הממציאים באים!

היי חברימוס! (: הפרק הרביעי והארוך ביותר יותר יותר - שישה וחצי עמודי וורד (!) - כבר כאן. אני מתרגמת שני פרקים מעבר למה שאני מעלה ופרק 6 די סביר באורכו, כך שהפעם התירגום הלך מהר יותר. אני חושבת שהוא הלך מהר יותר, או שרק נדמה לי? (:

אני רוצה להפנות את תשומת ליבכם לדירוג של הפיק, שניתן על ידי הכותבת המקורית והמדהימה שלו - R. (אם אתם לא יודעים מה הדירוג אומר אני מניחה שבפורום פאנפיקים המגניבקולי יש הסבר תקין, כל מה שאנסה להגיד רק יבלבל). בינתיים אני לא רואה סיבה ממשית לדירוג הזה, שאמור להכיל אלימות ותיאורים מיניים די גדולים. ולכן אני חושבת שהדירוג המתאים כרגע לא עולה גם על PG-13 חלש יחסית. ובכל זאת, יש כמה מילים שלא רציתי להסתכן איתם... מזוין (כתואר), בן-זונה, סקס-אפיל. אם למישהו זה מפריע אני רק מזהירה (:

בפרק אנחנו מכירים די הרבה דמויות חדשות, לא כולן יהיו ראשיות. נגלים אלינו אלבוס סוורוס פוטר, ורונה ווד, לוסי וויזלי ורוז וויזלי. יש מעבר של שלושה 'סצנות' בפרק הזה, שהוא - כאמור - די ארוך. אני מקווה שהאורך שלו יחפה על הזמן שיקח להבא להתפרסם. בסך הכל זה פיק די רציני ואיכותי יותר ולא כזה שכיף לקרוא 8954798714390 פרקים שלו ברצף P: זה ייתן לכם זמן להתרגל לרצינות שלו ולעומק שלו בלי שזה ימאס.

אז, למוקדשת להיום - שחר Prongsie, שחר פאנפיקים אהובתי. מוכשרת עד טירוף, ו... *תופים עצמיים תופים עצמיים* זכיתי את אצלה מקום ראשון בתחרות הגדולה של פורום פאנפיקים! מה שמוכיח שהיא אוהבת אותי באמת, כי כתיבת הפאנפיקים המקוריים שלי (מקוריים במובן של לא-מתורגמים, אחרת זה היה אוקסימורוני במעט) בקרשים. האפילוג הזוכה יפורסם בקרוב בפורום, טפו-טפו-טפו מלח-מים-מלח-מים.

אז, אממ, טאדאם? ~

פרק 4: נקמה מתוקה

*ניסיון רצח אחד. שני מקרים של טעויות זיהוי. שלושה ריתוקים*

אחרי שלושה ניסיונות לתשובות לחידה שנשאלה בכניסה לחדר המועדון (הטרנד האחרון היה שאלות סרקסטיות, מה שהפך את התשובות לקשות למדי), ביאה ופרד סוף-סוף מעדו פנימה. ביאה התנגשה בפניה עם הספה הראשונה, מאחר והיא הייתה בשלבי הביניים האיומים של הרעלת סוכר. פרד התיישב במקום הקטן שנותר לו; אחרי שישה גרמי מדרגות, הוא הזדקק להפסקת מנוחה לפני שימשיך לחדרו.

בניסיון חלקי להפר את השתיקה, חיטט פרד בתיקה והוציא את הבקבוקון, מנענע אותו מעלה-מטה. "את חושבת שאנחנו יכולים לסיים את זה עד סוף החודש?"

ביאה הרימה את ראשה, ושיער מדובלל נדבק ללחייה לאחר שהרימה את ראשה מהספה הדביקה. "כנראה שכן. אנחנו חייבים לערבב משהו של לשלושים עם משהו אדום מזוין." היא נופפה בעצלנות בידה, "כתבתי את זה איפשהו."

לפרד לא היה כל אמון ביכולתה של ביאה למצוא משהו בזבל המכונה השולחן שלה (שהיה, נכון לרגע, הסיבה לשלוש-עשרה מתוך חמש-עשרה ההפרות הבריאותיות בשטח הוגוורטס), אבל הוא לא אמר דבר. במקום זאת הוא שילב את ידיו, מותח את האצבעות, וניסה להבין איך לשנות את נושא השיחה. "אז," הוא כחכח בגרונו. "ההצעה של מאלפוי..."

"הוא תמיד כזה, לא מפתיע בכלל." ביאה התהפכה, בעוד מצב שיערה לא השתפר כלל. מרחוק, אפשר היה לטעות ולחשוב שהיא כלב רועים הפוך. "יש לי שני שיעורים איתו השנה, שוב. סיפרתי לך? חשבתי שנפטרתי ממנו אחרי הבגרות בקסם. אומרים – אל תצטט אותי בזה – אומרים שאבא שלו שיחד את המפקח של –"

היא לא חדלה ללהג לפני שהבינה שפרד בכלל לא הקשיב לה. היא נקשה באצבעותיה, מקפצת חזרה לתנוחת ישיבה. "יו-הו!"

"הו, אה, סליחה, אני רק – " פרד מצמץ, מכחכח בגרונו שוב. "אני רק חשבתי... אולי זה לא כל-כך גרוע... ואולי אנחנו יכולים 'לישון על זה'."

"אתה צוחק עליי." פניה קמלו באחת והיא פרצה ביבבה, "אתה שוקל את זה!"

הוא ניסה נואשות להצדיק את עצמו לפני שהמבט השיפוטי שלה יוחמר. "עבדת על הממיר במשך חודשים והאספקה נגמרת. כבר עכשיו זה עולה יותר מכל מוצר אחר של החנות שאי-פעם הכנו. הגיבוי של סקורפיוס יעזור."

"זה לא קשור לרווח." הייתה בה נחישות שגרמה לה להיראות גדולה יותר מכפי גילה האמיתי. "חשבתי שאתה הבנת כמה חשוב להשלים את זה. זה גדול יותר משנינו, פרד; זו הולכת להיות מהפכה."

"מהפכות הן מאוד נחמדות על הנייר, אבל הן יקרות לביצוע."

"האם אי פעם הייתה אחת זולה? אבדות בנפש, משפחות שבורות – "

"ביאה, זה ממיר. לא נשק להפלת הממשלה." הוא יכול היה לדמיין אותה רוטנת 'אבל הדימוי מתאים'. "אולי היית מבינה יותר אם זה היה הארנק שלך שנפגע. אני יודע שהתחלת בלשלם על הציוד שלנו לזה, אבל את לוקחת יותר ויותר חומרים ששמורים לחנות. בלי לציין שאת מבזבזת את זמני. אני אוהב לעזור לך, באמת שכן, אבל זה היה נחמד אילו הייתי יודע שזה מתקדם לכיוון משהו שבאמת... עובד."

ביאה נאנחה. "הנחתי שלא תבין."

"לא, אני מבין." הוא הגיב חלושות, למרות שהוא שמע את הטון הזה מליון פעמים. היא מעולם לא אמרה את זה בקול רם, אבל הוא ידע מה היא רצתה לומר: 'אתה לא עושה את הדברים האלו, פרדי'.

הוא הסיידקיק, לא הכוכב. הוא היה כזה מאז שהוא זכר את עצמו, אפילו בחנות של אבא, כשהוא עבד עם החשבונות ובמחסן וג'יימס עבד בקופה. כן, הוא היה שמח להיות חסר-דאגות כמו הדור הבא של פוטר-וויזלי, אבל אם כולם היו כאלו – מדלגים בשמחה על שמם ומזלם, זורקים אוניות מהחלון ומותחים אנשים כל שני וחמישי – מי יהיה האחד האחראי?

"אתה מבין, נכון?" היא שילבה את ידיה. "אתה יודע איך זה מרגיש שמישהו לוקח את הרעיון שלך וטובח בו ללא הכרה? בגלל שזה מה שאנשים כמו מאלפוי עושים. רעיונות הם לא סתם רעיונות. הם כמו – כמו תינוקות שלי!" היא רכנה קדימה בהתלהבות מחודשת. "אתה רוצה להיות רוצח תינוקות, פרדי?! אתה רוצה?!"

מרוב אינטנסיביות השכנוע, הוא  כמעט האמין שהוא היה רוצח תינוקות. הוא נענע את ראשו בשביל להחדיר בו קצת הגיון. "קדימה, תהיי אחראית! עם יושר לא הולכים למכולת. זה הולך להיות ככה מחוץ להוגוורטס. את תצטרכי למצוא משקיעים – "

"הו הו הו, אתה יהיר שוב." בכחכוח, היא הסתובבה, מקרבת את ברכיה ללחייה. זה הוכח, בפרשה ידועה לשמצה אחת, שהעקשנות של ביאה מוכפלת כשהיא נמצאת בהתקף זעם. "עכשיו תגיד לי שאפילו אין לך טארט דבש."

זה היה הרגע בו פרד נזכר שהוא אכל את הטארט המובטח לפני שיעור לחשים. בדרך-כלל הוא לא היה אדם של חטיפים, כך שלטארט הספציפי הזה היה פשוט תזמון בעייתי. ביאה הביטה שוב בשתיקתו הקפואה והתקף הזעם שלה התמוסס מיד, שפתה רועדת ברטט שמיועד רק לטרגדיות הגדולות ביותר.

פרד ניסה להסתיר תנועה בלתי-רצונית של רתיעה. "נו, באמת... כבר אכלת המון ממה שמאלפוי הביא לך – "

"אבל אתה הבטחת."

"אני אביא לך אחד מחר."

"אתה אמרת שיש לך טארט – "

"שכחתי שאכלתי אותו בזמן ש – "

"אבל אמרת – "

אני יודע שאמרתי – "

"אז שיקרת – "

" – אבל – "

"טארט [הערת המתרגמת: גם – זונה] של שקרים!"

עיניה של ביאה המשיכו להתחנן. הן אפילו דמעו קצת. היא רכנה קדימה בשפתיים משורבבות ופרד נשען אחורה כדי להתרחק. כשסבלנותו פקעה, הוא צבט את אפו והזכיר לעצמו שעדיין יש לו מאמר לכתוב. אין לו זמן להיות נחמד.

"תראי, ביאה –" הוא הביט הרחק מהמבט המתוק שהיא עטתה על פניה, "ביאה, את יכולה לשכוח מהבטן שלך ולקחת את זה ברצינות? האמת היא שאנחנו לא יכולים להמשיך ככה. לא עם כמות הציוד שכבר השתמשנו בו. זה רק עניין של זמן עד שמשהו יתפוס אותנו 'סוחבים' דברים מהארונות של המורים."

כתפייה נשמטו בהסכמה, אבל היא נשארה שקטה. פרד קם והלך אחורנית אל כיוון המדרגות המובילות למעונות, "אנחנו יכולים לדבר על זה מחר. זה היה לילה ארוך."

ביאה לא הגיבה, ובמקום זאת בחרה לקלף גלד של פצע ממרפקה. אבל כשהיא שמעה אותו אומר, "לילה טוב, ביאה." בעייפות רבה, העקשנות שלה התרככה. היא הרימה את ראשה וקראה, "לילה טוב!" בדיוק כשהוא נעלם מן העין.

היא חשבה שזה מאוחר מדי, ששניהם ילכו לישון עם טעם מריר בפה, עד שפרד ירד כמה מדרגות. "טארט דבש למחר, כן?"

קולו היה מלא בתשישות כזו שביאה לא יכלה להעמיס עליו עול נוסף של קינוח. טוב, לפחות לא קינוח שלם. "אנחנו יכולים לחלוק," היא הציעה.

הוא חייך ואז נעלם במעלה המדרגות פעם נוספת.

ביאה צנחה על הכריות. זה עדיין לא שינה את העובדה שהיא לגמרי נגד ההצעה של מאלפוי. לפרד אומנם יש כמה טיעונים, אבל הם היו אמורים להיות האנדרדוגים האמיצים! הצמד שהמשיך, באש ובמים, לסכל את התוכניות המרושעות של העשירים המלוקקים! מה שהם לא יהיו. פרד לא יכול להראות שמץ של אופטימיות?

חוץ מזה, היא אמרה לו מההתחלה שזה יותר מסתם המצאה כמו כל האחרות; זה הולך להוציא את הקוסמים מהמסורת המטופשת שלהם. התרבות הקסומה מחווירה לעומת הטכנולוגיה של המוגלגים.

אבל פרד לא ראה את זה. הוא לא חי בשני העולמות, כמוה.

ביאה נשארה עוד קצת על הספה, לפני שהיא השתרכה מעלה. היא איבדה את תחושת הזמן, בטוחה שזה מאוחר מדי בשביל נזיפה מרוז. להפתעתה, היא לא הייתה היחידה שערה. היא הייתה מסוגלת לשמוע קולות פטפוט עמומים מבעד לדלת החדר שלה.

בדיוק כשאצבעותיה הברישו את הידית, היא נפתחה בחבטה, תוקפת אותה עם מראה של רוז בכותנת הוורודה שלה, מביטה בה. מאחוריה הייתה לוסי, מוציאה את ראשה מחדר האמבטיה, זקנקן של קצף זולג על סנטרה. "רואה," היא מלמלה דרך מברשת השיניים שלה, "אמרתי לך שהיאי לאא מאאתה."

"איפה היית?" נבחה רוז.

ביאה התכווצה, ממלמלת תירוצים אקראיים שעלו במוחה, "אתן יודעות... למדתי... קראתי... דברים... משהו."

לפני שביאה הייתה יכולה להגיע לשולחנה, רוז רצה אליה ופרעה את שיערה. ענן שחור ומסגיר של פיח יצא ממנו. רוז נשפה, "את פוצצת את כיתת שיקויים!"

רוז הייתה טובה יותר בלנסות להיות מפחידה מאשר באמת להיות כזו, אבל לפעמים היא הצליחה לעטות מבט פראי שיגרום למודי עין-הזעם בעצמו להיות גאה. עיניה היו בולטות מארובותיהן, מרחק שתי מעלות מלעלות בלהבות, והוורידים במצחה נראו מוכנים להתפוצץ. זה היה מפחיד יותר מהריתוקים של רינגלוורד והרגליים של אנג'אלי גם יחד.

ביאה התכנסה לתוך עצמה עד שלוסי עמדה לצד בת-דודתה בצד השני של החדר. "זה מאוחר מידי בשביל מצב-הרוח של הסופר-מדריכה," לוסי מלמלה, מנסה לגרום לרוז לזוז. רוז התנהגה כמו נמייה, יושבת על קצה המיטה שלה. "ואל תהיי כל-כך מופתעת. מי עוד זה יכול להיות? מה שבאמת משנה זה, האם רינגלוורד גילה?"

"כן," אמרה ביאה בהיסח דעת, יותר מרוכזת בניסיון למצוא מקום בטוח לשיקוי. שולחנה, עם רגל מתנודדת ושיפוע מסוכן – תוצאה של הערמת זבל במשקל מחומש ממשקלו של השולחן בצד אחד שלו – נראה כאילו הוא הולך להתמוטט ולמות. הנקודה הנקייה היחידה על השולחן הייתה... טוב, באמת שלא הייתה לשולחן נקודה נקייה.

"טוב, אז? ספרי לנו מה קרה."

"אמ, לא הרבה." היא אף-פעם לא ידעה איך לתאר את החוויות שלה. מה היא תאמר? 'אתן יודעות, לפרוץ לכיתות, לגנוב חומרים מסוכנים, לגרום נזק ממשי לרכוש. הנוהל הרגיל'. רוז הייתה מקבלת התקף לו הייתה יודעת את ההיקף של זה. "אנג'י אמרה לרינגלוורד שלא עשינו את זה," היא הוסיפה כבדרך אגב בזמן שהיא חילצה את מתלה השיקויים מהבלגן.

רוז חרקה בשיניה. "הכלבה הזו?"

'הכלבה הזו' הייתה כינוי החיבה של רוז לאנג'אלי. גרסאות אחרות ומוכרות היו 'הכלבה הסלית'רינית הזו', 'הכלבה הרזה הזו', או האהוב על לוסי – 'הכלבה אבא-שלי-הוא-כוכב-קווידיץ'-בינלאומי ואמא-שלי-היא-היורשת-של-יצרן-השיקויים-הגדול-בהודו היפ-הופ-פאקינג-הוריי הזו'. לפי רוז, אנג'אלי ניצלה את הסמכות כמו שאף מדריך אחר לא ניצל; הלילה היה רק הוכחה נוספת. יחד עם הערצתו המוחלטת של צוות המורים, היא יותר מעלתה על עצביה של רוז.

לוסי גלגלה את עיניה. "אם את הולכת להמשיך להראות כמו גרגויל כל פעם שמזכירים משהו או מישהו שאת שונאת, את ברת-מזל שהוא עדיין לא פגש אותך באופן אישי."

ורונה ווד, שישנה בנוחות, הרימה את קצה כיסוי העיניים שלה באנחה עייפה. "אנחנו מדברות על קולין, עדיין? בלאדי הל, רוז. את גרועה יותר מלוסינדה וההתאהבויות שלה."

קולין היה החבר-לעט שרוז התכתבה איתו במהלך הקיץ, תלמיד באקדמיה של ארתור לקסם. עצם הזכרת שמו גרמה לרוז לגמגם בחולמניות.

רוז התעסקה עם הקפלים של כותונת הלילה שלה, מנסה לא להסמיק. "ל-לא, ברור שלא. לוסי סתם מעצבנת. זה לא כאילו אני מחבבת אותו או משהו." היא אמרה, משכנעת כמו השמועה שוולדרמורט מלמד חקר-מוגלגים.

למען האמת, ביאה מעולם לא הבינה בנות. כל המעונות דיברו עליו כל הלילה, כל לילה, במשך השבוע האחרון. איך מישהו יכול לנתח את הכוונות הנסתרות בכל מילה במכתב – ההקשרים, המשמעויות, כתב היד – היה מעבר לבינתה. אבל היא הניחה שאנשים שלא בורכו בכזה עניין בחייהם ימלאו את החסר בשטויות רומנטיות על בחורים.

עכשיו, איפה תמצית הלשלושים?

ביאה טאטאה עם ידה חתיכות מתכת מרחבי השולחן שלה - כל החלקים של הטרנזיסטור לעתיד. באמצע הבלגן נח האב-טיפוס עצמו עם חוטים חשופים, עטור זוהר כחלחל, כמו סיוט עכבישי שהפך למציאות. הפטפטת המשיכה ברקע.

"בבקשה," אמרה ורונה. "ההכחשה נהיית פתטית. את פותחת ארגון בשבילו!"

"הוא תומך במטרה טובה!" רוז שילבה את זרועותיה, "ולוסי כבר עזרה לי לתת לזה שם. 'פועלים למען יצורים, כלבים וסקיבים'."

"ראשי התיבות של זה הם 'פ-י-כ-ס', כמה מעורר תיאבון."

השתררה שתיקה ארוכה, מלווה בצחוק חנוק של לוסי, בעוד רוז הריצה את השם שוב בראשה. "טוב, זה לא ממש... שכחת את ה'למען' וה-'ו'..."

"נכון. פ-ל-י-כ-ו-ס, הרבה יותר טוב."

רוז הוציאה יללה אומללה והסתובבה אל פניה של בת-דודתה האשמה. "את ידעת על זה!"

"כמובן שידעתי על זה," היא צחקקה. "אני עדיין די מחבבת את הברירה האחרת שלך, 'אנשים למען ילדים, כלבים וסקיבים'."

"טוב, זה באמת מסתדר טוב יותר – " רוז עצרה לפתע ופניה התעוותו שוב. "לוסי וויזלי, האם ראשי התיבות של זה הן א-י-כ-ס?"

עוד פרץ צחקוקים נשמע מכיוונה של לוסי עד שרוז התנפלה עליה עם כרית והחלה לחנוק אותה. ביאה הייתה די רגילה לרעש של המריבות - זה היה תנאי הכרחי בשביל מגורים עם בנות-דודות מעצבנות וקפטנית נבחרת קווידיץ' נרגנת. מה שביאה לא הבינה הוא למה כולם חשבו שהיא מוזרה כשכל האחרים היו כל-כך הרבה יותר גרועים.

"אני לא ארפה מהכרית הזו עד שהשיער שלך יהפוך לכחול מחנק!"

דוגמא טובה. ביאה זמזמה מנגינה בעוד היא ממשיכה בחיפושה. מדף? לא. קופסא? ריקה. מגירה? עם גרביים. היא הופתעה ששדוני הגרביים לא מצאו אותם עדיין (הם לא סתם אגדה, היא אמרה פעם בתוקף ללוסי).

היא התחפרה בהר הגרביים – הצלחה! בקבוקון אחד. נשארה כמות מעטה של תמצית לשלושים, מספיק בדיוק לשיקוי אחד. היא רשמה לעצמה מנטאלית להוסיף את זה לרשימת הקניות.

"ק..." לוסי נעצה את ציפורניה בכרית, מילותיה העמומות נשמעות בקושי בעודה נחנקת. "ק-קולין לא ירצה לצאת עם רוצחת!"

"לאזקבאן יש מדיניות של מכתב אחד בכל חודש, אנחנו נסתדר!"

"למען האמת, זה לחודשיים." צייצה ביאה, מביטה לאחור, אבל נראה שרוז לא שמעה אותה ולוסי הייתה עסוקה מדי בלהכחיל.

ביאה משכה בכתפיה וחזרה לעבוד. היא הביאה כפית מלאה לשד עץ-אדום לשפת הבקבוקון. זה יעבה את 'משחת הצל-אותי-מהסטוקר-הזה' (היא עדיין עבדה על לשכנע את פרד לקרוא לזה ככה). היא עצרה את הבקבוקון ונערה אותו. מקבץ טיפות ראשונות, יש!

בינתיים, ורונה, שהייתה בדרך כלל יותר הטיפוס של לקחת-פופקורן-ולצפות-בכיף, התחילה לדרבן את רוז עם קצה מקל המטאטא שלה. "האם שתיכן תוכלו, אני לא יודעת, לפתור את זה בצורה שקטה יותר? פשוט... תרעילי את ארוחת הבוקר שלה או משהו."

"נו טוב!" רוז זרקה את הכרית הצידה והמשיכה להביט בלוסי בכעס, בעוד השנייה זוחלת אל מיטתה. "אני מקווה שגרמתי לנזק בלתי-הפיך."

ורנה התחפרה בשמיכה שלה. "ביאה, אין לך שיעור מוקדם? את לא צריכה לישון?"

ביאה התעוררה מחדש עם הזכרת שמה. "ארר, כן..." עכשיו, כשורונה ציינה את זה, היא הייתה מאוד עייפה. אבל היא גם הייתה זקוקה נואשות למקלחת... לא שמישהו ציפה ממנה להיות היגיינית. המקלחת יכולה לחכות לבוקר.

היא החליפה את התלבושת שלה והייתה האחרונה מחוץ למיטות, מכבה את הנרות בנשיפה. עלטה ירדה על החדר, מופרת רק על ידי הירח והזוהר הרך של האב-טיפוס שלה.

"ביאההההה! אנחנו הולכות לאחר!"

ביאה זינקה במיטתה לנוכח צעקתה של לוסי, משתעלת; הפיח שצנח על הכרית שלה במהלך הלילה השתחרר שוב לאוויר, מגרה עכשיו את קנה הנשימה שלה. היא מעדה ממיטתה כשחבטות מדויקות של זרועותיה מונעות ממנה להסתבך בשמיכה. מגרדת את האבק מלחייה, היא עקבה אחרי השובל הרך של השטיח עד שהגיעה אל דלת הכניסה לחדר האמבטיה.

כל זה היה לפני שפתחה את עיניה.

הפעולה הממשית של פתיחת עיניה הייתה מאמץ אדיר לכשעצמו. היא מיששה את הדלפק עד לכיור, מסובבת את שני ברזי הטמפרטורה על מלוא העוצמה, והשפריצה על עצמה מים. ואז הגיע החלק הקשה. היא פתחה עפעף בזריזות...

"לכל השדים!"

והתחרטה במהרה, עומדת בנקודה היחידה בכל חדר האמבטיה, בדיוק בזווית הנכונה, בה קרן השמש מהחלון השתקפה במראה והגיעה הישר אל הרשתית שלה.

"ביאההההה! תמהרי!"

"שורף... הכל שורף..." ביאה יללה כשהיא דידתה החוצה, כתמים עדיין מקשטים את שדה הראייה שלה. אי-שם מתוך הארון המתויק במוחה, היא שלפה את הרשימה של חובות הבוקר שלה וסרקה אותה.

לצחצח שיניים, לקרצף פנים, לשטוף שיער –

לשטוף שיער.

באלפית השנייה לפני שהיא עשתה את הצעד הבא שלה, היא אמדה את הזמן המשוער עד תחילת השיעור. אם לוסי, שקראה לשינה על פני זמן ארוחת בוקר "מוקדם", יללה לזירוז, כנראה שהן ממש, אבל ממש מאחרות.

מקלחת בכיור, אם כן.

היא תקעה את ראשה מתחת לברז ומיששה את הסביבה עד שהיא מצאה שמפו. רק אחרי שהיא עיסתה אותו אל קרקפתה היא הריחה את הניחוח הנשי עד כדי חנק שהגיע לנחיריה. מבט מהיר לבקבוק הבהיר לה את מה שחששה מפניו.

השמפואים הריחניים והמנצנצים של מאדם לוקסורי
(חדש! עכשיו גם עם אקסטרה סקס-אפיל!)

זה היה השמפו של רוז, האחד שמילא את חדר-האמבטיה בבועות ואדים רכים של סוכר. ידוע גם כ'הקללה-של-ביאה'. עוצרת את נשימתה, היא התכופפה אל המים. השיעור הראשון שלה היה שיקויים עם רינגלוורד, והיא בהחלט לא הייתה צריכה לראות את הצד הרע שלו שוב, על-ידי איחור נפשע.

אחרי שהיא עברה במהירות על רשימת המטלות ההיגייניות והנוגעות לבגדים, היא ולוסי היו – סוף-סוף – מחוץ לדלת.

הם התפרצו לתוך הכיתה בדיוק כשהתלמידים מיקמו את הקדרות שלהם, מאחרות בשניונת. רינגלוורד לא נראה בשום-מקום. הן התפצלו אל השותפים שלהם בשיקויים; ביאה מצאה את אלבוס וצנחה על השרפרף לידו.

"מצטערת על זה," התנשמה. "התעוררנו מאוחר ו... איפה רינגל - ?"

באותו הרגע, פרופסור עם שיער לבנבן יצא מהחדר האחורי, נושא קופסא מלאת בזוארים. עיניו הקטנות הציצו בביאה. היא עצרה את נשמתה כשהוא עשה את דרכו אל הקדרה המרכזית.

"השיקוי שנתרכז בו היום יהיה 'אופוריה', עמוד מאתיים ושישים." הוא אמר, מרים את מבטו סוף-סוף. "זה לא היה בתוכנית הלימודים, אבל לצערי הרב אתמול בלילה מספר פרחחים שחצניים נכנסו לכיתתי ו'חיסלו' - כמו שאתם הצעירים אוהבים לומר –"

הוא המשיך לספר על הצורך הגדול בלשלוט בילדים. בינתיים, אלבוס דחק בביאה. "שמעתי שאלו היו את ופרד," הוא לחש. "וגם, את נראית זוהרת היום."

"השמפו הלא-נכון." ביאה עלעלה בעותק שלה של  'שיקויים למתקדמים'. "ואלו אכן היו אני ופרד, אבל אנג'י ערבה לנו."

"אנג'י? אנג'אלי? אנג'אלי הזאת?"

ביאה העיפה מבט שמאלה, לכיוון שאלבוס הצביע אליו. שם, בשולחן הסמוך, ישבה המדריכה המדוברת יחד עם סקורפיוס. הראשונה נראתה משועממת כתמיד, בעוד השני נתן לה נפנוף חצוף. "משוגעת! טוב לראות אותך."

ביאה הייתה עסוקה מדי בלבהות מכדי להגיב. אלבוס נופף חזרה עד שביאה סטרה לידו. "לא ידעתי שאת חברה שלהם," צייץ אלבוס.

"אני לא – "

ביאה הושתקה על ידי עוד מבט ממוקד מפרופסור רינגלוורד. "חמש נקודות מרייבנקלו על פטפוט בטל, מיס צ'אנג."

הרייבנקלואים האחרים רטנו. בצד האחר של הכיתה, צמד סלית'רינים גיחכו, עד שרינגלוורד נעץ מבט גם בהם. הוא כחכח בגרונו. "איפה הייתי... תמיד קוטעים אותי... אה! ובכן, עוד מחקרים על פרויקט 'שלום בבקבוקון' חייבים להיות מוגשים עד שבוע הבא. עכשיו, סם ה'אופריה' גורם לאושר גדול מאוד..."

סקורפיוס התקרב אליהם ונשען קדימה, מניח את מרפקיו על שולחנם. "את יודעת, אם היית מסכימה לעסקה שלנו, די בטוח שהיינו מוצאים דרך להחזיר את הנקודות האלו."

ביאה נאבקה בדחף להרים את מבטה, שמא תתפוס את תשומת ליבו של רינגלוורד שוב. סקורפיוס המקולל, הוא עדיין רודף אחריה! זה לא מקרי שהוא ואנג'אלי יושבים שם; ממש לא, אנשי-העסקים האלו לא ויתרו בקלות. היא תהיה חייבת להתנהג בקשיחות בשביל לשכנע אותם.

סקורפיוס חזר לכיסאו, אבל בזווית עינה ראתה ביאה שהוא השאיר מתנה בצורת מיני עוגה בקדירה, עטופה בקפידה. היא הביטה הרחק, מריירת. 'היי קשוחה.'

אחרי עוד חמש דקות של דיבור בקול חד-גוני, פרופסור רינגלוורד נתן, לבסוף, לתלמידיו לעבוד. אלבוס מיהר אל כף הערבוב. ביאה סטרה לידו.

"אפילו לא הפעם?" אלבוס נאנח. הוא דשדש הצידה, כבר נחוש בדעתו לבצע את משימת מחיצת הפולים המובחרים בצורה מרבית.

"'לעולם לא' אומר גם לא הפעם."

אלבוס לקח אחריות על הכנת שיקוי בדיוק פעם אחד מתוך שותפות השיקויים בת השנתיים שלהם, שהתוצאה שלה הייתה צונאמי קטסטרופלי בקדרה ושיער ורוד למשך שבוע. לאחר-מכן, ביאה הסכימה לתת לו רק לקרצף, וגם זה אחרי שג'יימס ביקש. אלבוס התעקש; הוא הכניס למוחו שהוא חייב קס"מ בשיקויים כדי לקבל איזושהי משרה הגונה במשרד הקסמים, למרות העובדה שיש לו קשרים מספיק טובים בשביל לחפות על החסרונות שלו.

קול קרא, "מרלין, את דורסנית."

ביאה הרימה את עיניה מהספר. סקורפיוס נשען על השולחן בתנועה של מחשבה מוגזמת, אצבעו על סנטרו. "או אולי שתלטנית? הרסנית?"

"אתה ממש עוקצני," מלמלה ביאה. היא אחזה בשוחד שלו ודחפה אותו חזרה אליו. "תתערב בעניינים [הערת המתרגמת: גם – עסקים] שלך, מאלפוי. אני מתכוונת לזה בשתי המשמעויות."

"מה, ויתרת על עשיית מעשים מטורללים כל-כך מהר?" הוא לקח את העוגה ממנה, משליך אותה מיד ליד בתנועה קאז'ואלית שהתאימה לשיערו הסתור ולבלייזר הפרוע והזרוק שלבש. "בסדר. אל תיקחי את המתנות שלי." הוא שרבב שפתיים. "אבל אני לא יכול לומר שלא אגרום לכמה צרות."

מורת רוחה של ביאה התגברה בכל נשימה. "אני אדווח עלייך."

"על מה? אני לא האחד שגונב מארונות."

היא התקשחה. אלבוס טפח על כתפה ולחש, "מה קורה –"

"אלבוס! הפולים!" היא סיננה, מצביעה על ערימת התרמילים האדומים. הוא חזר לעבודה בהכנעה.

"זה בגלל פרד?" סקורפיוס הרהר, מלטף את סנטרו. "בגללו את כל-כך מעוצבנת? אולי הוא אהב את ההצעה שלי?"

"פרד לעולם לא ירצה לעבוד עם משהו שהוא... מתחסד כמוך –"

"סקורפיוס," המתה אנג'אלי, מחייכת במתיקות שהסתירה רק במעט את הארס בקולה, "תפסיק לשחק עם פשוטי העם ועזור לי עם השיקוי."

"כמובן, יקירה." הוא תפס קומץ כלים ובקבוקונים ונתן לביאה חיוך אחרון.

ביאה חידשה את המדידה שלה ברוגז. "תתרחק מהטיפוסים האלו, אלבוס," ביאה הצביעה באופן מאשים אל הזוג מעבר לכתפה. "הם חושבים שהעולם שייך להם."

"הוא די שייך להם, למען האמת. שמעתי שלמאלפויים יש פארק שעשועים פרטי משלהם." עיניו של אלבוס אורו לנוכח מחשבה, "הוא הציע לך עבודה? כי את צריכה לקחת אותה –"

"אלבוס! לא עזרה! פולים!"

הוא נאנח בכבדות והמשיך בכתישה והמעיכה. בינתיים, ביאה ערבבה את התערובת שלוש פעמים נגד כיוון השעון. היא הזעיפה פנים בפני השלב הבא בהוראות. "המהדורות האלו עדיין לא מתקנות את תופעות הלוואי."

לחוסר האיזון הנגרם מהלענה שבשיקוי הייתה נטייה לגרום לאנשים לפצוח בשיר. זיהום של לענה באוכל היה הגורם לפלאש-מוב [הערת המתרגמת: flash mob, סוגשל ריקוד המוני] הראשון באולם הגדול. זה היה משעשע להפליא והפך למסורת שנתית, אבל לא זה מה שהיא רצתה כרגע.

היא צריכה משהו... משהו... ביאה אמצה את מוחה. מנטה, אולי. היא השליחה את ענף המנטה אל תוך הקדירה.

אלבוס קימט את מצחו, מציץ בספר שלו. "זה לא מה שזה אומר – "

"אה אה אה!" ביאה נופפה בכפית לעברו. "מהו כלל הזהב?"

זה הוציא לו את הרוח מהמפרשים. "ביאטריס תמיד צודקת."

"ו...?"

הוא הרכין את ראשו עוד יותר. "ביאטריס תקבל צפרדע שוקולד אחת כל שבוע על היותה סנסיי כה נדיבה, המכבדת אותי בנוכחותה וחוכמתה."

ביאה הושיטה את ידה. הוא חיטט בכיסו במהירות והוציא קופסת צפרדעי שוקולד.

היא חייכה והרימה את המכסה. בטנה נהמה מרעב לארוחת בוקר, מאז שהיא ויתרה על העוגה. "הסנסיי תרשה לך לקחת כפית בזמן שהיא –" היא הביטה בצפרדע חסרת הראש מקפצת סביב, מתנגשת בעטיפה בעיוורות. "אלבוס, זה אכול למחצה."

"נהייתי רעב," הוא אמר, מרכין את ראשו כל-כך נמוך עד שהוא נגע בשולחן.

"מה יש למשפחה שלך עם אוכל מובטח? תמיד נאכל, מפספס את המטרה..." היא מלמלה, קוטפת את הצפרדע באצבעותיה ומפילה אותה אל תוך פיה.

אלבוס נרתע, מבטו מטייל מידיה הדביקות אל שולחן הכנת השיקוי. "זה... לא היגייני."

"טוב, אני לא הולכת לתת לצפרדע המסכנה לסבול!" היא השיבה, לשונה מרוחה בשוקולד. "זה היה מעשה של רחמים." הוא לא הפסיק לבהות, אז היא הצביעה על שולחן העבודה שלו. "פולים!"

הוא שמט את כתפיו. "אני מועך אותם כבר עידנים. הם מוכנים, לא?"

"טוב, רק תשים אותם בעדינות –" היא הזעיפה פנים. הקדירה החלה לבעבע. לא היה שום-דבר בשיקוי 'אופריה' שגרם לבעבוע, אלא אם כן היה בלבול בין שורשים לאבקה שוב (היא מעולם לא הייתה טובה במיוחד בלהבחין ביניהם). "מה הוספת לכאן?"

"לא הוספתי כלום. לא הרשת לי." הוא הציץ בתערובת מקרוב יותר, תוחב בתוכה כפית.

ביאה גררה אותו משם בעוד התסיסה מתגברת. "הו, למען פוקס, אל תעשה את זה. לפחות תכבה את האש. ופרד חושב שאני לא זהירה." היא סגרה את המכסה והידקה אותו.

אלבוס התיישב, פוכר את אצבעותיו. "אממ, זה מתחזק – "

"אני יודעת את זהההה – " עיניה התרחבו בעודה סותמת את פיה בידה.

הוא מצמץ. "את שרת כרגע?"

"לענה ארורה בשווווווקווווווולאאאד!" אבל הסלסול עטור הזיופים שלה נקטע על ידי המלמול מתחת לידה האוחזת בפיה. בשיהוק אלים - שגרם למספר לא קטן של נערות לזעוק – התפרצה תערובת בוצית ומחליאה על הרצפה וכיתרה את רגליו של פרופסור רינגלוורד, שלצערו הרב בחר את הרגע הלא-נכון לעבור במקום.

הפרופסור הנמיך את משקפיו. "יש לך חתיכת זיקה לפיצוצים לאחרונה, אני רואה. אני מצפה ששניכם תישארו אחרי השיעור בשביל לנקות את זה."

ביאה הנהנה חלושות בעוד השעשוע מצד הצופים התגבר ברקע. השיא היה מצד פיליפ גויל, שלא הייתה לו רשות לדבר בכלל לנוכח השיקוי השחור-כזפת שלו, "אמ, אתם אמורים להכין את השיקוי בתוך הקדרה!"

ביאה שרה בקול דרמטי, "איייייך זה קררררה?"

אבל היא לא הייתה צריכה להיות מומחית בשיקויים בשביל לעשות שתיים ועוד שתיים כשראתה את הבקבוקון שבידו של סקורפיוס. 'הפטנטים המבעבעים של האחים וויזלי'. סקורפיוס חייך חיוך רחב. "עשוי היטב. מתכון שלך?"

היא הצביעה עליו, מותחת את זורעה לאורך המרבי בשביל אפקט מקסימאלי. "חתיכת בננננזוווונה!"

הוא הרים את ידיו. "הזהרתי אותך שאני עושה צרות. אף אחד לא אומר לי לא. זה יהיה רע לעסקים." הוא דחק באנג'אלי. "אכזריות מתאימה לי, אה?"

"יש לך את החיוך הכי מענג כשאתה מאושר מסדיסטיות," היא ענתה ברוגע, תשומת ליבה מופנית לקדירה.

הוא התקרב אליה, מנסה לשבור את אדישותה. "את תמיד מענגת."

חיוך קטן ברח לה. "מקסים."

כשסקורפיוס הגיע אל מיץ הבזוארים, ביאה הונעה מהאינסטינקט הנקמני שבה, מחליפה את הבקבוקונים מתחת לאפו וידיו. כשמבטו עדיין על אנג'אלי, הוא רוקן את הבקבוקון אל תוך התערובת באלגנטיות שתואמת את הדיבור החלקלק שלו, והקדירה הפכה לסגולה במהירות, משפריצה שיקויי לכל עבר.

אנג'אלי צווחה. סקורפיוס נאבק למצוא את המכסה, אך זה היה מאוחר מדי; הנזק נעשה. "מה זה היה, בשם הברון המגואל?!" הוא ילל.

פרופסור רינגלוורד, שהיה די עייף מלנוע בזעם ברחבי החדר, קטף את הבקבוק מידו והקיש על התווית. "הוספת צמח-וורט דליק גורמת לתוצאה הזו, מיסטר מאלפוי. כל תלמיד שנה ראשונה יכול להגיד לך את זה. תהנה בהצטרפותך אל מיס צ'אנג ומר פוטר אחרי השיעור."

"אבל, אבל..." סקורפיוס בהה בבקבוקון כלא מאמין. "זה לא היה..."

רינגלוורד העניק לאנג'אלי הנהון סימפטי בעודה מנקה כתמי שיקוי מהחצאית שלה. "את חייבת להיעזר בסבלנות לגבי התלמידים הפחות מוכשרים שלנו."

היא העלתה חיוך מזויף עד שהוא עזב כדי לבחון סדרה חדשה של קדירות, ובנקודה מסוימת היא כמעט זרקה את ספר הלימוד שלה על סקורפיוס. "החצאית הזו חדשה!"

סקורפיוס ניסה לעזור לה לנקות, אבל היא דחתה אותו. "יקירה, זה לא כל-כך גרוע, אבל זה יהיה נחמד אם תוכלי להוציא אותי מהריתוק הזה – "

"אני לא האידיוטית שהוסיפה צמח-וורט!"

"אבל אפילו לא הוצאתי צמח-וורט מהארון!"

"איבדת גם את כישורי הבנת הנקרא שלך? כי התווית בבירור אומרת 'צמח-וורט'!"

"יקירה, בבקשה..."

ביאה ישבה על שרפרפה, מלקקת את הציפוי משפתה העליונה. היא לא הייתה בטוחה מה יותר מהנה: צפייה בויכוח שלפנייה או אכילת עוגת-הקדירה שהיא חטפה חזרה במהלך המהומה.

בסיכומו של דבר, לא הייתה צריכה להיות שם תחרות. נקמה הייתה מתוקה בדיוק כמו תותים עם קצפת.

הפרק הקודם		הפרק הבא