הפעם השלוש מאות חמישים ושמונה

מקודש ללי פופ....

_________

'אתה יכול להיות מדריך ראשי ממש טוב....'

המילים הדהדו בראשו של ג'יימס, וחיוך רחב נפרש על פניו.

"וואו," אמר סיריוס כשג'יימס נכנס אל חדר השינה. "מה הקטע עם החיוך המפחיד?"

ג'יימס התאמץ לשוות לפניו הבעה רגועה. "לילי אמרה ש-"

סיריוס סתם את אוזניו בידיו. "לא, לא. אני לא מוכן לשמוע. סיכמנו שאתה שוכח ממנה, לא? הזמנת את קלי לנשף!"

"אני יודע, אני יודע," אמר ג'יימס. "אני אשתדל להפסיק."

"הוא נשכב על התקרה שלו וניסה להסיח את דעתו מלילי.

הכילות של המיטה יפות. הוא אף פעם לא הקדיש לכך מחשבה. הן אדומות. כמו השיער של-

"לא! תתרכז בדברים אחרים!" פקד ג'יימס על עצמו.

הכרית ממש נוחה.

לא הסחת דעת מוצלחת במיוחד.

השמיכה ממש מקומטת.

"סיריוס, מתי בפעם האחרונה גיהצנו את השמיכות?"

סיריוס הרים את מבטו והעיף בג'יימס מבט המום. "גי.. גיהצנו? אתה מתכוון עשינו ניקיון? ג'יימס, בכל רחבי החדר מפוזרות עטיפות חטיפים מהשנה הראשונה! גיהצנו?"

הוא צנח לאחור במיטתו, מתפקע מצחוק.

"כן, אתה צודק," אמר ג'יימס. "אני פשוט מנסה להתרכז במשהו שישכיח ממני את לילי."

"אז אולי תגהץ," אמר סיריוס ופרץ צחוק מחודש בקע מפיו.

"קורע מצחוק."

"מה כל כך מצחיק?" רמוס ופיטר נכנסו לחדר.

"סיריוס פשוט מתנהג כמו אדיוט," ג'יימס משך בכתפיו. "ובינינו, מה חדש?"

"היי!" קרא סיריוס."אני לא-" דבריו נקטעו בשיהוק ענקי.

"זה מה שקורה למי שצוחק יותר מדי," אמר ג'יימס בסיפוק.

הבוקר למחרת היה שיגרתי לגמרי.

רמוס, לבוש ומאורגן כבר במשך שעה ניסה להעיר את חבריו, וקלי עמדה באמצע החדר ורטנה.

טוב, אולי לא שיגרתי.

"ג'יימס, בבקשה תקום!" רמוס קרע ברך ליד מיטתו של ג'יימס, על סף בכי. "היא משגעת אותי!"

ג'יימס מלמל משהו משנתו והתהפך לצד השני.

"אתה יודע," אמרה קלי. "החדר שלכם נורא מלוכלך. אני חושבת שכדאי שתעשו ניקיון אביב מחר."

"אבל זה אמצע החורף!" הזדעק רמוס.

"זה אף פעם לא מאוחר מדי לניקיון אביב," אמרה קלי. "וכשתנקו, כדאי שתיפטר מהחולצה הזאת."

"איזו חולצה?"

"זאת שאתה לובש."

רמוס הסתובב בחזרה אל המיטה של ג'יימס וניער את גופו של חברו בחוזקה.

"למה הם לא מתעוררים כבר?" שאלה קלי בעצבנות. "אני רוצה לשאול את ג'יימס איזה חולצה הוא מעדיף שאני אלבש לנשף. קניתי שתיים."

רמוס עזב את ג'יימס ופנה להעיר את סיריוס ופיטר. לאף אחד לא מגיע הסבל שג'יימס יעבור עם הוא יקום הבוקר.

ג'יימס התעורר בעשר בבוקר, במיטה רטובה לגמרי, כשלידו בלונדינית עצבנית אחת.

"היי קלי," הוא מלמל והעביר יד בשערו הרטוב. "מה את עושה כאן?"

"מה אני עושה כאן?" צווחה קלי. "מנסה להעיר אותך במשך שלוש שעות. בגללך פספסתי שיקויים ושינוי צורה. לכל הרוחות, שפכתי עליך מים, ג'יימס. למה זה לא העיר אותך?"

"מה?" שאל ג'יימס בבלבול.

"השעה כבר עשר ג'יימס ו-"

"עשר?"ג'יימס קם ממיטתו במהירות שגרמה לראשו להסתחרר. "למה לא הערת אותי?"

הוא רץ לשירותים כדי להתארגן בלי לחכות לתשובה.

"שפכתי עליך מים, צרחתי בקולי קולות, ניסיתי הכל חוץ מקרושיאטוס, וזה לא העיר אותך," אמרה קלי בזעף.

"מצטער," אמר ג'יימס תוך כדי צחצוח שיניים נמרץ. "כנראה רק רמוס מסוגל להעיר אותי בבוקר."

(כמובן שמברשת השיניים גרמה לדברים להשמע כמו: "ממצללל, כנררמחההמ רקרר רמיוסוס מסוגלגלגל להעייייירותי בבורקרקרקר," אבל קלי הבינה בכל זאת.)

קלי נשמה נשימה עמוקה והחליפה את ההבעה הזועפת בחיוך מתוק.

"רמוס לא הסכים לעזור לי," אמרה. "הוא מלמל משהו על עלוקות וברח עם סיריוס ופיטר. בכל מקרה, אני נשארתי כדי לעזור לך להתעורר."

"תודה קלי."

ג'יימס סגר את דלת המקלחת כדי להתלבש בפרטיות אבל המשיך לדבר מאחורי הדלת הסגורה.

"למה בדיוק באת הבוקר?" שאל.

"רק רציתי לשאול אותך משהו," אמרה קלי. "זה כבר לא חשוב עכשיו. הכי כדאי שנטוס לתולדות הקסם."

ג'יימס יצא מהמקלחת ושניהם רצו לכיתה במהירות.

הם הספיקו להגיע בערך חמש דקות לפני תחילת השיעור, ממש קצת אחרי כל שאר התלמידים.

כשג'יימס תפס את מקומו ליד סיריוס הוא היה ממש עצבני.

"למה לא הערת אותי?" הוא שאל את רמוס, שאל את רמוס שישב מאחוריו.

"קלי שיגעה אותי במשך כל הבוקר," אמר רמוס. רק מזכר המחשבה קולו רעד במקצת. "היא דיברה על כמה שהחדר מבולגן ושאלה אותי אם המסקרה שלה נראית טוב."

"בנאדם," סיריוס הניח את ידו על כתפו של ג'יימס. "אתה לא יודע במה הסתבכת!"

ג'יימס הביט בהם החשש. "היא מהסוג שהטלתן?"

רמוס, פיטר וסיריוס הנהנו בשתיקה קודרת.

"אה, במקרה הזה - רמוס אתה נפטר ממנה," אמר ג'יימס.

"למה אני?"

"אתה הצעת שאני אצא איתי! אני בכלל התכוונתי להזמין את אוונס."

"בסך הכל רציתי ש-"

פרופסור בינס נכנס לחדר דרך הלוח וקטע את הדיבורים.

"אתה נפטר ממנה," לחש ג'יימס לרמוס.

"בסדר, אני אנסה," אמר רמוס.

ג'יימס הסתובב לאחור והביט בקלי, שחייכה אליו ונופפה לו בידה.

הוא חייך אליה בחזרה חיוך קטן ולחוץ והסתובב במקומו. הדבר היחיד שהוא חשב עליו במשך שאר השיעור היה:

"אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאההההההההה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!"

_______________

וואו. יצא פרק מוזר. מקווה שתאהבו.

תגובות?

הפרק הקודם		הפרק הבא