דן והאלים הנוורודים.

פרק רביעי/ואלהלה

אודין פתח את הדלת בשני ידיו הענקיות כאילו כלום ויצא החוצה עם דן הילד הצעיר. הוא התכופף והסתכל על דן בגובה העיינים.

"מוכן לקרב?"
דן הינהן ללא רצון והחזיק את הפטיש הזוהר שלו חזק ביידים. אודין צחק וחזר להזדקף והתחיל לרוץ במדרגות של אזור האלים אל עבר הבניין שממול- ואלהלה. דן, רץ אחריו. אבל זאת הייתה בעיה לא קטנה- כול צעד אחד של אודין שווה ל-7 צעדים של דן. וכשהו רץ זה בכלל בעיה. על פי מה שהבין דן, ואלהלה הוא אזור בו מאמנים את הלוחמים הטובים ביותר אל המלחמה הגדולה ביותר, מלחמת יום הדין, רגאנוק. דן הגיע מותש אחרי אודין ואודין נראה בשיא הכושר- אף זיעה אחת על המצח ואף התנשפות אחת לאודין.

"בוא  אחריי...ילדון." אמר אודין ונכנס דרך קיר ונעלם. רגע...דן לא יכל להתרכז מהריצה. האולם הזה הפך לסתם גוש קיר...מוזר. הוא רץ אליו בהיסוס ועבר דרך מעבר סודי בתוך הקיר- הקיר פשוט לפע נתן לו לעבור כלא היה וחזר להיות קיר. דן נכנס אל אולם מלחמה. אנשים נלחמו זה בזה באווירה קרבית שכול המתחם מרוסס בדם. האולם היה כמו אולם ספורט- רק מעצים ובצבע אדמדם. הייתה עוד דלת אחת גדולה- או שערים ענקיים שהובילו אל מקום כנראה אחר ואודין רץ לשמה. אויי..לא. חשב לעצמו דן. עוד פעם ריצה ורץ אל השער הענק. אודין דחף את השער בחוזקה והוא נפתח לשני דלתות ענקיות לרווחה. דן רץ מהר דרכן כדי שלא יסגרו והוא ישאר מאחור. הם הגיעו אל אותו סגנון אולם- רק בלי אף-אחד חוץ מאודין ודן וקהל ענקי בצד שמאל שיושב במדרגות על מדרגות כמו אולם כדורסל.

"ברוכים הבאים דן...אל מבחן הקבלה שלך." אמר אודין וצחק בקול גדול. הוא תפס מקום ישיבה ודן הכין את עצמו עם הפטיש אל עבר הצד השני. הוא לא ראה שם כלום. כשדן צעד צעד אחד כול הרעשים הפסיקו. הוא צעד עוד צעד ואז אודין קם מתוך הקהל, גיחך בגרונו ואמר אל דן ואל הקהל הענק של האנשים שנראה שסתם ישבו שמה וצפו 24 שעות ביממה במבחני קבלה:

"היום בשבילך דן זהו יום מיוחד, היסטורי ממש. יהיה עלייך להילחם בפחד הכי גדול שלך..ואים לא תנצח תמות. אם תנצח, תחייה ותתקבל לואלאלה." ואודין הקיש באצבועותיו ועכביש ענקי בגובה שני מטרים וברוחב אולי שלושים מטרים ניצב מול דן.

"אבל אני לא מפחד מעכבישים." אמר דן.

"טוב...רוב בוצי האדמה מפחדים מעכבישים ואני לא יכול לזמן עוד משהו אז תלחם כבר!" אמר אודין והתיישב להנהתו לראות את דן מת, חשב דן. ואז דן הרגיש שהדם מתחיל לפעפע בעצמו ולהשתלט על עצמו. הוא מסוגל לעשות את זה. הוא רץ אל העכביש במרחקו של כמה מטרים וקפץ- רק קפץ ונחת על ראשו של העכביש. העכביש כעס והתחיל לנסות להעיפו בכול הכוח. דן נלחם באחיזתו בראשו של העכביש בכול הכוח ולבסוף, היכה בו עם פטישו בראשו של העכביש והעכביש התמוטט מחוסר הכרה. דן  לקח את הפטיש שלו לאחר שירד מהעכביש מחוסר ההכרה ודפק בחוזקה על ראשו של העכביש והעכביש מת. כולם הריעו לו- כולל אודין.

הפרק הקודם		הפרק הבא