זכרונות בגשם

זכרונות בגשם

פרק 4:מבולבלת..

ג'יימס התעורר לבוקר רגיל לחלוטין.

השמש זרחה,מכוניות נסעו בכביש,והוא שמע את קול המולת האנשים הנמצאים ברחוב.

ואז הוא נזכר-

היום יום ההולדת שלו!

הוא שם את משקפיו,ובדק את התאריך,כדי לראות אם הוא צדק,וזה לא היה סתם הזיה.

הוא צחק בקול-התאריך היה 21 בינואר,יום ההולדת שלו..הוא רצה להיות בן 25 מאז שהיה בן 20,ביום ההולדת שלו לפני חמש שנים,הוא זכר גם למה הוא כל-כך רצה להגיע לגיל הזה:

*&*

"יום הולדת שמח,אהובי!" אמרה לילי אוואנס,כשנכנסה לחדרו של ג'יימס,מלווה בעוגת שוקולד עם תותים מעל-הסוג שג'יימס הכי אהב.

"מה..?"מלמל ג'יימס בטשטוש,הוא הסתכל בשעון,וראה שהשעה שבע בבוקר.

הוא מעולם לא קם בשבע.

"לילי..?!" רטן ג'יימס:"למה הערת אותי כל כך מוקדם?!"

"טוב,זה יום ההולדת שלך,טיפשון,זוכר מה רצית לעשות ביום ההולדת העשרים שלך?"

ג'יימס עצם את עיניו,מתקשה להפעיל את מוחו בשעה הזו של הבוקר,לפתע הוא נזכר:החלום שלו לנסוע לפריז!,הוא קפץ מהמיטה,לא מאמין למראה לילי המחייכת,הנושאת שני כרטיסים שכתוב עליהם באותיות גדולות-פריז.

בשתים עשרה בצהריים,הם נחתו בשדה התעופה שבפריז,וג'יימס חשב לעצמו שהוא הבחור המאושר ביותר בעולם.

אחרי כמה ימים,שהתקרב היום לחזרתם הביתה,הם טיילו בפארק בפריז,זו הייתה שעת דמדומים,השעה הכי יפה ביום,כך לפחות ג'יימס חשב.

הם ישבו מתחת לעץ,וכשג'יימס ליטף את שערה של לילי,הסתובבה אליו לפתע לילי,ונשענה עליו,מניחה את ראשו על חזהו:"זו הייתה חופשה פשוט מושלמת" מלמלה,ג'יימס המהם בהסכמה,מפחד להרוס במילים את הרגע המושלם.

הם ראו פתאום חתן וכלה,מצטלמים לקראת הערב המאושר בחייהם,ולפתע ג'יימס אמר:"לילי,היית רוצה פעם להתחתן?"

לילי הפנתה אליו את ראשה:"כן,אבל לא בזמן הקרוב,אולי עוד חמש,ארבע שנים.."

"הממ,מה דעתך על לילי פוטר?"

לילי צחקה:"זה נשמע לי כמו רעיון מצוין,אדון פוטר"

ג'יימס חייך,ומשך אותה אליו:"אז,העלמה אוואנס,באיזה גיל תרצי להתחתן איתי?"

"הממ,אדון פוטר..מה דעתך על גיל 25?אני אוהבת את הגיל הזה,הוא צעיר מספיק,אבל יש לך הרבה ידע לחיים..."

"אז מוסכם,העלמה אוואנס?בגיל 25?"

"מוסכם,אדון פוטר."

*&*

ג'יימס נאנח,הלוואי שהוא היה יכול לשחזר את העבר,להתחיל הכל מחדש...

אבל לחוות שוב את שבע שנות הרדיפה אחרי לילי אוואנס?לא תודה,חשב לעצמו בגיחוך,זה הספיק לו לחיים שלמים.

הוא היה נחוש להנות,אחרי הכל,זה היה היום הולדת שלו!

"רך כף!" הוא שעט אל תוך החדר השני,מוצא את סיריוס מכורבל בתוך שמיכתו.הוא טלטל אותו בכוח,עד שזה נאנח,מבין כי עד שלא יענה לג'יימס,הוא לא יוכל לחזור למיטתו הרכה ואל שמיכתו הנעימה כל כך...

"קרניים....מה אתה רוצה??" שאל בקול צרוד ועייף.

"יש לי היום ימולדת!"

"טוב,קרניים" אמר,והתהפך במיטתו.

"זהו? ענה ג'יימס,משווה לקולו טון נעלב:"בלי:"מזל טוב קרניים,אחי היקר,מה הייתי עושה בלעדייך,אתה ההשראה שלי,האור שלי,הכוח שנותן לי לקום כל בוקר-?",אני אומר לך,חברויות של 14 שנים פשוט לא נחשבות בדור הזה.."

"קרניים?"

"כן,רך כף?"

"השעה שבע בבוקר..!"

שבע בבוקר.

הוא חשב על האירוניה שבדבר..

"טוב,אז אני אלך לרוז,נראה אם היא תזכור את היומולדת שלי.." הוא רטן,בנימה של ילד מפונק,והלך לדירה הנמצאת ממולו.

הוא נקש בדלת,כשזו נפתחה מולו,מגלה את רוז,עם שמלה קלה ופרחונית,עם סינר עליה,וריח נפלא של עוגת שוקולד,

עם תותים מעל.

איך היא ידעה?תמה לעצמו ג'יימס.

"מזל טוב,ג'יימס!"

"תודה רוז,איך ידעת שזה היומולדת שלי?"

"אמ...את יודע..סיריוס סיפר לי,בהזדמנות אחת.."

ג'יימס לא שם לב לגמגומה,הוא היה רעב מדי:"שנתחיל לאכול את העוגה?"

"אתה לא רוצה לחכות לסיריוס?"

"נא,הוא בטח חורפ לו שם בדירה..חוץ מזה,לא עושים תמיד את מה שילד יום ההולדת מבקש?!"

רוז צחקה:"בטח,ילד יום ההולדת,בוא תיכנס,הארי מחכה לך"

*&*

הארי חיכה לג'יימס בסלון עם מתנה בידיים הקטנטנות שלו.המתנה הייתה כל כך גדולה עד שכמעט ולא ראו את הארי הקטן,אבל הוא התעקש לקחת אותה לכל מקום שהלך,כשג'יימס פתח אותה הוא לא האמין למראה עיניו:מטאטא חדש,כוכב השחר 5! הוא פינטז עליו בכל פעם שעברו ליד חנות הקווידיץ' בסמטת דיאגון,וכל פעם סיריוס היה צריך לסחוב אותו משם בקריאה של:"בוא כבר,נער קווידיץ',יש לנו משימה למלא..".אבל ג'יימס ראה איך גם העיניים שלו נשאבו אל תוך חלון הראווה.

הוא ימות על זה!

"רוז,תודה,אני..איך ידעת שזה מה שרציתי?"

רוז צחקה:"סיריוס סיפר לי איך כל פעם שעברתם ליד חלון הראווה של חנות הקווידיץ',התחלת להזיל ריר,ומכיוון שרציתי לגמול את בעלי החנות מייסורם,קניתי אותו"

"הא הא הא,נורא מצחיק!"

"אני יודעת,פשוט יש לי כשרון!"

ג'יימס התעלם מההערה האחרונה,בנימה של ילד קטן,ופנה להארי:"היי,הארי,תודה על המתנה!"ונתן לו חיבוק,ונשיקה על הלחי.

הארי צחק,והצביע על המטאטא,מרמז בידיו עלייה עליו.

"אוו,ראית רוז?הילד נולד להיות שחקן קווידיץ' אמיתי!"

לג'יימס היה נראה ששמע את רוז ממלמלת:"כמו אביו בדיוק.." אבל לא היה בטוח.

הארי ניסה לעלות על המטאטא,וג'יימס צחק:"אכפת לך רוז,אם אוציא אותו לסיבוב?"

רו החווירה:"שלא תעז,ג'יימס פוטר,אם אתה תתן להארי להתקרב למטאטא ברדיוס של חמישה מטרים והלאה,אני נשבעת לך שאני אכשף אותך עד לשנה הבאה"

האיום לא השפיע על ג'יימס במיוחד.

"-ואחרים לך את המטאטא"

האיום הזה בהחלט נתן את אותותיו.

"לא רוז!את לא אכזרית כל כך!" הוא כרע על ברכיו,בתנוחה של כניעה:"את לא תתני לי ולו-" הוא הצביע על המטאטא שקירב אליו,במחווה של הגנה:"להיפרד!"

"אתה תופתע לגלות שעוד לא ראית את הצדדים האפלים שלי" רוז חייכה ברשעות,(או לפחות,קיוותה שזה נראה מרושע..)

"לאאא!!" קרא ג'יימס,מחפש בדירתה של רוז מקום להסתתר ממנה,ומהאיום שהיא מהווה על המטאטא היקר שלו.

"טוב,טוב,בסדר,ג'יימס,אני נשבעת שאתה מתנהג כמו ילד בן שבע,ולא כמו גבר שהיום מלאו לו עשרים וחמש!"

ג'יימס הציץ מאחורי הספה,המקום שבו הסתתר מ'אימתה' של לילי,וחייך את חיוכו מדושן העונג:"אבל את עדיין אוהבת אותי,נכון?"

אין לך מושג עד כמה, לילי חשבה.

*&*

באותו ערב,סיריוס,רמוס,ג'יימס ו'רוז' יצאו לבאר,לחגוג את יום הולדתו של ג'יימס,פיטר נעדר בטענה שאימו חולה,שעליה סיריוס הגיב:"נו באמת,זה כל כך תירוץ של שנה שלישית.."

כעבור זמן מה,סיריוס כבר פרש לאחת הספות,שיכור כל כך עד שלא היה יכול לעמוד,רמוס הלך,בגלל שהיה לו יום עמוס בעבודה מחר,והוא היה חייב שנת לילה טובה,ג'יימס היה שתוי גם כן,אך לא כמו סיריוס,ורוז לא הייתה שתויה כלל,היא נשבעה לא לגעת באלכוהול מאז השנה השביעית שלהם בהוגוורטס,באחת המסיבות היותר פרועות של הקונדסאים,שלאחריה קמה עם כאב ראש מהגיהנום.

ג'יימס התקרב ללילי,שישבה ליד הבר,ודיברה עם אחד הבנות שם,שהייתה צלולה כמוה,על הקו האחרון של השמלות ב'למכשפה',הוא שאל את רוז אם תוכל להתלוות אליה שניה,הוא רצה לשאול אותה משהו.

הם דיברו על הא ועל דא למשך כמה דקות,שלפתע ג'יימס קירב את שפתיו לאלה של רוז ולחץ עליהם בחוזקה.

לילי גנחה,גם כג'יימס היה שתוי,הנשיקות שלו המשיכו להיות גן עדן.היא חשבה שלא תרגיש עוד את הטעם שלו,את שפתיו,ידיה התחילו לנוע והגיעו אל שערו,בילגנו את שערו יותר משכבר היה,אם זה היה עוד אפשרי.

ג'יימס המהם לתוך פיה,הוא התחיל לגעת בידיו בפניה,בשיערה,בצווארה,הוא דימיין שזו לילי,שקוע בהזיותיו,הוא לא ידע שזו רוז.

פתאום לילי הבינה מה היא עושה.

היא קרעה את פיה מפיו,גורמת לו לאבד משקל קמעה,והתחילה לרוץ אל תוך הלילה,כמה צעדים מחוץ לבאר,והיא התעתקה משם.

היא ידעה שבלילה הזה,היא כבר לא תוכל לישון.

*&*

וואי..אתם במתח?אני יודעת שאני כןJ

אז מה אתם אומרים?בבקשה תגיבו,זה באמת כיף לי לקרוא את התגובות ולגעת שאנשים אהבו או לא אהבו את הסיפור!!תכתבו לי מה אתם רוצים שיקרה,אני אשתדל להתחשב בבקשות שלכם..:)

אז עדכנתי 3 פעמים ביומיים..אני אעשה קצת הפסקה,טוב?אולי לכמה ימים...אבל ככל שתגיבו יותר,זה יגרום לי לעדכן יותר מהר!!

המון אהבה:

LiliLalaXx

הפרק הקודם		הפרק הבא