החיים השניים של ויולה

לא לשכוח תגובות:)

*

שאר יום הלימודים של ויולה הלך בצורה מזוויעה.

'ניסיתי באמת שניסיתי' היא מלמלה לעצמה בזמן ארוחת הצהריים.

באמצע שיעור תולדות הקסם היא נרדמה ופספסה את שיעורי הבית ואת תאריך ההגשה, ובשיעור תורת הצמחים צעקה מילה גסה בזמן שהחליקה על הרצפה המכוסה ברשף ירוק ובכך זכתה בריתוק.

היא גוללה עם המזלג את הספגטי שנח בצלחתה,הרצון היה להקיא לא לאכול.

היא הביטה בשעונה ,עוד חמש דקות מתחיל השיעור עם פרופסור סנייפ-לחשים.

פתאום הרצון להקיא היה מאוד חזק.

ויולה הרחיקה מגופה את הצלחת והלכה לכיוון המרתפים,ככול שירדה יותר היא הרגישה בקור.

הכיתה הייתה פתוחה,ויולה נכנסה לקול הרעש של תלמידים ביום הלימודים הראשון.

לפי הסימנים על התלבושת היא הבינה שתלמידי שנה חמישית של סלית'רין וגריפינדור לומדים ביחד.

היא נאנחה בכבדות, ופנתה בניסיון למצוא מקום לישיבה.

כול המושבים הקדמיים היו תפוסים;ויולה סרקה את הכיתה בעיניה במהירות ,היא לא רצתה להישאר האחרונה ללא מקום ישיבה.

עיניה נתפסו בשולחן זוגי פנוי בסוף הכיתה,ויולה התקדמה אליו במהירות ,כמעט רצה.

היא ישבה בכיסא הפנימי,נצמדת לקיר,כאילו מנסה להשתלב.

ויולה ראתה שפרופסור סנייפ נכנס לכיתה והוא מתעסק עם הדפים שעל שולחנו.

רעש חזק גרם לה להסב את מבטה, היא ראתה את לי את אנטוניו על הרצפה ,כנראה התנגשו ,שיערה לעצמה ויולה.

שיניהם קמו במהירות, אנטוניו ניקה את האבק מגלימתו ולי התקדם לעבר המקום הפנוי לצד ויולה.

אנטוניו הרים את המבט וכשראה מה לי הולך לעשות הוא דחף אותו במרפקו והתיישב במהירות לצד ויולה.

ויולה הרגישה שהיא נחנקת, היא לא רוצה שאנטוניו ישב לידה היא רוצה שלי ישב לידה! וחוצמיזה אנטוניו שונא אותה,מי יודע מה הוא יעשה לה.

"לי, אנטוניו, הולכים מכות?" סנייפ הביט בהם בהבעתו המלגלגת. "

לא ,אדוני" ענה לי בזעם עצור.

אנטוניו לא טרח בכלל לענות.

"עשר נקודות יורדות מגריפינדור" אמר סנייפ.

"מה? למה?" צעק לי.

 "אל תחשוב שלא ראיתי" ענה סנייפ בחיוך אווילי.

שאר השיעור עבר בשקט.

פרופסור סנייפ הרצה על כוחותיו וסגולותיו של חד קרן. ויולה בכלל לא טרחה להקשיב,את החומר היא ידעה כבר ומה שלו ידעה תוכל ללמוד לבד.

 יותר עניין אותה להביט בעצבים באנטוניו,שהרס לה שעתיים נפלאות עם לי.

אנטוניו,בדיוק כמוה, לא התבייש להחזיר לה מבט;אבל המבט שלו לא היה מבט עצבני או כועס. המבט שלו היה רגוע.

 לאט לאט ויולה הרגישה איך היא נמסה מהעיניים השחורות האלה שלו,מה שלא היה הגיוני כלל.

לפני שנייה היא הרגישה שהיא רוצה שלי יהיה לידה,מה שאומר שהיא מתחילה להרגיש כלפיו משהו,אך מצד שני...'לאלאלאאא, אין צד שני' רבה עם עצמה ויולה 'אנטוניו שונא אותך,הוא בטח מתכנן איך להשפיל אותך מול כול הכיתה'.

 ויולה נשכה את שפתיה,היא הורידה את מבטה מאנטוניו וחיפשה מקום אחר לתקוע בה את מבטה,עיניה ננעצו בלי.

 היא חייכה אליו חיוך מהוסס ואחרי כמה שניות שויולה הייתה בטוחה שלי בכוננה מתעלם מהחיוך שלה הוא החזיר לה חיוך.

 ויולה שמעה רשרוש נייר נדחף מתחת למרפקה היא הורידה את מבטה ישר לדף חלק שבחל העליון שלו רשום:

"קלטי את הפרצוף של ביאטריס" .

ויולה הרימה לאנטוניו מבט שואל.

הוא חייך אליה חיוך שחשף שיניים בוהקות והצביע בראשו ,עם שערותיו הקצרות השחרות, לעבר הנערה הגדולה שהפילה אותה מהמיטה בבוקר.

ביאטריס חשפה שיניים,כמו נמרה שמתכוננת לזינוק.

ויולה גיחכה.

"היא לא החברה שלך?" היא רשמה לאט.

אנטוניו קרא את הכתוב,ויולה שמה לב למבט הגועל שהיה מפוזר על פרצופו. "איכס,מאיפה הבאת את זה?" הוא רשם בחיפזון.

"אתמול בלילה,אחרי מה שקרה, היא אמרה לי שאני לא אתקרב אלייך ,היא אמרה שאתה שלה....היא נראתה כמו חיה שהולכת לשחוט אותי." ויולה רשמה מהר '

השיחה מתחילה להיות מעניינת' חשבה לעצמה.

"הסירי כול דאגה מלבך,אני לא מתכנן שום חתונה איתה".

"לא דואגת".

הפתק נשאר אצלו,בעיקרון השיחה נגמרה אבל ויולה ראתה שהוא ממשיך לכתוב והפעם על הפרצוף שלו הבעה רצינית ,כאילו המשפט הבא הוא הסיבה שהחלה בכלל ההתכתבות.

"תקשיבי,בקשר לאתמול...יש סיכוי את הולכת לבקש סליחה מתי שהוא? את יודעת אני אסתפק בסליחה בינינו,את לא חייבת משהו המוני."

 ויולה קראה את שתי השורות הבודדות האלו פעמיים,כדי להיות בטוחה.

"בוא נעשה הכרות –

א.ויולה אף פעם לא מבקשת סליחה.

ב.ויולה אף פעם לא מתחרטת על מה שהיא עושה.

ג.בדרך כלל שויולה עושה קסמים על אנשים אחרים,יש לכך סיבה ואם הם לא הבינו אותה אז כדי שיחשבו חזק."

ויולה דחפה את הפתק בנוקשות לאנטוניו,היא ראתה איך עיניו מצטמצמות למראה הכתוב ואז איך חיוך קטן מתפלח את שפתיו.

 "יש לי בעיה במוח ,קשה לי להתאמץ ,אולי פשוט תבקשי סליחה וזהו?"

ויולה אפילו לא טרחה לרשום על הדף אלה ישר נענעה בראשו 'לא'.

 "העלמה ג'ורדון, יש משהו שאת רוצה לשתף אותנו?" קולו של סנייפ הקפיץ את ויולה ממקומה.

כול העיניים הופנו אליה,ויולה לא אהבה תשומת לב משוג כזה,בעצם מי כן אהב?

 "ל-לא" ויולה אמרה בשקט.

סנייפ הביט בה דקה, "בסוף השיעור תיגשי אלי. שיעורי בית כולם לכתוב על כוחותיו,שימושיו ותרשים של מראהו של החד קרן, העבודה תוגש לשיעור הבא ותהיה באורך של מטר ושלושים ס"מ. משוחררים".

 ויולה נאנחה היא אספה במהירות את חפציה ולא ענתה שאנטוניו קרא לה בשמה ,היא הלכה לפינת הכיתה וחיכתה עד שכולם יצאו החוצה ואז ניגשה לסנייפ.

"שבי". הוא אפילו לא הרים את מבטו מהדפים שהיו לו על השולחן. "

אני באמת מקווה שאת הולכת להשקיע השנה" הוא פתח בקול רציני "בקבוצת הבית שלי אני לא עושה הנחות . כבר הספקתי לשמוע את הריתוק שקיבלת מפרופסור ספראוט וכן,גם קיבלתי דיווח מפרופסור בינס אז העלמה ג'ורדון את רוצה לגמור בית ספר? אז תתחילי להשקיע כי אנחנו האופציה האחרונה".

סנייפ קם ממקומו ,מה שהבעיר לה שהוא גמר את שיחת החינוך שלו. ויולה רצה החוצה,שיצאה מהכיתה אף אחד לא חיכה לה בחוץ...לא לי ולא אנטוניו.

היא הרגישה איך הדמעות מתחילות לצאת.

הפרק הקודם		הפרק הבא