. 
"הארי, תוציא את גלימת ההיעלמות" לחש רון. הארי הוציא את הגלימה ללא ויכוח, וארבעתם נכנסו בה, אך בקושי.
"בואו נתקרב יותר" אמר הארי, והם החלו ללכת במאמץ לעבר הישיבה.
"הארי פוטר כאן" הם שמעו את לוציוס מאלפוי אומר.
"כאן? איפה?" שאלו שאר אוכלי המוות.
"במרתפים" אמר מאלפוי.
"קח אותנו לשם" אמר וולדמורט בקולו הארסי כנחש.
מאלפוי קם, ואיתו השאר. הארי, רון, הרמיוני וג'יני זזו בדיוק כשאוכל מוות דרך לידם. כאשר יצאו כל אוכלי המוות מהחדר, הלכו הרביעייה אחרייהם, למרתפים. כשהגיעו אמר מאלפוי: "אבל הם היו כאן! הם נעלמו!".
"מאלפוי!!" שאג עליו וולדמורט.
"אני, אני מצטער אדון" אמר מאלפוי בקול מתחנן, וקם בזהירות מרובה, פן יטיל עליו וולדמורט את הקללה הממיתה.
"אני מריח ריח של ילדים, דם!!" נהם פנריר גרייבק, וליקק את שפתיו.
"הראה לנו" אמר וולדמורט. פנריר גרייבק הוביל את אוכלי המוות וולדמורט למקום שבו היו הארי, רון הרמיוני וג'יני. הוא כבר אחז בגלימה...


תגובות בבקשה, זה מאוד מעודד!!

הפרק הקודם		הפרק הבא