לילי וג'יימס הסיפור האמיתי

למרות השמחה הרבה ששרתה על ג'יימס בזכות לילי הוא הרגיש שקיפח את חבריו ולכן החליט לערוך מסיבה בשביל לשמור על איזון.

הוא דיבר עם מקגונגל והתחנן לפניה שתרשה לו. "מר פוטר אני מבקשת ממך לעמוד על רגליך ולא על ברכייך אין זה מכובד!! , אני מזועזעת ממך!! ", "נו אז בבקשה פופסור תרשי לי לקיים את המסיבה" התחנן ג'יימס הפעם בעמידה כפופה משום שהיה גבוה מקגונגל ורצה לתת לה להרגיש עליונה.

"טוב בסדר!!! אני אסכים לך לערוך מסיבה אך יש לי כמה תנאים: תצטרך לחכות עוד שבוע לחג המולד ..ו! זה יהיה לשנה 6 ומעלה ילדים קטנים לא צריכים להחשף לכאלה תכנים".

ג'יימס צעד מהמשרד של פרופסור מקגונגל עם חיוך רחב על פניו בדרך פגש בסיריוס ורמוס תפס אותם וגרר אותם אל אחד ממחסני ציוד הניקיון של פילץ'.

"נחשו מה?" שאל ג'יימס בערמומיות

"אממ.. אנחנו הולכים לשים סבון באוכל של פילץ'!" ניחש סיריוס

"אממ...כבר שמת סבון באוכל של פילץ'?.." ניחש רמוס

"לא רמוס ויש מצב סיריוס אחלה רעיון , אבל כרגע יש לנו דברים חשובים יותר לעשות.."

"אממ ..לשים שמפו באוכל של פילץ'?" שאל סיריוס

"מה יש לך מהאוכל של פילץ' וממוצרי ניקיון היום"? שאל ג'יימס בציניות

"נו ספר כבר מה אנחנו עושים ג'יימס" סיכם רמוס לפני שייפנו לנושא האם לשים מרכך באוכל של פילץ'.

"אוקיי חברה אנחנו הולכים להכין את מסיבת חג המולד!!!"  רמוס וסיריוס היו בשוק הרי מי שהכינו את המסיבות של חג המולד נחשבו עד היום גם לאחרי שעזבו את בית הספר לאנשים הכי מקובלים מדהימים ומוערכים בהיסטוריית בית הספר.

לאחר כמה דקות סיריוס החל לנשוך את לשונו

"אז מה הרעיון שלך סיריוס אני רואה אותך נושך את הלשון, סימן שיש לך רעיון". אמר ג'יימס

"אוקיי, שומעים אז ככה אנחנו ניקח את האולם הגדול ונעשה ממנו ארץ ממתקים..הכל יהיה מכוסה בפתיתי שוקולד לבן וכל העצים הפרחים יהיו אכילים ונזמין את הלהקה של השנה השביעית לנגן שם ויהיה אדיר!!!" אמר סיריוס

"קצת פתטי אבל נחמד" הסכימו ג'יימס ורמוס וכך הוחלט מסיבת מתוקה. ג'יימס לא יכל לחכות להזמין את לילי למסיבה שלהם ותהה אם אכן תסכים.

הוא השאיר את הרגע שישאל אותה עד לערב המסיבה עצמה.

וכך בערב המסיבה שסיריוס רמס ופיטר( שבקושי נתנו לו להכנס בחשש שיאכל הכל) חיכו באולם לתלמידי שנה שישית ושביעית.

כל מי שנכנס לאולם פער את פיו בתדהמה. האולם היה כמו ארץ ממתקים מושלגת, הכל היה אכיל ומרהיב למראה, כל תלמידי שנה שישית ושביעית (מלבד תלמידי סלית'רין) הגיעו מלווים בבנות זוג חוץ מג'יימס שבאותו רגע עמד מול דלת חדרה של לילי בחליפת סנטה (בלי זקן) מנסה בכל מאמציו לסדר את שיערו אל ללא הועיל, הוא ניסה כמה פעמים ולבסוף וויתר, הוא דפק על דלת חדרה.

"פתוח"! אמר קול נשי ומתוק.

ג'יימס הכניס את ראשו, "אממ... לילי את פה?"

"היא לא כאן ג'יימס היא הלכה כבר איחרת את המועד", אמרה ג'ינה שעדיין הייתה עסוקה עם המגפיים האדומות שלה.

כשג'יימס הבין את משמעות המשפט רץ לאולם הגדול והחל מחפש אחר הנערה היפה ביותר שם, לילי.

הוא חיפש וחיפש עד שמצא אותה עומדת ליד בר הממתקים עם מריו. מריו היה תלמיד שנה שביעית מבית רייבנקלו וג'יימס לא ממש הכיר אותו הוא רק ידע שהוא שחקן קווידיץ מעולה וכבר כמה זמן שלילי באה לצפות בו משחק ולכן חש קצת קנאה בעודו צפה בו מפלרטט עם החברה שלו.

הוא ניגש באומץ אל לילי ומשך אותה מהבר. "אווץ', ג'יימס מה אתה חושב שאתה עושה!?" שאלה לילי בכעס. "מונע ממך לפלרטט עם הבחור הזה... לילי איך לא חיכית לי"? שאל ג'יימס בטון מאשים.

"סליחה!? אתה לא הזמנת אותי לנשף לא חשתי מחויבות לחכות לך ג'יימס גיליורד פוטר." השיבה לילי שכעת כבר הייתה ממש נזעמת על ג'יימס.

ג'יימס הרגיש שהוא במצב נורא הוא באמת האמין שלילי היא רכושו ורק הוא ייקח אותה ולא חשב שיהיו לו מתחרים כי מאז שהיו ביחד הוא הספיק לשכוח כמה היא נחשקת.

"כן , אבל בתור חברה שלי הייתי מצפה ממך לקצת היגיון בריא שאומר 'הוו יש מסיבה אני אלך עם ג'יימס כי הוא חבר שלי ואני מחויבת ללכת איתו כי שוב..הוא חבר שלי'" אמר ג'יימס מנסה לצאת צודק מהסיפור.

לילי הרגישה ממש זועמת , הוא מחשיב אותה כרכוש!?!?! אין לו בכלל כבוד אליה!? "ג'יימס אתה צודק..הייתי אנוכית הרי אני רכושך".. אמרה לילי בציניות, ג'יימס הבין שאמר משהו לא במקום...

"אז זהו שאני לא!!!!!" אויי לא.. חשב ג'יימס הוא כבר הכיר את הפרצוף הכועס של לילי , נחיריים רחבים ופרצוף כולו אדום כולל השיער.

"אתה ילד אידיוט! אני לא רכושו של אף אחד! במיוחד לא שלך! אין לך כבוד אליי ואני סתם הפליי בוי שלך! אז זהו שאני ממש לא! עד שלא תתפוס היגיון בריא אני לא רוצה לדבר איתך!!!" ובמשפט הזה השאירה לילי את ג'יימס קפוא מכדי לדבר, הוא רק רצה להנות עם חבריו וליצור איזון וברגע זה העלה את יחסיו על שרטון.. ולילי רצה מבעד לדלתות הטירה בוכה ומושפלת.

ג'יימס צעד בשקט ברחבי  הטירה רואה זוגות נהנים במיוחד מהמסיבה ורק הוא צועד לו לבד אפילו לסיריוס ולרמוס היו בנות זוג להתכרבל איתן ליד האח ורק הוא ננטש על ידי הבחורה הכי מיוחדת היחידה שאהב אי פעם. הוא החליט להפסיק לשבת בחיבוק ידיים וקם וצעד אל עבר חדרה של לילי.

הוא שמע בכי חרישי מבעד לדלת ולצערו ידע למי הוא שייך הוא פתח את הדלת חרישית התעטף בגלימת העילמות והביט בלילי מבעד לכילות מיטתה היא הייתה עדיין בשמלתה האדומה ועדיין נעליה היו על רגליה והיא בכתה ובכתה "אידיוט...למה אני אוהבת אותו... למה למה למה למה" מלמלה תוך כדי הוא המשיך להביט בה עד שנרדמה וכשנרדמה עלה על מיטתה וחיבק אותה.

בבוקר התעורר למזלו לפניה וראה שעל פניה עדיין נשארו סימני בכי והרגיש רע עם עצמו.

הוא קם התעטף בגלימתו שנית וצעד אל עבר האולם הגדול. הוא התפלל שעדיין לא סידרו אותו ואכן משאלתו התגשמה והוא נשאר קסום ומלא כל טוב כשהיה רק קצת מבולגן. בעזרת שרביט הוא אסף את כל הסוכריות האדומות מהן בנה לב גדול, אסף כמה קוביות שוקולד גדולות מהן בנה שולחן, וכיסאות מג'לי. הוא הדליק נרות שהיו עשויים ליקריץ'. ואז החל את הלחש שהמציא במשך הלילה. לילי כבר התעוררה והחלה ללא רצון  להתארגן ליום חדש. פתאום היא ראתה את חתול המחמד שלה ג'קי פותח את כלובו ובורח מבעד לחריץ של הדלת. עכשיו מה אתם הייתם עושים? יופי גם היא. לילי החלה לרדוף אחריו עד לאולם הגדול שם הוא לפתע עצר ונכנס לדלת הפעם בהליכה.

לילי נכנסה אחריו והתגלה לפניה המראה היפה ביותר בכל ימי חייה היו שם יוני נייר מכושפות שעפו עם פרחי בר ריחניים היו שם נרות, לבבות, בלוני מסטיק גדולים והכי חשוב עמד שם הבן אדם עליו חלמה כל לילה ואותו אהבה...ג'יימס.

אז.. להמשיך?

הפרק הקודם		הפרק הבא