משחקי הרעב 50.

כשהגענו לקפיטול אנשים הריעו לנו ומחאו לנו כפיים. כמה הם מגעילים אותי השבוע הם ימחאו לנו כפיים ושבוע הבא הם לא יוכלו להתנתק מהמסך כדי לראות אותנו צדים אחד את השני.

אולם האימונים היה ענק והיו שם המון תחנות של ציד או של הישרדות. אחרי שהאחראית הסבירה לנו על התחנות החלטתי ללכת קודם כל על ההישרדות הלכתי לתחנה של צמחים הייתי שם לבד. כל המיועדים האחרים הלכו לתחנות הציד חוץ ממני ומשני אחים שהגיעו ממחוז 7, בן ובת, ההורים שלהם היו במשחקי הרעב, אימם ניצחה כאשר הייתה התפרצות הר געש, והיא טיפסה על עץ גבוה לפני 20 שנה, ואביהם ניצח לפני 21 שנה, אחרי שרוב המתמודדים מתו מרעב, ולו היו הרבה נותני חסות והיה לו המון אוכל והוא נשאר בחיים אחרון.

המדריך של הצמחים היה ממש נחמד, הוא עזר לי לשנן את רוב הצמחים בספר ועזר לי להבדיל בניהם. אחר כך הלכתי לתחנה של בניית מחסה, שם היו גם שני האחים.

"הי" אמר הילד שהתקרבתי "אני טום וזאת אחותי מרי אנחנו ממחוז 7 מאיזה מחוז את?" שאל הילד שניראה בערך בגילי.

"אני אליסון, ממחוז 12" אמרתי וחייכתי טום גם חייך והוא נראה בדיוק כמו אבא שלו.

המדריכה של המחסה הסבירה לנו איך למצוא את הכי טוב ואיך לבנות אחד.

אחרי שסימנו את התחנה מרי אמרה "כדאי שאני אלך לציד בי טום... בי אליסון" היא חייכה ואני החזרתי לה חיוך.

"אני הולך להסוואה את באה איתי?" שאל טום. "כן בטח" טום אמרתי.

כל יום האימונים הסתובבנו ביחד בתחנות. הוא היה נחמד מאוד והיה לי קשה מאוד לדמיין אותו הורג משהו. בסוף יום האימונים נפרדנו לשלום כדי להתכונן לערב.

בערב יציגו אותנו לאנשי הקפיטול כדי להשיג נותני חסות. המעצבים שלנו היו נוראים! נורא זה אפילו לא הגדרה לבגדים שלבשנו. לבשנו סרבל של מכרות הפחם ונראינו נורא, הסרבל היה בצבע שחור ומתחת לבשנו הבנות חזיות ותחתונים (אחרי ויכוח ענק עם הסטייליסטים שלנו) והבנים תחתוני בוקסר. איזה יופי חשבתי עכשיו בכלל לא נוכל לקבל נותני חסות. כשהגנו לאולם שהיה מתחת לבמה של הקפיטול הרשו לנו להסתובב שם ולהכיר את שאר המיועדים. כולם הסתובבו חוץ ממני, אני ישבתי על הכרכרה וחיקיתי שיציגו את מחוז 12. פתאום משהו נגע בגבי הסתובבתי בתנועה חדה אחורה וראיתי את טום.

"מה קורה?" הוא שאל קצת נלחץ מהתגובה שלי. "בסדר, אבל היו לי ימים טובים יותר." אמרתי וחייכתי. "לעלות על הכרכרות" אמר קרוז של הקפיטול. "טוב נדבר" אמר טום והלך.

אפי הגיעה והעלתה אותנו על הכרכרה. עדיף שלא נזכיר את איך שהציגו אותנו כי זאת פשוט בושה, אחרי שירדנו מהכרכרות אפי לא נראתה מרוצה ופשוט שלחה אותנו לחדרים. ישבתי בחדר וחשבתי על היימיץ. שהיום בבוקר אמר לי שהוא אוהב אותי, אני כל כך הייתי רוצה להיות אתו עכשיו, אני מפחדת להיות כאן לבד. ואז נשמעה דפיקה בדלת. פתחתי אותה בזהירות והיימיץ עמד שם מחייך חיבקתי חזק עד שהתחיל להשתעל ואז שחררתי אותו. "לא ידעתי שכל כך התגעגעת אליי" אמר והתיישב על המיטה. נעלתי את הדלת והתיישבתי לידו. היימיץ ליטף את שיערי ואמר "נו מצאת חברים חדשים?".

"דווקא כן שניים טום ומרי האחים ממחוז 7" אמרתי וחייכתי, נזכרתי בטום הוא היה כל כך נחמד ומתוק אני לא מבינה איך הוא יהרוג משהו. כנראה שחלמתי בהקיץ והיימיץ לא אהב את זה "כדור הארץ לאליסון" הוא אמר בקול כועס.

"אתה מקנא" אמרתי וצחקתי.

"לא נכון" הוא אמר והפיל אותי על המיטה "אני ממש לא מקנא אני רק לא אוהב את העובדה שאת מסתובבת עם מחוז 7, הם מסכנים אותך, אליסון" אמר בקול רציני.

"בסדר" אמרתי והיימיץ נשכב מעלי.

"אני רציני אליסון" הוא אמר וליטף את שיערי "אני אוהב אותך" אמר ונישק אותי. הרגשתי שליבי פועם בחוזקה ועוד שנייה הוא יתפוצץ. אחרי כמה דקות הוא התנתק ממני ושכב לציידי על המיטה.

אחרי כמה דקות של דממה אמרתי "אתה בטוח בזה?" שאלתי "אתה יודע שהקפיטול ישחקו בנו בגלל זה".

"לא אכפת לי, יש לנו שבוע ליהנות ביחד ואני לא מתכוון להפסיד אפילו דקה" אמר ואני צחקתי והקמתי מהמיטה.

"לאן זה?" שאל היימיץ בדאגה. "להתקלח" אמרתי וגיחכתי. "בואי" הימייץ אמר וקם מהמיטה. "לאן" שאלתי.

"אני לא הולך לישון לבד, הלילה ואת צריכה לשמור עלי".

"אני צריכה לקחת בגדים" אמרתי. לפני שהספקתי להגיע לארון של הבגדים היימיץ טפס והרים אותי, ואמר "אני אביא לך משלי". היימיץ הרים אותי עד חדרו ונעל את הדלת כשאני בזרועותיו.

"תוריד אותי מיד" צעקתי. היימיץ צחק ואמר "ואם אני לא רוצה מה תעשי לי". התחלתי לבעוט בו ברגליי אבל זה לא הזיז לו התחננתי בקשתי צעקתי אבל הוא לא הוריד אותי, ואז צץ במוחי רעיון לתת לו נשיקה . נתתי לו נשיקה והוא נראה מרוצה והעיף אותי על המיטה. "היימיץ" צרחתי.

היימיץ נשכב מעליי ואמר "מה אני יעשה אם אני יעבד אותך".

"היימיץ" אמרתי בקול רועד "אתה תעבד אותי כדאי שתבין את זה." ניסיתי לעצור את הדמעות, היימיץ צריך לנצח בכל מחיר גם אם אני אמות אסור לו לוותר חשבתי.

"אליסון, מספיק, את לא מבינה שאני לא ייתן לך למות, אני חשבתי שהבנת את זה" היימיץ אמר בקול רציני ואני גלגלתי עיניים. "אליסון, אני לא אוכל לחיות בלעדייך, אני אוהב אותך אם אני אנצח אני פשוט יתאבד, אני..." הוא לא סיים ואני קטעתי אותו "די היימיץ אין לך בררה אחרת" אמרתי וקמתי מהמיטה.

"אני צריכה ללכת להתקלח" אמרתי בפרצוף זועף. "בבקשה, תכנסי אני מביא לך בגדים" אמר היימיץ. "איזה בגדים?" שאלתי.

"בגדים שלי נו כנסי להתקלח" היימיץ דחף אותי למקלחת ואני נעלתי את הדלת. שסיימתי להתקלח, שמתי על עצמי מגבת ויצאתי. "איפה הבגדים" שאלתי. היימיץ זרק לי את הבגדים שלו ואני נכנסתי למקלחת ושמתי אותם. כשיצאתי הוא צחק צחוק מתגלגל. אני לבשתי חולצה שלו שהייתה גדולה ממני בשלוש מידות לפחות ונראתה כמו שמלה עליי. ניסיתי לא להתייחס אליו ונכנסתי למיטה. היימיץ הוריד חולצה ומכנסיים ונשאר רק עם תחתוני הבוקסר שלו. היימיץ נכנס גם הוא למיטה וחיבק אותי, וככה נרדמנו.

הפרק הקודם		הפרק הבא