בעיני האיזמרגד

לילי החניקה פיהוק כשירדה במדרגות לחדר המועדון של גריפינדור. אחרי הנסיגה הפזיזה של סיריוס היא וג`יימס צחקו, דיברו ותכננו יחד עד לשעות הקטנות של הלילה. היא נרדמה לבסוף מול האח, על הספה - ופחות או יותר, על ג`יימס - הערך בשלוש בבוקר. ג`יימס, מחייך, העיר אותה חצי שעה מאוחר יותר.

"קדימה, לילי, תתעוררי."

לילי שפשפה את עיניה הישנוניות והביטה מעלה אל פניו הקרובות באופן מפתיע של ג`יימס. ככל הנראה היא השתמשה בו ככרית אנושית.

"את לא יכולה לישון כאן כל הלילה; הצוואר שלך יתפס, ואף אחד לא יהנה מלהתעורר כאן, מוקף בבני שנה ראשונה, תאמיני לי. חוץ מזה, את מרדימה לי את היד." בזאת הוא הזיז אותה הצידה בעדינות ונעמד, מותח את זרועו, אחר מכווץ לאגרוף את אצבעותיו, ומשחרר. הוא העווה את פניו קלות אבל הוא לא באמת התלונן. "קדימה," הוא אמר, עוזר ללילי המנומנמת לקום על רגליה. כשהיא רעדה הוא הסיר את גלימתו והניח אותה על כתפיה הדקות. אחר הם פנו והלכו יחד אל התפצלות גרמי המדרגות, שם היה עליהם להיפרד.

"לילה טוב, ג`יימס," מלמלה לילי, הישנונית עדיין, בעודה מטפסת במדרגות אל המעונות שלה.

"חלומות פז, היפהפיה הנרדמת," הוא קרא אחריה. הוא חייך חיוך רחב כשזרוע הציצה מהקיפולים של הגלימה הגדולה מדי שהיא החתה התוכה, ועשתה מחווה שדמתה לנפנוף. אחרי ג`יימס הסתובב ופנה למטבחים, ידיו בכיסיו והוא שורק לעצמו בעליזות. הוא לא היה עייף כלל ואם הוא ירגיש את הצורך להשלים שעות שינה, יהיה לו שיעור כפול בהיסטוריית הקסם מחר בבוקר.

לבסוף לילי עשתה את דרכה במורד המדרגות, כשלה אל האולם הגדול וצנחה אל אחד הכיסאות, מושכת אליה קערת דגני בוקר. 

"היי לילי, שמח לראות שהחלטת להתלבש הפעם - איה, רמוס! על מה זה היה?! זה כואב!" סיריוס שפשף את זרועו, שם הוא מורפק, חיוכו נעלם ומוחלף בהבעת זעף. רמוס התעלם ממנו והעביר ללילי כד חלב. הוא נמנע מלהביט בעיניה ולחיו האדימו מעט, אבל הוא חייך אליה בבישנות בכל מקרה. 

"בוקר טוב, לילי."

"היי," היא השיבה, מקבלת את החלב בתודה ומתעלמת לחלוטין מבלק, שעדיין התלונן על מה שהוא היה בטוח שהיה עתיד להסגיל ולהפוך לחבורה. זה יגיע לו. היא חייכה, לפתע מרגישה עירנית הרבה יותר.

"ג`יימס אמר שאסור לנו לומר שום דבר לאף אחד," מלמל פיטר לסיריוס.

"אבל היא כבר יודעת! למה אני לא יכול לספר לה?"

"פשוט עזוב את זה, רך כף," הזהיר רמוס. סיריוס דקר בדכדוך נקניקייה וחתך את קצה. לילי שלחה ברמוס מבט אסיר תודה. ג`יימס אמר להם שאסור להם לומר שום דבר? הייתי חושבת שהוא יגיד את ההפך.

באותו רגע האיש עצמו נכנס לאולם הגדול. הוא התיישב לימינה של לילי, שהיה המקום היחיד הפנוי, מול שלושת הקונדסאים האחרים, ומזג כוס קפה.

"חלב, כפית סוכר," הוא אמר, מעביר את הספל ללילי בחיוך. הוא יודע את זה? זה כל כך מתוק. 
-לפני שבוע היית אומרת שזה מצמרר.
-אוח, שתקי, זה מתוק!

"תודה, ג`יימס."

"נראה כאילו את זקוקה לזה."

לילי לגמה מהקפה והרימה גבה מעל לשפת הספל המהביל.

"אני... אמ... לא התכוונתי שאת נראית רע או משהו, כלומר, את תמיד נראית נהדר, רק התכוונתי ש... את יודעת, נשארנו אתמול עד מאוחר ו... ו..." הוא הסביר בזריזות. לילי צחקה וראתה את סיריוס נד בראשו מהצד השני של השולחן.

"זה בסדר, ג`יימס, באמת הזדקקתי לזה," היא הרגיעה אותו, מניחה יד פייסנית על זרועו. הוא הביט בידה, ואז שוב בלילי, שמיהרה להסיר אותה ופנתה הצידה, שם ישבה חברתה טיה.

"סיימת את החיבור של מקגונגל, טיה?"

"ממש חלקלק, קרניים," היא שמעה את סיריוס ממלמל, ומזוית עיניה היא ראתה את ג`יימס זורק עליו מאפה, אותו הוא תפס בקלילות ואכל.

ג`יימס לקח לגימה ענקית של קפה חם ומעלה אדים ומיד החל להיחנק ממנו. לילי פנתה חזרה אליו. היא הבחינה במשקה שלו,גבוה, חזק, שחור... לא בניגוד לבעלים שלו, היא חשבה בחיוך עקום.

"אתה בסדר, ג`יימס?" היא שאלה את הנער המשתעל, משפשפת את גבו בעיגולים קטנים. היא חשה צמרמורת, שהיא ידעה שלא היה לה שום קשר לנשימתו המאומצת, ופסקה מיד ממעשיה. כשהוא הפסיק סוף סוף להשתעל הוא בלע כמות גדולה של מים.

"שרפתי את הלשון,"הוא הסביר לתלמידים הרבים שאת תשומת ליבם משך. 

חייב להיות במרכז תשומת הלב - אפילו כשהוא גוסס! היא הרהרה, לא שלא בהומור. "אולי מישהו צריך ללקק בשבילך את הכוויה," אמרה לילי בקול נמוך וצרוד, נהנית מהמראה של נחיריו מתרחבים מהמחשבה. "סיריוס, מה איתך? לא ככה כלבים מרפאים את עצמם?" היא שאלה בהבעה תמימה לחלוטין, לוקחתעוד לגימה מהקפה שלה. גם סיריוס וגם ג`יימס נראו המומים ונרעדו, בעוד רמוס ופיטר שאגו מצחוק.

- - - - - - -

לילי התעוררה בפתאומיות בשישי בלילה. היא התיישבה במיטתה, ידיה נצמדות לליבה ולראשה בעודה מנסה להשיב את נשימתה. היא חשה בדמעותיה מתערבבות בזיעה קרה. היא בעטה ברגליה בתסכול כדי לשחרר את עצמה מהמצעים הכובלים. ברגע שהייתה משוחררת מהסדינים היא הניפה את רגליה אל צד אחד של המיטה.היא עצרה לרגע להביט בספר שנח לצד מיטתה, אחר הושיטה יד נחושה והפכה אותו,כך שלא תוכל לראות את הכריכה שלו. היא כשלה אל השירותים והתיזה על פניה מים קרים, ואז שתתה ארוכות. היא הביטה לרגע בהשתקפותה במראה ואז תפסה בחלוקה ואספה את שרביטה מליד מיטתה. למדתי את הלקח שלי; לא עוזבים את המעונות בלי ללבוש קודם משהו נורמלי. היא החליקה את שרביטה מתחת לרצועת הגומי של תחתוניה במקום כיס ועזבה את המעונות, יורדת בגרם המדרגות רק כדי לעלות באחר.

A\N - לא לדאוג, יקרה עוד הרבה בפרק הבא, אני יודעת שזה היה קצת... טוב, ספרו לי מה אתם חושבים.

הפרק הקודם		הפרק הבא