לילי וג'יימס שנה שישית

אני לא אספר מה קרה בין יום חמישי לשבת כי אין לי רעיונות לזה... ואם הייה זה היה משעמם!

וויתור זכיות וכל זה

תקופה:הקונדסאים

נקודת מבט:לילי

לא כיף לקום תחת מטר כריות 

איה! פגעו בי כריות! וכל הבנות צוחקות...

יש לי שתי אפשרויות: 1.לקום מהמיטה החמימה והנעימה שלי כדי להכות אותם או 2.להמשיך לישון.

אני כל כך בוחרת ב-2.

איה (שוב!) רייצ'ל קפצה עלי! "רדי! את מועכת אותי לגמרי!!!" קראתי בעודי מתאמצת להישאר בחיים.

"היום הדייט שלך עם ג'יימס!" אמרה אליס.

"אז מה? יום שבת בבוקר!" והנה חזרו הכריות, זו הכרזת מלחמה!

אני לא אקח עכשיו החלטות כי אני לא בטוחה כמה חמצן מגיע לי למוח כרגע.

"אוקיי אני קמה, רייצ'ל אנשים מנסים לנשום כאן!" כן היא עדיין לא ירדה ממני!

אוי איך אני אוהבת לנשום. ניסיתי להתלבש כמה שיותר מהר אבל ג'יין כל הזמן זירזה אותי, זה מרגיז! "בסדר נו כבר בואו נרד!" אמרתי בקול צרוד.

זה מה שקורה כשמנסים למעוך אותך למוות! הארוחת בוקר רגילה לגמרי.

אפילו הפוצית לא הציקה לי! תוך עשר דקות בערך כבר רצתי למעלה.

אני לא מאמינה! עוד חצי שעה יש לי את הדייט ואני נראת כמו חמוס!

ושוב: אני שונאת לעשות דברים בלחץ!

טוב לפחות אני מוכנה לדייט ויש לי חמש דקות.

אני מתרגשת! למה?!

אני לא מרגישה לטבל הזה כלום, זה רק כדאי לגרום לסיסי לקנא, זהו.

ביינתים ירדתי לחדר המועדון. אמל'ה! ג'יימס פוטר נראה כאילו הוא ניסה לסרק את השיער (או החתול המת שיש לו על הראש!) !

הוא נראה, די בסדר. בערך. בשתיקה אנחנו הולכים להוגסמיד.

נכנסנו לאיזה בית קפה קצת מגעיל כזה. נתתי  לג'יימס בכוונה לבחור את המקום בתקווה שזה לא יהיה מקום דביקי של זוגות מאוהבים, כי אנחנו לא מוגדרים ככה! אוי נו באמת! אני תקועה בבית תה דביקי עם ג'יימס פוטר!

לא ככה אני אוהבת לבלות את השבת שלי.

איזה ג'נטלמן, הוא שואל מה אני רוצה, וואו הישג לג'יימס פוטר!

"אז לילי? מה את רוצה לשתות?"

אוי הוא דיבר איתי! למה זה תמיד קורה לי?! "אה, בירצפת." וואו יש לי בחירות כל כך צפויות.

חשבתי שהמלצרית נחמדה, עד שהיא דיברה. יש לה קול של פאקצה, ברצינות. "ההזמנה תגיעה בעוד 15 דקות" וככה היא נוטשת אותי עם הפוטר!

חוצפה.

או, סוף סוף משהו טוב! סיסי עברה ליד החלון וראתה אותנו יושבים ביחד בבית התה! היא בטוח מתה מקנאה.

זה מפצה על הכל, כל כך מפצה. אני מרגישה כל כך רעה, ג'יימס כזה חמוד היום (לשם שינוי) ואני מנצלת אותו. נגיד שזו הזדמנות לתת לו להוכיח שהוא השתנה...

אוף! לעצמי אני לא יכולה לשקר. לעזאזל! זה נראה כאילו הוא מנסה לחשוב על נושא לשיחה.

"טוב לילי," פתיחה טובה. "את יכולה לספר לי קצת על עצמך?" וואו, הוא לא מרוכז רק בעצמו, שינוי מרענן.

"אממ אה יש לי אחות גדולה בשם פטוניה." פרט די חשוב, לא? "והיא די שונאת אותי." לא הייתי צריכה לומר את זה! מתי אני אלמד לשלוט בפה שלי?! מתי?!

"מה זאת אומרת?" ג'יימס מתעניין במישהו שהוא לו הוא וגם מקשיב למשהו שאמרתי!

וואו אני לא מאמינה שאני חושבת ככה אבל הוא כזה חמוד! אבל עדיין פוץ, כן?

"זאת אומרת שהיא שונאת אותי, פשוט כמשמעו." אוי אני מטומטמת כל כך. "ויש לי גם כלבה. קוראים לה ג'ינג'ר. היא ג'ינג'ית." דה!

"ומה איתך?" דיברנו כל הזמן הזה עליי ובכלל לא עליו, הוא לא יוכל להתחמק ממני לנצח!

"טוב אני בן יחיד, יש לי משפחה אמידה וחתולה בשם בראון. אסור לתת לילדים בני חמש לבחור שם לחיית מחמד, אה?" טוב חוש הומר. סבבה לגמרי. "לגמרי" ושתיקה.

אבל שתיקה נעימה, רגועה. מוזר לי. מאוד.

התחלנו לדבר על כמות השיעורים, חברים וכל מני כאלה.

זה דייט ממש נחמד. "וואו! כבר כמעט ערב!" קראתי. וצדקתי.

"יש עוד חצי שעה עד שצריך לחזור לטירה, תירצי להסתובב באיזור ביינתים?" אופס, הוא מדבר אליי, לא שמתי לב. "כן, בטח" אמרתי מהר. 

וואו הנער חמוד. איכסה! מה אני חושבת?!

וואו, הוא לקח אותי למקום ממש יפה! זה בקצה של הוגסמיד, יש מלא אבנים ונחל. "זה מקום ממש יפה!" זה הדבר היחידי שהצלחתי לחשוב אליו? תודה לך קפטן מובן מאליו!

התיישבנו אל אחד הסלעים והתחלנו לדבר. ממש קל לפתח איתו שיחה.

"את תרצי לצאת גם ביציאה הבאה להוגסמיד?" זה יהיה די נחמד... "בטח, בכיף" אוי יש לי תשובות של חנונית. חזרנו לטירה, באותו שקט נעים.

אני עולה לישון ישר, אני כל כך עייפה.

השתדלתי לעשות יותר מעניין ויתר ארוך...

פליז תגיבו!!!

נ.ב:
מחר יש לי יום-הולדת :)

הפרק הקודם		הפרק הבא