ריילי

הנערה הכירה היטב את אזקבאן. היא זכרה את התקופה בה אימה נעדרה ואביה הסביר לה שהיא באזקבאן. כשהיא שאלה אותו מה זה אזקבאן, לאחר שהזמן התארך ואימה לא שבה, הוא ענה שזה כלא נוראי שבו הרעים מחזיקים את הטובים. עוד הוא אמר לה אז, שבסופו של דבר הטובים ישוחררו מהכלא והרעים יכנסו אליו כפי שמגיע להם – וזה אכן מה שקרה; אימה חזרה לאחר זמן קצר. הנערה מעולם לא שאלה אותו מיהם הרעים; היה ברור לה שאלו המוגלגים והבוצדמים.

לפתע היא הבינה מדוע הוריה לא ביקרו אותה זה זמן מה-

"הכנסתם את הוריי לכלא?" היא סנטה בהם.

"האמת היא, שלא." ענתה לה מולי וויזלי בחיוך רחב, "אני הרגתי את אימך!"

עיניה של הנערה נפקחו בפחד והביטו באישה השמנמנה והנמוכה בכעס רב. לפתע, היא נראתה בעיניה מכוערת וחסרת-לב לחלוטין.

"את – רצחת את אמא שלי? אבל היא טהורת דם!" היא קראה כלא מאמינה. מה גם שהיא לא נראתה מצטערת כל-כך; להיפך, היא התגאתה מאוד במה שעשתה, כאילו רצחה בוצדם.

"אז ככה אמא'לה לימדה אותך? שכל מי שאינו טהור-דם חייב למות?" שאלה מולי בלגלוג, "צר לי לבשר לך שאין זה כך."

הנערה לא ענתה. היא הביטה ביושב הראש כמחכה לאישור, כאילו הוא אמין יותר מגברת וויזלי. הוא הנהן כמאשר ואז אמר: "אין הרבה זמן לדיבורים! את תושלכי מיד לאזקבאן, לאותו תא בו נכלאה אימך לפני שנים רבות... ואנו – עלינו לדבר עם המשפחה של טונקס. צר לי על טדי הצעיר, מעתה אפילו סבתא אין לו..." הוא החווה לנערה בראשו כמתנת פרידה אחרונה ודפק על השולחן, מורה על סיום הדיון.

קינגסלי הביט בשעון האורגלין הגדול שהונח ממש ממולו. דמותו של הארי פוטר, שנוספה אליו לפני שבועות ספורים בלבד, נעה מ"כיכר גרימולד" ל"בדרך". כמובן, הוא כמעט שכח שנקבעה להם פגישה.

לאחר פחות מחמש דקות בהן החדר התרוקן לגמרי הארי הצעיר נכנס.

"שלום לך, הארי ידידי. האם התעדכנת באירועי היום?" שאל השר בקול קודר.

"פגשתי את פרסי וויזלי בדרך לכאן. יש לי הרבה מה לומר לך בקשר לכל מה שקרה כאן היום!"

השר הרים את עיניו מגיליון הקלף ששם אחד התנוסס עליו: בלה. הוא הביט בשתיקה בעיניים הירוקות.

"אתה זוכר כמובן את המקרה של סיריוס. נכון, כבוד השר?" המשיך הארי כשהשר שתק, "זוכר איך אדון קראוץ' גזר עליו מאסר עולם באזקבאן ללא משפט?" בדמיונו הוא נזכר במחשבותיו הנושנות של אלבוס דמבלדור שעלו מתוך ההגיגית כזיכרון ישן ובדבריו של סנדקו המנוח.

"כאן זה שונה – ברור שהיא רצחה אותה!" הבין השר את הרמז, "מי עוד יכול היה לעשות זאת?" הוא תמה.

"אני לא יודע, אך ללא ספק זהו תפקיד המשרד לגלות. קינגסלי, זוהי שעתך – אם יתגלה שהיא חפה מפשע, סביר להניח שתסולק מיד מתפקידך!"

"אני כאן כדי לשרת את עולם הקסמים, פוטר. אם יש צורך שאפנה את כיסאי אעשה זאת." ענה השר בתוקף.

"ובכל זאת, עליך לשרת את עולם הקסמים על הצד הטוב ביותר, גם אם זה ידרוש ממך חקירה מסובכת." הארי לא הרפה.

"הארי, תחשוב בהיגיון." השר לא נבהל, הוא דיבר בקול שקול ביותר. "אתה יודע למה בלטריקס הייתה מסוגלת! איך אפשר להניח לביתה להסתובב חופשי? למה ניתן לצפות ממנה?"

"ולמה אפשר לצפות מאחותה? ולמה אפשר לצפות מאחיינה?" השיב הארי באותה מטבע.

"סיריוס וטונקס הושפעו מהחברה. הנערה ההיא גדלה עם בלטריקס בלי להיחשף בכלל לדרך חיים שונה. חבל שלא נכחת כאן קודם; היה עליך לשמוע את דבריה. מבחינתה, כל מי שאינו טהור-דם שווה כמו זבל."

"בסדר, אני רק מייעץ לך!" הארי החל לאבד את סבלנותו. אחרי הכל, החוצפה לאנשים מכובדים ממנו אפיינה אותו ביותר כבר בילדותו."אבל שלרגע לא תחשוב שהרמתי ידיים – אני הולך לחקור את הפרשה בעצמי!" הוא הוסיף, מוכיח שוב כמה אמיץ הוא.

"אתה יודע שבמידה ואאסור עליך לפעול ובכל זאת אתה פועל זו יהיה עבירה שעונשה ריצוי מאסר של שנה באזקבאן?" ווידא השר בקשיחות. הארי מעולם לא שמע אותו מדבר בקול שכזה, למרות שלא פעם שמע אותו קשוח ועצבני.

"אני מודע לכל חוק שחוקק המשרד הזה, בין אם הוא נכון בעיניי ובין אם לאו." השיב הארי ונראה היה ששלוותו שבה אליו.

"אם כך, שיחתנו נגמרת כאן, באמרה חריפה האוסרת עליך לפתוח בחקירת אירוע הרצח של גברת טונקס." אמר השר בפשטות וחזר להביט בקלף בריכוז.

הארי הצעיר לא ענה, הוא רק קימץ את ידיו לאגרופים והתקדם לעבר היציאה. כשידו הונחה על ידית הדלת הוא עצר, הסתובב ושאל: "מותר לי לבקר את הנערה באזקבאן?"

קינגסלי הופתע מהשאלה התמימה וענה תשובה נחרצת: "בפירוש לא!"

הארי הנהן קלות בראשו ועזב את החדר, מותיר את קינגסלי לבדו, המום. השיחה בהחלט לא התפתחה לכיוון שתכנן.

הארי תר אחר מקום האירוע. כתם דם משך את תשומת-ליבו. מצידו הימני של הכתם היה סבך שיחים מסובך מאוד – מקום מושלם לירות ממנו. הוא התקרב לעצים ומצא את שחיפש; רובה. הארי הכיר את הרובה, כלי הנשק המוגלגי, ולראשונה בחייו ברך על כך שגדל אצל משפחת דרסלי; ורנון דרסלי נהג תמיד לשאת איתו רובה לכל מקום שהלך. הארי הביט ברובה וידע שהרוצח צריך להיות מתוחכם מאוד, שכן הוא טשטש את עקבותיו בצורה מדהימה והשתמש בנשק מוגלגי. בכל רגע המצב הסתבך יותר ויותר ולהארי היה ברור שעליו ללכת לאזקבאן ולשוחח עם הנערה, עם רשות מהשר או בלעדיה.

הוא עזב את המקום וחזר לחדר שממנו יצא לפני דקות ספורות.

השר קיבל את פניו בפנים זעופות ביותר. ברור שהאירוע עומד להדיר שינה מעיניו. הארי הבחין במילה נוספת שנוספה לגיליון הקלף: פנריר.

"אני מבין שאדוני החליט בכל זאת לחקור את הפרשה!" הוא אמר בשמחה הגובלת בהקלה על-כך שאינו לבד במערכה.

"אין זה מנומס להיכנס לחדרו של השר בלי הזמנה מראש. אתה עובר על החוקים ללא הרף!" סינן קינגסלי בזעף, ועל אף עורו הכהה ניתן להבין את מה שחווה ליבו. "מה אתה רוצה?"

"אישור לבקר את הנערה באזקבאן!" אמר הארי ישירות, ללא חחש או פחד.

קינגסלי נאנח. ניכר עליו שאין לו כל רצון להתעמת מול הארי הצעיר, ובמיוחד לא בנסיבות הנוכחיות.

"בסדר, יש לך אישור." הוא אמר ונאנח, "להבא אל תטריד אותי, אני עסוק נורא לאחרונה." הוא החווה בראשו לעבר גיליון הקלף ונאנח שוב. הארי הנהן וחייך בהזדהות.

"תודה אדוני. אני אוכיח לך שזה היה צעד נבון!" קרא הארי בנחישות ומיהר לצאת מהמשרד, לכיוון הכלא שאף אחד לא שש להתקרב אליו.

 ---

לאחר פחות משעה הגיע הארי למקום שחפץ וצינה העיבה מעט על נשמתו. הוא מיהר להטיל פטרונוס. האיילה סובבה סביבו, מגינה עליו מכוחם הקטלני של הסוהרסנים שוחרי-הרעב.

הארי הביט בריחוק בתא האפל, המחניק והמצחין בו שררה שמות חבויה ודוממת. קול פסיעותיו נשמע על הקרקע הקשה והדמות הסתובבה להביט בו; האדם החי השפוי היחיד בסביבה. הארי הופתע לגלות שהנערה גדולה ממנו רק במעט. הנערה לא שאלה שאלות, היא רק הביטה בו בשתיקה. הארי הבחין בעיגולים שחורים ורחבים שנצטיירו תחת עינייה הכבדות שהתבלטו מחוריהן ואיימו לשתק את כולו במבט חד אחד. להארי היה חם בזכות החום העז שהקרין הפטרונוס, אולם הנערה רעדה ללא הרף; בגדיה לא תאמו כלל לחורף וקפקפיה הותירו את רגליה חשופות לקור העז, הפנימי והגופני, שהקרינו הסוהרסנים.

"שלום לך." פתח הארי והמשיך לפני שהנערה הגיבה: "הגעתי הנה על-מנת לחקור את נסיבות הרצח של גברת טונקס. אנא ספרי לי כל מה שאת יודעת- או חושבת- שיכול לעזור."

הנערה שפכה לפניו את סיפור חייה בשנית, בלי לשנות אף פרט, בלי להניד עפעף.

"ואת טוענת שאין לך כל קשר לרצח? שלעולם לא התנקשת בחייה?" פקפק הארי בדבריה לאחר שגמרה את נאומה.

"בדיוק!" היא ענתה, בלי למתוח אף שריר בפניה.

"יש לך השערות כלשהן מי עלול לרצות במותה?" שאל הארי ושלף גיליון קלף ועט על-מנת לתעד את השיחה.

"ההורים שלי?" הציעה הנערה. ממעט מה שהצליחה להבין בזמן האחרון, היא הבחינה מיד בכך שהוריה לא ממש ראו עין בעין עם משרד-הקסמים.

"הוריך בהחלט חפצו במותה, אך הם עצמם כבר מתו." ביטל הארי את השערתה, מבטו נע בינה לבין הקלף וידו הימנית לא פוסקת מלכתוב במהירות.

"אני לא יודעת. אינני מכירה כלל את הנרצחת!" הנערה החלה לאבד את סבלנותה "ואם תשאל אותי, זו ממש חוצפה לכלוא אותי כאן על לא עוול בכפי!"

"לא שואלים אותך, אבל זה בדיוק מה שעלינו להוכי-להוכי-" הארי פער את פיו ובהה בנקודה מסויימת. אם מחשבתו אכן נכונה, אם הוא אכן צודק…

ברור שהוא צודק! אחרת… טוב, זה מסביר הכל.

"אני כמעט בטוח שאני יודע מי הרוצח." הוא פנה לנערה וזיק חדש ניצת בעיניו, "עליי רק להוכיח זאת!"

"ואיך תוכיח את זה?" שאלה הנערה בפקפוק, תוהה אם תוכל לסמוך עליו ולהאמין לו.

דקה של שקט השתררה. הארי חשב היטב על המצב והביט סביבו; כל תא נראה אפל וקודר יותר מקודמו, כולם ריקים וחסרי-חיים. יותר גרוע מגיהינום! והדבר הנורא ביותר הוא שבמקום שכזה אף בן-אנוש לא יכול להיות שמח.

"איך תוכיח את זה?" שאלה הנערה שוב, בטון מפקפק יותר. ניכר עליה שהיא לא סומכת עליו כלל.

הארי התכוון לענות לנערה כשלפתע נשמע רשרוש חדש על הקרקע. בתחילה סבר הארי שאלו העלים המתחככים בסורגי התאים האפלים, אולם לאחר שהרעש לא פסק גם כשהרוח נפסקה, ואף התעצם, הארי הבין שזה משהו יותר עמוק, משהו חי! לפתע, קול חדש דיבר. קול גברי, עמוק וקר: "אל תהרוג אותו, רק תגרום לו נזק חמור שיכלול כמובן שיאבד את זיכרונותיו האחרונים, משום שהוא שומע אותנו כעת."

הנערה פקחה זוג עיניים מפחידות והצביעה אל מעבר לכתפו של הארי – הארי הסתובב בזמן כדי לראות יצור הנע לעברו בדממה על הקרקע; נחש.

"עצור!" פקד הארי בשפת הנחשים, מנסה לאתר את מי ששיגר אליו את הנחש.

הנחש נעצר בהפתעה, מופתע מכך שהארי מדבר בשפתו, אך התאפס מהר מאוד.

"לא יכול, מסססיה… קיבלתי הוראה… אני מסססטער…" הוא לחשש תוך כדי תנועה. הוא התקרב להארי במהירות רבה, ועוד לפני שהארי הוציא עוד הברה אחת מפיו או שהנערה הספיקה לפלוט צווחה עזה שתזעיק עזרה מיידית- דבר שהיו משוועים אליו- הנחש פער את פיו וחשף שיניים ארוכות וחדות שננעצו הישר בזרועו של הארי.

הנערה הביטה בנעשה בדממה; היא כמו התאבנה. עד שרוחה שבה אליה, הנחש כבר נעלם, מותיר אחריו נער מדמם מחוסר הכרה, עיניו פקוחות בהפתעה ובפחד וגופו מעוות מכאב.

הפרק הקודם		הפרק הבא