הקונדסאים

בגלל התגובות המפרגנות, החלטתי להעלות עוד פרק- אבל אל תצפו ממני להעלות באופן שוטף. אני אעלה פעם ביחסית הרבה זמן.  מצטערת.
בינתיים- תהנו מהפרק- ותגיבו! 
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

ג'יימס התעורר לקול רוכסן מזוודה. ואז הוא נזכר. היום הוא האחד בספטמבר!
ג'יימס קם במהירות ממיטתו. הוא ההתלבש, צחצח שיניים ורץ לסלון, שם הוא מצא את אימו רוכסת את המזוודה, כנראה לאחר שווידאה שהכל בפנים והוא לא שכח כלום.
"בוקר טוב, אמא! בוקר טוב, אבא!" אמר ג'יימס וחיוך ענקי מרוח על פניו.
"ג'יימס! בוקר טוב! מוכן ליום הראשון בהוגוורטס?" שאלה אליס ועזבה את המזוודה במטרה לחבק את בנה. כריס הצטרף אליהם, ומחץ את ג'יימס ואת אליס בחיבוקו האוהב.
"מה השעה?" שאל ג'יימס, והתנתק מהוריו.
"שמונה," ענה כריס, "קדימה, צריך למהר."

לאחר שווידאו בפעם המאה ואחת שג'יימס לקח מספיק בגדים, את כל ציוד הלימודים ועוד זוג משקפיים, כריס התניע את האוטו כשלידו יושבת אליס ומאחור יושב ג'יימס, והם נסעו לתחנת קינגס קרוס.

                                                                   ***

קול החבטות על דלת חדרו של סריוס נשמע כועס במיוחד היום.
"סיריוס בלק! קום מהר! אם לא תהיה מוכן בעוד עשרים דקות לא אקח אותך לתחנה!" נשמע קולה הכועס של וולבורגה, אימו של סיריוס. כשקול צעדיה נעלם במורד המדרגות, סיריוס קם והתארגן. אחרי שגמר ירד למטה, סוחב את מזוודתו הכבדה. הוא הכין לעצמו במהירות כריך, ויצא בעיקבות וולבורגה למכונית. לאחר כחצי שעה של נסיעה שקטה, ירד סיריוס מהמכונית, וחיכה עד שתתרחק. אחר כך פנה לחפש את רציף תשע ושלושה רבעים.

                                                                  ***

"רמוס! רמוס... קום. היום אתה נוסע להוגוורטס." רמוס התעורר לצליל קולה הנעים של אימו. היא ישבה על קצה מיטתו וליטפה את גבו בעדינות.
"בוא, נוסעים להוגוורטס!" אמרה אמנדה לופין לאחר שראתה שבנה פקח את עיניו.
רמוס קם לתנוחת ישיבה וירד עם אימו לסלון, שם חיכתה לו הפתעה: פנקייקים. אלכס לופין עמד במטבח ליד הכיריים ועדיין טיגן.
רמוס התקרב אל אביו וחיבק את מותניו. אלכס חיבק אותו ביד אחת וביד השניה הפך את הפנקייק עם התרבד.
רמוס, אלכס ואמנדה ישבו לאכול, ובין ביס אחד לשני רמוס הימהם, "זה מעולה, אבא!", ו"תודה אבא ואמא!".
אחרי שנגבו את טיפת רוטב המייפל האחרונה מהשפתיים, פנה רמוס לחדרו. הוא בחר בגדים במהירות, הלך לאמבטיה, צחצח שיניים, הרטיב מעט את שערו, ואז חזר לחדרו לבדוק שוב שהכל במזוודה. רמוס ירד חזרה לסלון, וראה שהשעה כבר תשע וחצי בבוקר, ושהוריו ממתינים לו על הספה. משראו שהגיע, קמו ויצאו למכונית. "נגיע בעוד כעשרים דקות," אמרה אמנדה, והציצה בשעונה.
"אני מקווה שאת צודקת," אמר רמוס, שרצה מאוד לראות את הרציף.
אלכס החנה את האוטו, והמשפחה ירדה לתחנת קינגס קרוס.


                                                               ***

פיטר התעורר. הוא התמתח, לא זוכר שהיום האחד בספטמבר. שהיום הוא הולך להיפרד מהוריו האהובים, שעושים את חייו נוחים כל כך.
הוא ירד למטה, ולהפתעתו ראה את אימו מסדרת את חפציו האחרונים במזוודה ורוכסת אותה.
ואז הוא נזכר. היום האחד בספטמבר. היום הוא עוזב להוגוורטס, לפחות עד חופשת חג המולד.
"בוקר טוב, פיטי!" אמרה אימו כשהבחינה בו. פיטר עדיין עמד שם, מתקשה להאמין. לאחר כמה שניות הוא תפס את עצמו, התנער, וניגש אל אימו, ואחר כך אל אביו, שישב על הספה וראה טלוויזיה.
"פיטר, תתארגן בבקשה," אמרה ויולט. פיטר ציית ללא אומר, ופנה לחדרו.
הוא התלבש, צחצח שיניים במהירות, וירד שוב למטה. לארי הושיט לו כריך, ושלושתם יצאו לעבר המכונית.
אחרי זמן נסיעה קצר יחסית, יצאה משפחת פטיגרו הקטנה מהמכונית, ופנו לעבק תחנת קינגס קרוס, ורציף תשע ושלושה רבעים.

                                                                 ***

ג'יימס, אליס וכריס צעדו במהירות לעבר רציף תשע ושלושה רבעים כשעצר אותם ילד צנום בעל שיער חום ופנים קטנות אך לא תמימות.
"סליחה?" שאל הילד, "אתם יודעים איפה נמצא רציף תשע ושלושה רבעים?"
"כמובן, חמוד. בוא איתנו. מה שמך?" שאל אותו אליס.
"סיריוס בלק. אני שנה ראשונה," ענה הילד.
"נעים מאוד סיריוס, זה ג'יימס. הוא גם מתחיל את הלימודים היום," אמר כריס.
ארבעתם הלכו מעט, ובזמן הזה ג'יימס הבחין שאולי סריוס זקוק לחברה, ושהוא נראה די נחמד.
הם פתחו בשיחה.
"איפה ההורים שלך?" שאל ג'יימס.
"סיפור ארוך. בוא רק נגיד שאני לא בקשרים כל כך טובים איתם," ענה סיריוס, והתאמץ להסתיר את המבוכה שבקולו, משראה את הוריו הנחמדים של ג'יימס.
"או. אני מצטער," השיב ג'יימס.
"זה בסדר," אמר סיריוס, והם המשיכו ללכת עוד קצת בשתיקה, עד שהגיעו לקיר שבין רציפים תשע לעשר.
"קדימה, ילדים," אמר כריס.
"תרוצו לתוך הקיר," הוסיפה אליס, "אנחנו נבוא מיד אחריכם."
ג'יימס וסיריוס רצו אחד אחרי השני לתוך הקיר, ומצאו את עצמם ברציף תשע ושלושה רבעים, מול רכבת האקספרס להוגוורטס. אליס וכריס הגיעו כעבור רגע, וליוו את הילדים אל הכניסה לרכבת. ג'יימס וסיריוס נכנסו, לא לפני שג'יימס נשק לשני הוריו.
"ביי," אמר סיריוס, "ותודה," אמר לפני שראשו נעלם לגמרי בתוך קרון הרכבת.
"להתראות," אמר כריס, ונופף בידו לשני הילדים.
"נראה שג'יימס מצא לו חבר," אמרה אליס בחיוך. כריס חיבק אותה, והם יצאו מהרציף, יודעים שבנם מאושר.
ג'יימס וסיריוס התיישבו בקרון פנוי, וישבו זמן מה בלי לומר דבר.
אחרי כחמש דקות פתח ילד את דלת הקרון בביישנות. על מזוודתו היה כתוב 'רמוס לופין'.
"אני יכול לשבת אתכם? אין מקום אחר..." שאל רמוס בשקט.
"כמובן," ענה ג'יימס ופינה את המקום שלידו.
"תודה," אמר רמוס והתיישב.
אחרי עוד מספר דקות פתח את דלת הקרון עוד ילד. הוא היה שמנמן עם שיער חום-ג'ינג'י.
"הכל תפוס," אמר פיטר והתיישב ליד סיריוס. סריוס זז ממנו מעט. פיטר לא היה בעל נימוסים.
לפתע, נשמע רעש המנוע, ותא הרכבת הקטן נתמלא בצרחות של 'יש!' 'ווהו!' 'איזה כיף!' ו'למה צריך ללמוד?!' האחרונה היתה כמובן של פיטר.

במשך הנסיעה ג'יימס, סיריוס ורמוס התפלאו לראות שפיטר הוא לא בעל נימוסים, אך ילד רעשן הוא כן, וזה מה שצריכה כל חבורת בנים. גם ג'יימס היה רעשן יחסית, אבל הוא היה גם ממושמע, שלא כמו פיטר.


אחרי שהרכבת עצרה, ירדו כל התלמידים ונסעו בכרכרות לכיוון הטירה הגדולה והמפוארת שהתנשאה לגובה מעל צמרות העצים הגבוהים ביותר. ארבעת הילדים התיישבן במרכבה, וגמאו את הנוף בעינייהם. היו שם אינספור מדשאות ירוקות, ואגם. על אחת המדשאות, על גבול יער, היה עץ שענפיו השתוללו כל הזמן, כמו בזעם.
המרכבות עצרו, כל הילדים ירדו, והתקדמו בטור ארוך אל הטירה.
"תלמידי שנה ראשונה לכאן, בבקשה!" נשמע קול נשי מכיוון השערים. כל תלמידי השנה הראשונה, כולל ג'יימס, סיריוס, אמוס ופיטר נגשו אליה. היא היתה כבת שלושים וחמש או ארבעים, בעלת גובה ממוצע ודי רזה. "אני פרופסור מנרווה מקגונגל," הציגה את עצמה. "בואו איתי. טקס המיון עוד מעט מתחיל."
טור התלמידים צעד אחריה דרך דלתות האלון הגדולות עד לאולם ענק, שהיו בו ארבעה שולחנות שבהם ישבו התלמידים הגדולים יותר. שולחן לכל בית. הבתים היו, כמו שידעו רוב הילדים: גריפינדור, רייבנקלו, הפלפאף וסלית'רין. בקצה העולם עמד כן, ומאחוריו עמד איש זקן יחסית, כנראה המנהל.
פרופ' מקגונגל הובילה אותם עד סוף העולם, קרוב למנהל. ליד הכן עמד גם כסא, ועליו מצנפת שחורה וישנה.
פרופ' מקגונגל עצרה, וכלם עצרו ביחד איתה.
"כשאקרא בשמותיכם, שבו על הכיסא, אני אשים את הצנפת על ראשכם, וכך תתמינו לבתים. ארבעת הבתים הם: גריפינדור, רייבנקלו, הפלפאף וסלית'רין.
היא פרסה גיליון קלף ארוך, והקריאה.
"אוונס, לילי," הקריאה מקגונגל ושמה את המצנפת על ראשה של הילדה הג'ינג'ית, לילי.
"גריפינדור!" צעקה המצנפת לאחר כדקה.
לילי הלכה לשולחן גריפינדור שקיבל אותה בתרעות ומחיאות כפיים.
"סיריוס בלק," קראה מקגונגל. סיריוס הביט בשלושת חבריו, והם הנהנו אליו. הוא ניגש אל הכיסא, ומקגונגל שמה את המצנפת על ראשו.
בלק. מה נעשה איתך? אמרה המצנפת בתוך ראשו של סיריוס. ובכן... משפחתך תמיד היתה בסלית'רין, אבל אתה תהיה ב"גריפינדור!" את המילה האחרונה המצנפת צעקה. סיריוס ניגש לשולחן גריפינדור.
"וויזלי ארתור," קראה שוב מקגונגל.
"גריפינדור!"
"לופין רמוס."
רמוס ניגש אל הכיסא. כשהונחה המצנפת על ראשו היא צעקה, "גריפינדור!". רמוס ניגש במהירות לשולחן גריפינדור והתיישב ליד סיריוס.
" מאלפוי לוציוס." ילד בעל שיער בלונדיני להחריד, שנראה מוד בטוח בעצמו ניגש אל הכיסא, ולפני שהמצנפת נגעה בשערותיו היא צעקה, "סלית'רין!".
"סנייפ סוורוס." ילד בעל שיער שחור ניגש אל הכיסא, ולאחר כחצי דקה המצנפת צעקה, "סליתרין!". ג'יימס ראה שלילי אוונס מסתכלת על סנייפ במבט מאוכזב ומעודד כאחד.
מקגונגל קראה עוד כמה שמות, ואז:
"פוטר ג'יימס." ג'יימס ניגש לכיסא, המצנפת הונחה על ראשו וצעקה, כמעט ומיד, "גריפינדור!" ג'יימס הלך לשולחן גריפינדור והתיישב ליד סיריוס ורמוס.
"פטיגרו פיטר." פיטר הלך גם הוא לשבת על הכיסא. המצנפת הונחה על ראשו. הממ... סלית'רין או גריפינדור? אמרה בעניין המצנפת בתוך מוחו של פיטר. ולאחר עוד כדקה וחצי היא צעקה, "גריפינדור!".
פיטר הלך לשבת ליד חבריו, שחייכו אליו בשמחה.
לאחר שכולם התיישבו, המנהל הציג את עצמו כהפרופסור/מנהל אלבוס דמבלדור, ונאם מעט. אחרי נאומו התחילו כולם לאכול.
"מממ... טעים!" אמר כל אחד מהארבעה בין נגישה לנגיסה באוכל הטוב.

אחרי האוכל, הוביל המדריך של גריפינדור את תלמידי השנה הראשונה למועדון ולמעונות, וכולם שכבו לישון. הם היו מותשים. אך גם שמחים ונרגשים לקראת המצפה להם. 

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

מקווה שנהניתם! 

הפרק הקודם		הפרק הבא