מפונקת

"ואוו!" קראתי ונכנסתי פנימה בריצה.

בפינת החדר עמד ג'קוזי ולידו מתלה מגבות שעליו נחו שלושה מגבות לבנות ורכות. בחדר היה אח ומולו שטיח וספה אדומה. בצד השני של החדר היה שלוחן גבוה צמוד לקיר ולצידו 4 כיסאות גבוהים. לצידם היה מקרר, ניגשת אליו ופתחתי אותו. היו בו צפרדעי שוקולד, תפוחי אדמה, פרגיות, חלב, תה קר, קולה ולימונדה. בחדר היו מדפי ספרים בכמויות אדירות, טלוויזיה רחבה, שלוחן כתיבה ועליו עט-נוצה ופיסקת דיו בצבעים: שחור, אדום ירוק וכחול.

"זה מדהים!" קראתי.

"נכון." ג'ייד אישרה וסגרה את דלתות החדר. "בואי תיראי את זה!" היא קראה אליי. רצתי אליה והיא הראתה לי חדרון בתוך חדר הנחיצות. היא פתחה את הדלת של החדרון. "זו," היא הציגה. "המלתחה."

"ואוו!" צרחתי. "יש!" נכנסתי פנימה במהירות.  החדר היה הרבה יותר גדול ממה שהוא היה נראה. כמו האוהלים מאליפות העולם בקווידיץ' נזכרתי. בפנים היתה אמבטיה ענקית דמוית בריכה, את הקירות כיסו אלפי מדפים שעליהם סוגי סבונים, שמנים וקרמים. ב- 'בריכת-אמבטיה' היו בערך חמישה-עשר ברזים, כול אחד הזרים מים בטמפרטורה שונה. ליד האמבטיה היו כמה מגבות רכות ולבנות כמו האלה שהיו ליד הג'קוזי.

"המקום הזה אלוהי.." מלמלתי.

"האמבטיה נראית ממש כמו שאחי הגדול, שון, סיפר שיש בחדר המדריכים. הוא סיפר שהוא ודרייק הולכים לשם עם שאר המדריכים.." ג'ייד העירה.

בצד החדר ישבו שלושה גמדוניות-בית על כיסאות גבוהים ולפניהן היה עוד כיסא מרופד. מאחוריהן  היו ארוניות קטנות ללא דלתות ועל המדפים שבהן היו גומיות, קשתות, סרטים, פן, מסלסל שיער, בשמים ומברשות שיער.

"היי שלום אדונילית."

"שלום, גבירתילי."

"שלום!"

הגמדוניות חייכו ונופפו בדיהן.

"אני טינקי." האחת אמרה.

"אני ווינקי." השנייה אמרה.

"ואני  פינקי." השלישית אמרה.

"ואנחנו מעצבות-השיער שלך, אדונילית." אמרו השלושה יחד.

"יו!!!" צרחתי בהתרגשות.

"או שאת בקטע של מניקור היום, גבירתילי." טינקי אמרה והקליקה באצבעותיה. אביזרי השיער התחלפו במשייפים, אציטונים, צמר גפן, מחזיקי אצבעו, פרנץ' והמון בקבוקוני לק בצבעים שונים.

בלי לחשוב פעמיים רצתי וחיבקתי את ווינקי,פינקי וטינקי. "תודה! תודה! תודה! תודה! ת-ו-ד-ה-!" קפצתי משמחה.

"אה, ויש את-" פינקי אמרה בדרמתיות. "-הראי הקסום."

"לא פינקי!"

"למה אמרת את זה?"

"זה מכור-ממכר קוסמימים!"

"זה אסון-אסוני-ביותר!"

ווינקי וטינקי התנפלו עלייה. 

"מה זה?" חקרתי. "מה זה הראי הקסום?"

"גבירתילי, את לא רצו-רוצה את זה באמת.." פינקי היססה.

"מה זה!" דרשתי.

"אסור לגמדוני-בית כמונו לעשות דחייה לאדונילים גבוהי רמה." טינקי אמרה לווינקי ופינקי. "לכן עלינו להראות לאדונילית שלנו את הראי הקסום."

"אווו... הראי הקסום..." פינקי אמרה בדרמתיות שוב.

"יופי!" חייכתי. "עכשיו תראו לי אותו!" ג'ייד עמדה בצד מבלי להגיד מילה.

השלושה אחזו בידי ולקחו אותי למראה צרה ועלובה. עיקמתי את אפי בסלידה. "טוב, בלי צחוקים. איפה היא?" שאלתי.

"כאן, גבירתילי." ווינקי אמרה.

"מה 'קסום' בראי הזה?" שאלתי.

"תעצמי עיניים ודמייני אותך לבושה בבגדים מסוימים אבל מכף רגל ועד ראש." טינקי אמרה. "או שאת רוצה שתהיה תאונה קטנה בנוגע לבגדים שלך.. לא אפרט." נעמדתי מול הראי ועצמתי עיניים. דמיינתי את עצמי לבושה במכנסי ג'ינס ארוכים ונעליי עקב שחורות, חולצה לבנה קצרה ומעלייה ז'קט ג'ינס. על שיערותיי משקפיי שמש ועל פרקי ידי יש צמידים זהובים. "מה עכשיו?" שאלתי.

"סיימת לדמיין?" פינקי שאלה.

"כן."

"פתחי עיניים." פתחתי עיניים ולא האמנתי למראה עיניי.

 ראיתי את עצמי לבושה במה שדמיינתי.

"זה מטורף!" אמרתי.

"כדאי שנלך, עוד מעט יש את המשימה הראשונה, אנחנו פה המון זמן." ג'ייד אמרה.

"חבל, תכננתי לשלוח להורים היום ינשוף." אמרתי ועצמתי עיניים כדי להתלבש. "ויש תורת הצמחים, לא?"

"ממש לא." ג'ייד אמרה. " ספראוט אמרה שהשיעור בוטל בגלל המשימה הראשונה. לא הקשבת בשיעור?" היא גיחכה.

"כן.. אבל אני- היי, רק רגע, ממתי את מקשיבה בשיעור תורת הצמחים?" חקרתי וכיווצתי עיניים.

"אה.. אני לא. אמה עדכנה אותי..." היא אמרה. צחקתי. פקחתי את עיניי והייתי מוכנה לצפות במשימה הזו. לבשתי מכנסיי ג'ינס ומגפיים חומות, היה לי סוודר חום עם פרחים בתחתיתו שהגיע עד לירכיי וכובע גרב עם פסים עדינים. שיערי היה מפוזר תחת הכובע ואת כפות ידי עטפו כפפות בצבע בז'.

"בואי נלך." אמרתי לג'ייד, הודיתי לגמדוניות ואני וג'ייד יצאנו החוצה

הפרק הקודם		הפרק הבא