שני עולמות - יפים

חח אני יודעת שלא נתתי לכם זמן לינשום, פשוט היה לי משעמם אז כתבתי עוד אחד.. הוא כל כך לא צפוי ><

לילי‭ ‬משחה‭ ‬אותה‭ ‬ביד.

"בואי‭ ‬כבר!" אמה‭ ‬אמרה.

"אני‭ ‬באה, אני‭ ‬באה." ג'יין‭ ‬אמרה. לעצמה.

היו‭ ‬כל‭ ‬כך‭ ‬הרבה‭ ‬ילדים‭ ‬, כל‭ ‬הרבה‭ ‬בנים, שג'יין‭ ‬כימעט‭ ‬השתגעה. 

"זה‭ ‬בסדר, תיהיה‭ ‬לך‭ ‬הזדמנות‭ ‬לבהות‭ ‬בהם‭ ‬אחר‭ ‬כך!" לורן‭ ‬אמרה‭ ‬בכעס‭ ‬ומשחה‭ ‬אותה‭ ‬עם‭ ‬לילי‭ ‬לכיוון‭ ‬כרכרה‭ ‬ריקה. 

לפחות‭ ‬כך‭ ‬הן‭ ‬חשבו. בפנים‭ ‬ישבו‭ ‬ילד‭ ‬עם‭ ‬שיער‭ ‬שחור‭ ‬ארוך‭ ‬ועיניים‭ ‬אפורות,ילד‭ ‬עם‭ ‬שיער‭ ‬חום‭ ‬בהיר‭ ‬בהיר, ילד‭ ‬נמוך‭ ‬מאוד‭ ‬- דומה‭ ‬לעכברוש, וג'יימס‭ ‬פוטר. ג'יין‭ ‬כימעט‭ ‬שנפלה‭ ‬מהמרכבה‭ ‬כשראתה‭ ‬אותו.

היא‭ ‬הסמיקה‭ ‬וניכנסה. המרכבות‭ ‬היו‭ ‬גדולות‭ ‬מאוד‭ ‬יחסית‭ ‬לגודל‭ ‬שלהן‭ ‬מבחוץ. כוחן‭ ‬ניכנסו‭ ‬בלי‭ ‬בעיה‭ ‬,

ואפילו‭ ‬היתרווחו‭ ‬בכרכרה. לילי‭ ‬היתה‭ ‬זעופת‭ ‬פנים. ג'יימס‭ ‬בהה‭ ‬בלילי, וג'יין‭ ‬בהתה‭ ‬בג'יימס. כשהבינה‭ ‬מה‭ ‬היא‭ ‬עושה‭ ‬היא‭ ‬הפסיקה‭ ‬מיד‭ ‬והרכינה‭ ‬את‭ ‬ראשה. יהא‭ ‬גילתה‭ ‬שהרבה‭ ‬יותר‭ ‬קל‭ ‬להיסתכל‭ ‬על‭ ‬השרוכים‭ ‬שלה.

"זה‭ ‬מה, אתן‭ ‬פה‭ ‬ביגללי‭ ‬נכון?" ג'יין‭ ‬שמעה‭ ‬את‭ ‬ג'יימס‭ ‬לוחש‭ ‬ללילי‭ ‬וכל‭ ‬כך‭ ‬קינאה‭ ‬בה‭ ‬על‭ ‬כך.

"תעוף‭ ‬ממני, פוטר!" צעקה‭ ‬לילי‭ ‬ויצאה‭ ‬מהכרכרה‭ ‬בכעס‭ ‬כשהגשם‭ ‬מכה‭ ‬בה‭ ‬בחוזקה.

"מהר‭ ‬,בואי" אמה‭ ‬אמרה‭ ‬ללורין‭ ‬ושתיהן‭ ‬יצאו.

ג'יין‭ ‬יצאה‭ ‬אחריהן‭ ‬. היה‭ ‬גשם‭ ‬זלעפות. 

"לילי!" "ליל'ס!" "לילוש!" תעקו‭ ‬הבנות‭ ‬ביחד. לילי‭ ‬הופיעה‭ ‬, כולה‭ ‬רטובה‭ ‬ושיערה‭ ‬האדמוני‭ ‬סתור‭ ‬על‭ ‬פניה‭ ‬בגלל‭ ‬הרוח.

"מה?!" לילי‭ ‬צעקה,לא‭ ‬שמעו‭ ‬אותה‭ ‬כמעט.

"בואו‭ ‬מהר‭ ‬, לפני‭ ‬שנפספס‭ ‬את‭ ‬הכרכרות!" לורן‭ ‬צעקה‭ ‬בהיסטריה.

הן‭ ‬התחילו‭ ‬לרוץ. הרציף‭ ‬היה‭ ‬כבר‭ ‬ריק. לא‭ ‬היה‭ ‬שם‭ ‬איש‭ ‬וגם‭ ‬לא‭ ‬כרכרות.

"י-יופי!!!" אמה‭ ‬צעקה‭ ‬על‭ ‬לילי‭ ‬, וגם‭ ‬לא‭ ‬מעט‭ ‬ירקה‭ ‬עליה.

"מה‭ ‬את‭ ‬רוצה‭ ‬ממני!?" לילי‭ ‬החזירה‭ ‬לה‭ ‬צעקה.

"מ-מה‭ ‬אני‭ ‬רוצה‭ ‬ממך!?" אמה‭ ‬צעקה‭ ‬בין‭ ‬התנשמות‭ ‬לנשיפה. "אני‭ ‬רוצה‭ ‬ליצעוק‭ ‬עליך‭ ‬כי‭ ‬ביגללת‭ ‬פיספסנו‭ ‬את‭ ‬הכרכרות‭ ‬ואין‭ ‬לנו‭ ‬איך‭ ‬ללכת‭ ‬לבית‭ ‬הספר‭ ‬עכשיו! זה‭  ‬מה‭ ‬שאני‭ ‬רוצה‭ ‬ממך!"אמה‭ ‬צעקה‭ ‬בהיסטריה‭ ‬.

"סליחה‭ ‬באמת‭ ‬שפוטר‭ ‬המסריח‭ ‬התחיל‭ ‬איתי‭ ‬שוב!" לילי‭ ‬החזירה‭ ‬ממש‭ ‬בצרחה.

"טוב! דיי!" ג'יין‭ ‬צעקה‭ ‬"אין‭ ‬טעם‭ ‬לריב‭ ‬עכשיו, תריבו‭ ‬אחר‭ ‬כך!" היא‭ ‬הוסיפה.

"נכון, אין‭ ‬בזה‭ ‬טעם, בואו‭ ‬נימצא‭ ‬את‭ ‬בית‭ ‬ספר‭ ‬כי‭ ‬אני‭ ‬קופאת‭ ‬מק-קור‭ ‬" לורן‭ ‬אמרה‭ ‬בנקישות‭ ‬שיניים.

"טוב, איך‭ ‬בידיוק‭ ‬נעשה‭ ‬את‭ ‬זה?" לילי‭ ‬שאלה‭ ‬יותר‭ ‬ברוגע, אבל‭ ‬עדיין‭ ‬בצעקה.

"טוב, ב'צפר‭ ‬במערב, אז‭ ‬בואו‭ ‬נלך‭ ‬למערב." אמה‭ ‬אמרה‭ ‬לאחר‭ ‬חשיבה‭ ‬שקולה.

"ואיפה‭ ‬בידיוק‭ ‬זה‭ ‬מערב??" ג'יין‭ ‬שאלה‭ ‬בכריזה, למה‭ ‬זה‭ ‬קורה‭ ‬דווקא‭ ‬לה!?

"בואו‭ ‬איתי‭ ‬גבירותי" קול‭ ‬גברי‭ ‬ומחוספס‭ ‬אמר‭ ‬מאחורי‭ ‬גבה‭ ‬של‭ ‬אמה‭ ‬והיא‭ ‬קפצה‭ ‬בצרחה‭ ‬והיתחאה‭ ‬מאחורי‭ ‬לילי.

"טוב." לילי‭ ‬אמרה, כולה‭ ‬נוטפת‭ ‬מים‭ ‬.

הן‭ ‬הלכו‭ ‬אחרי‭ ‬הבן‭ ‬אדם‭ ‬הזר‭ ‬כמה‭ ‬דקות, עד‭ ‬שהגיעו‭ ‬לשער‭ ‬גדול, מעוטר‭ ‬בחזירי‭ ‬בר‭ ‬מכונפים.

"מה‭ ‬עכשיו?" ג'יין‭ ‬שאלה‭ ‬את‭ ‬האיש.

"עכשיו‭ ‬פילץ' יבוא‭ ‬לקחת‭ ‬אותכם" אמר‭ ‬האיש.

עכשיו‭ ‬, כשהיה‭ ‬אור‭ ‬לידן‭ ‬, הן‭ ‬ראו‭ ‬את‭ ‬פניו, הו‭ ‬היה‭ ‬מצולק‭ ‬על‭ ‬כל‭ ‬פניו‭ ‬, ומאפיו‭ ‬היתה‭ ‬חסרה‭ ‬חתיכה‭ ‬די‭ ‬גדולה‭ ‬של‭ ‬בשר.

"א-אתה‭ ‬מ-מ-ודי‭ ‬?" שאלה‭ ‬אמה‭ ‬בנקישות‭ ‬שיניים‭ ‬קשות.

"כן, זה‭ ‬אנ-" אמר‭ ‬האיש‭ ‬בכבוד‭ ‬עצמי.

"הזמנת‭ ‬אותי‭ ‬אלאסטור?" איש‭ ‬שני‭ ‬שג'יין‭ ‬לא‭ ‬הכירה‭ ‬הגיח‭ ‬מצידו‭ ‬השני‭ ‬של‭ ‬השער.

"כן, פילץ' , כך‭ ‬את‭ ‬הילדות‭ ‬הללו‭ ‬לבית‭ ‬הספר, הן‭ ‬איחרו‭ ‬את‭ ‬הכרכרות, הלו‭ ‬כן?" הוא‭ ‬שאל‭ ‬את‭ ‬הבנות.

כולן‭ ‬הנהנו‭ ‬במרץ.

"טוב‭ ‬, אני‭ ‬מניח‭ ‬שאוכל‭ ‬להכניס‭ ‬אותן" האיש‭ ‬בשם‭ ‬פילץ' אמר‭ ‬והכניס‭ ‬למנעול‭ ‬גדול‭ ‬מפתח‭ ‬. 

השער‭ ‬היתפתל‭ ‬וניפתח‭ ‬לבד. ג'יין‭ ‬עמדה‭ ‬נתויה‭ ‬באדמה‭ ‬, עיניה‭ ‬מיסתכלות‭ ‬בפחד‭ ‬על‭ ‬השער.

"אז‭ ‬מה, את‭ ‬חדשה‭ ‬פה?" שאל‭ ‬פילץ'. אחרי‭ ‬כמה‭ ‬רגעים‭ ‬שג'יין‭ ‬לא‭ ‬ענתה‭ ‬אמה‭ ‬אמרה‭ ‬"כן, היא‭ ‬חדשה" .

"טוב, בואו‭ ‬איתי." אמר‭ ‬פילץ' בקרירות. הן‭ ‬ניכנסו‭ ‬[לא‭ ‬ליפני‭ ‬שלילי‭ ‬ניענה‭ ‬את‭ ‬ג'יין‭ ‬והצליחה‭ ‬להזיז‭ ‬לה‭ ‬את‭ ‬העיניים‭ ‬מהשער] . כשחשב‭ ‬שהבנות‭ ‬לא‭ ‬מיסתכלות‭ ‬הפריח‭ ‬נשיקה‭ ‬באויר‭ ‬למודי‭ ‬והיסתובב‭ ‬במהרה, הוא‭ ‬אפילו‭ ‬לא‭ ‬הספיק‭ ‬ליראות‭ ‬את‭ ‬מודי‭ ‬מפריח‭ ‬לא‭ ‬בחזרה‭ ‬את‭ ‬אותה‭ ‬הנשיקה.[oh my god!! הערת‭ ‬הכותבת]

פילץ' לא‭ ‬ראה‭ ‬שאמה‭ ‬ראתה‭ ‬את‭ ‬זה‭ ‬וכימעט‭ ‬היתעלפה.

"לילי!!!!!" אמה‭ ‬צרחה

"מ-מה!?? מה‭ ‬קרה? אמה, אמה!? את‭ ‬בסדר, הכל‭ ‬ב-בסדר?" לילי‭ ‬שאלה‭ ‬בחשש.

"ל-לא!" אמה‭ ‬לחשה

"בואו‭ ‬כבר, פדלאות!" פילץ' צעק‭ ‬עליהן‭ ‬והן‭ ‬התחילו‭ ‬ללכת.

"ר-ראיתי.." אמה‭ ‬גימגמה

"מה‭ ‬קרה‭ ‬אמ?" שאלה‭ ‬ג'יין‭ ‬.

"ראיתי.."אמה‭ ‬התחילה‭ ‬להגיד‭ ‬אבל‭ ‬עשתה‭ ‬תנועת‭ ‬הקאה‭ ‬באמצע.

נו!! מה‭ ‬ראית?!" לורן‭ ‬שאלה‭ ‬בעצבנות.

"טוב, אני‭ ‬נירגעת.. ראיתיאתפילץ'נותןנשיקהלמודי" אמה‭ ‬אמרה‭ ‬בנשימה‭ ‬אחת‭ ‬ובלחש‭ ‬שפילץ' לא‭ ‬שימע.

"מה!!?!?" לילי‭ ‬ולורן‭ ‬צעקו‭ ‬ביחד.

"תרגעו‭ ‬שם! " פילץ' צעק‭ ‬עליהן.

"כה" אמה‭ ‬אמרה‭ ‬בחלחלה.

"אוי‭ ‬!" אמה‭ ‬אמרה

"אכן‭ ‬אוי!!" לילי‭ ‬אמרה‭ ‬בזעזוע.

"תיכנסו!" פילץ' ציווה.

"טוב,טוב‭ ‬תירגע" לילי‭ ‬אמרה‭ ‬ואז‭ ‬הוסיפה‭ ‬"מאהב‭ ‬של‭ ‬מודי" והבנות‭ ‬היתקעו‭ ‬מצחוק.

הן‭ ‬כבר‭ ‬היתרגלו‭ ‬להרגשה‭ ‬שהן‭ ‬רטובות, אך‭ ‬כשהן‭ ‬ניכנסו‭ ‬לאולם‭ ‬הכניסה, הן‭ ‬הרגישו‭ ‬גל‭ ‬של‭ ‬קור‭ ‬שג'יין‭ ‬אף‭ ‬פעם‭ ‬לא‭ ‬חוותה. 

בואו‭ ‬, בואו‭ ‬אנ-" אמה‭ ‬התחילה‭ ‬להגיד, אך‭ ‬ליפני‭ ‬שהספיקה‭ ‬ליגמור‭ ‬פילץ' פתח‭ ‬את‭ ‬הדלת‭ ‬במבט‭ ‬מלא‭ ‬ערס‭ ‬.

"אוי, שיט!" ג'יין‭ ‬אמרה. היא‭ ‬לא‭ ‬רצתה‭ ‬שכל‭ ‬בית‭ ‬הספר‭ ‬יראה‭ ‬אותה‭ ‬ככה, כשכל‭ ‬הבגדים‭ ‬צמודים‭ ‬לה‭ ‬לגוף, שיערה‭ ‬רטוב, כל‭ ‬האיפור‭ ‬שלה‭ ‬נימרח‭ ‬לה‭ ‬על‭ ‬הפרצוף.

כל‭ ‬הילדים‭ ‬פלוס‭ ‬המורים‭ ‬הביטו‭ ‬בהם‭ ‬בהפתעה, מקונגל‭ ‬הביטה‭ ‬בהן‭ ‬בהקלה‭ ‬מרובה.

מקווה שאהבתם[=

תגיבו , זה אף פעם לא הרג מישהו,(טוב אולי מישהו אחד , אבל זה לא יהיה אתם ) ><

הפרק הקודם		הפרק הבא