יצור לילי

 "הלו, לוק!" ג'נה ניפנפה עם עותק של הנביא היומי מול פני. התנערתי מהמחשבות ובהיתי בה. "אתה נראה מוזר אתה יודע, אולי כדאי שלא תצא-"
"אל תתחילי אפילו". בדיוק סיפרתי לה ולצ'ארלי על ההזדמנות.צ'ארלי נראה כמבין אותי. "רק שתדע, אתה לא יוצא לבד. אנחנו איתך"?
גיכחתי," זה מסע לאנשי-זאב. כבר סיפרתי לכם איך אני מרגיש שלכם. כל מגע שלי מצריך איפוק. אתם כאלה שבריריים. אני לא בן-אנוש וכך גם לופין. אנחנו זריזים והרבה פחות פגיעים מכם!" לא היה נראה שאפת להם. גלגלתי עיינים וקמתי לחפש את הפרופסור. מצאתי אותו בכיתה ריקה משוחח עם התלמיד עם הצלקת והמשקפיים." לא הארי, זה לא יכול להיות. פיטר פטיגרו מת." ואז הוא ראה אותי. "בפעם אחרת הארי," הוא אמר. הילד הקטן יצא מהחדר מדוכדך. התקרבתי אל לופין בהיסוס. "ובכן, מה מביא אותך אלי?"
"פרופסור, החברים שלי מתעקשים ללוות אותי במסע, הם לא מוכנים להקשיב לעודות! זה מסוכן!"
לופין הרהר לפני שהשיב לי. "אתה יודע, לוק, אתה מזכיר לי מאוד אותי. מנותק מהעולם. אינך אפילו יודע מיהו הילד שיצא הרגע מחדרי, הרי הוא ה-'הארי פוטר'. ילד מיסכן. אתה צריך לתת לחברים שלך לעזור לך. הם חזקים הרבה יותר ממה שאתה חושב. גם אני בהתחלה פיקפקתי ביכולות חברי, עד שהם הפכו לאנימגוסים. אל תמעיט בערכם. תן להם."

יצאתי מהמשרד. ותנקלתי מילדה קטנה מהשלישית. עייניה המפוחדות התנשאו אל רום גובהי, ונראו כל-כך חסרות אונים. הילדה הסמיקה ורצה  הרחק' ממני. לעולם לא אשכך את העינים האפורות-תכולות האלה.


                       הן הולכות ללוות אותי הרבה זמן.


@@@@
בבקשה תגובות!!!

הפרק הקודם		הפרק הבא