מה מכשפות רוצות

שיעור מס' 3 - נסה לאלף את הדרקון, בהצלחה עם זה

אם יש דבר אחד שלמדתי במהלך שלושת החודשים האלו הוא שיש מכשפות שלא רק משחקות קשות להשגה, אלא באמת כאלה. להילחם בדרקון תהיה משימה קלה יותר מאשר לנסות לרצות אותן. אני, לצערי, מבין בזה יותר מכולם.

התרופה הישנה לטיפול בקשות להשגה היא כמובן, לנסות שוב ושוב עד שמצליחים – לא לוותר. הייתי ממליץ לכם על השיטה הזו, באמת, אם היא רק הייתה עובדת.

אתם מבינים, כחלק מההתערבות המטופשת שהתערבתי נאלצתי להתמודד לא פעם או פעמיים עם מכשפה קשה להשגה במיוחד. לא משנה כמה ניסיתי, היא לא וויתרה. ולכן אני ממליץ, מתוך ניסיון, לזנוח את השיטה הישנה ולאמץ באהבה את השיטה החדשה. השיטה שלי.

שיעור מס' 3 – אם זה באמת לא הולך, ואני יותר מכולם אמור להבין, נסו להיות יותר רכים איתן. הן נמסות מזה כמו צפרדע שוקולד שנמס תחת השמש. כל מה שדרוש הוא להיות רכים ומבינים איתן כמו לשלוש, והן יסכימו ברגע. תנסו את זה, זה עובד. אני כמובן הבנתי את זה מאוחר מידי והשתמשתי בשיטה הישנה, אבל מנקודת מבט של דחוי, זה בהחלט יכול לעבוד.

הרי כמו שבטח כבר הבנתם, קוסמים יקרים, כל הכללים שאני נותן לכם היו הכללים שאני עצמי הייתי צריך בדיוק. אז נצלו אותם בחוכמה, כי אני יודע שאני הייתי זקוק להם לפני  שלושה חודשים, רק שאף אחד לא כתב את המדריך הזה למעני.  

עד הפעם הבאה – ס. מאלפוי

_________

"לא הולך לך, מאלפוי? מוותר?" זה היה הדבר הראשון שסקורפיו מאלפוי שמע בבוקר למחרת. הדובר היה כריס, חברו הטוב ביותר והמתחרה נגדו בהתערבות.

"תמשיך לחלום, סמית'. לילי פוטר תהיה שלי," אמר ברוגע.

כריס גיחך. "אולי בחלום." כרית נזרקה עליו, שסימנה לו לשתוק. למזלו, הוא הבין את הרמז – אל תתגרה בקוסם דחוי. במיוחד כשהקוסם הוא לא אחר מאשר אלילי הבנות – סקורפיו  מאלפוי, ובייחוד כשהדחייה מגיעה מהמקום הכי לא צפוי – לילי לונה פוטר. "אבל אתה חייב להודות, היא לא קלה כמו שחשבת," הוסיף כריס בחיוך שובב.

סקורפיו החמיץ את פניו. "זה יותר מאתגר," מלמל, מנסה לשכנע את עצמו, בטח ובטח שאת חברו.

"מאתגר, מה? היא עושה לך חיים קשים," צחק.

"שתוק, סמית'," סינן סקורפיו. "היא תהיה שלי, לא משנה כמה קשה איאלץ לעבוד בשביל זה," מלמל בנחישות. כריס סמית' נראה ספקני משהו, אבל וויתר. לך תשכנע את חברך הטוב שפוטר היא באמת לא מה שהיא נראית, אלא הרבה יותר קשה מזה.

בהצלחה עם זה.

_________

לילי בדיוק התיישבה באולם הגדול בזמן ארוחת הבוקר, חותכת לעצמה פרוסת עוגה עסיסית וטעימה כששמעה, למורת רוחה, "הלו, פוטר," בקול מוכר עד ייאוש. הנה גם הבוקר נהרס. נפלא. היא לא יכלה לבקש בוקר טוב יותר.

"אני אוכלת, מאלפוי," אמרה בקרירות, מקווה שיבין את הרמז.

או שהוא באמת לא קלט או שהתעלם. כך או כך זה לא הפריע לו מלהתיישב על ידה בשולחן בית גריפינדור, בעוד מבטים תמהים נשלחים אליו מכל עבר. "לא חושבת שאפשר לעשות את זה, מאלפוי."

הוא גיחך. "רוצה לראות?" הוא התיישב ביתר נוחות לצד השולחן, קרוב מידי לטעמה שלה, אבל בכלל לא לטעמו. הוא החל למזוג לעצמו כוס מיץ דלעת כתומה ורעננה כשלילי לידו נאנחה בייאוש. "אני יודע שאת רוצה אותי, זה לא יעזור לך," התגרה בה.

"אני עד כדי כך שקופה? הו, מאלפוי, אני כל כך רוצה אותך עד שאני לא עוצרת בעצמי," אמרה בקול נוטף סרקזם.

"אז מה עוצר בעדך?" שאל בהתלהבות.

באמת מה, תהתה. מה עוצר בעדה מלשלוף את שרביטה ולקלל אותו? אבל אז ענתה לעצמה שהיא פשוט לא רוצה להישלח לאזקבאן. בתנועה חדה היא קמה מהשולחן, נחושה להתרחק ממנו. "תשמור ממני מרחק סקורפיו מאלפוי או שאני אוציא צו הרחקה. אה, ואל תאכל מהריבה. מקולקלת כנראה. שיהיה לך יום טוב," זרקה בפיזור דעת ויצאה מהאולם.

כשיצאה פגשה את ג'ניפר. היא ראתה שלילי עצבנית, על סף התפוצצות כמעט ולכן לא יכלה שלא לומר, "תני לי לנחש. מתחיל ב – 'סקורפיו, נגמר ב – 'מאלפוי' כשבאמצע יש 'תיאודור'."

"עשר נקודות לגריפינדור," מלמלה לילי. "ג'ניפר, הוא מוציא אותי מדעתי. בחיי, הוא לא מוותר!" קראה בתסכול.

"את לא נותנת לו סיבה לוותר," הסבירה ג'ניפר המילטון.

לילי הרימה את גבותיה בספק ובמחאה. "כבר שבוע אני מבהירה לו, בצורה מפורשת למדי, שאני לא מתכוונת לצאת איתו אי פעם. הנה סיבה אחת למה לוותר," אמרה. הן החלו ללכת אל עבר השיעור הראשון להיום – טיפול בחיות פלא.

"תראי, לילי," התחילה ג'ניפר, יודעת שיהיה קשה לרצות את חברתה, "אולי כדאי שתתני לו הזדמנות," ניסתה. לילי לונה פוטר בהחלט לא נראתה מרוצה, מסופקת אפילו. "הוא לא עד כדי כך נורא," הוסיפה ג'ניפר.

"אז תצאי איתו את!"

"טוב.." התפתלה. היא נראתה פתאום סמוקה ומובכת משהו.

"את צוחקת!" קראה לילי בתדהמה.

ג'ניפר השפילה את מבטה ומוללה באצבעותיה חוט כלשהו שנפרם משולי גלימתה. "זה היה לפני שנתיים. הייתי יחסית תמימה בקשר לקוסמים וטוב, הוא.. הוא בהחלט היה.. משכנע," אמרה לבסוף. לילי עיוותה את פניה בגועל. "יצאנו רק למשך שבועיים, לילי. זה לא היה עד כדי כך רציני," הוסיפה, מנסה לפייס את חברתה.  

"הו, תאמיני לי, זה הכי רחוק ורציני שהוא הגיע אי פעם. ויגיע," אמרה לילי, עדיין בהלם מוחלט. "רק רגע, ג'ניפר. אל.. אל תגידי לי ש.." ג'ניפר הנהנה, סמוקה מעט. "מרלין," מלמלה לילי בזעזוע.

"אבל לזכותו ייאמר, הוא בהחלט יודע להשאיר מכשפה מרוצה," מלמלה עכשיו ג'ניפר גם היא בעוד הסומק בלחייה גדל.

לילי פוטר הייתה על סף עילפון או על סף הקאה ברורים. היא הייתה די משוכנעת שאם ג'ניפר תמשיך לדבר על כך, היא בהחלט תעשה את שניהם. זה בהחלט לא היה בשליטתה. "ג'ניפר, אני לא רוצה לשמוע על כך!" קראה בזעזוע. היא התקשתה לעכל את העובדה שהוא וג'ניפר – חברתה הטובה ביותר – באמת היו ביחד. למשך שבועיים! זה בהחלט משהו שייקח לה כמה ימים טובים לעכל. אולי אפילו שבועות.

"מצטערת," לחשה. "אבל עכשיו את יכולה להבין למה אני אומרת שהוא לא עד כדי כך נורא," הסבירה ג'ניפר.

"הו, זה רק מוכיח שהוא יותר נורא ממה שהוא נראה, כי אם הוא הצליח לשכנע אותך.. מרלין! אני חייבת להישאר חזקה," אמרה לילי בנחישות. הן הגיעו אל מדשאות הוגוורטס – מקום השיעור "טיפול בחיות פלא". למזלן, השיעור עוד לא החל.  

בעוד לילי מתאמצת לנשום ומכריחה את עצמה לא להעלות בחזרה את פרוסת העוגה התמימה שאכלה, ג'ניפר נאנחה בייאוש. לילי לא תבין. השבועיים שהייתה עם סקורפיו מאלפוי הייתה תקופה נעימה מאוד למיטב זיכרונה. הוא ללא ספק יודע להיות מתוק, שרמנטי ומקסים כשהוא רוצה. הבעיה הייתה שהוא לא תמיד רצה בכך. ג'ניפר ידעה שהוא מעדיף להשתמש במה שהוא קורא לו "קסם אישי" ולהפיל כל אחת תוך רגע, כמעט כאילו לא התאמץ. חוץ מלילי, כמובן. אותה זה לא הפיל אלא רק הרגיז. הרגיז מאוד אפילו. זה שעשע את ג'ניפר. שעשע אותה לדעת שיש מישהי שלא נכנעת לו, לאליל הבנות.

אבל בדיוק בגלל שיצאה איתו, גם אם היה זה רק למשך שבועיים, ידעה שהוא ולילי צריכים להיות ביחד. המחשבה של שניהם ביחד לא נראתה עד כדי כך מופרחת ואפילו די הגיונית למעשה. היא התעוררה ממחשבותיה ונפנתה להביט בפרופסור שהחל לדבר על נומים כנושא המרכזי של השיעור. אבל אט, אט, מבלי שתבין הרבה, מצאה את עצמה ג'ניפר המילטון שוקעת בשינה מבורכת.

 _________

זה היה בשיעור השיקויים הבא של גריפינדור וסלית'רין, עליו ג'ניפר החליטה לוותר. כך מצאה את עצמה לילי ללא פרטנרית לעבודה שבכיתה. כאילו שזה לא היה גרוע מספיק, גם לסקורפיו תיאודור מאלפוי לא היה בן זוג. "תשכח מזה, מאלפוי. אני לא מתכוונת לעבוד איתך," ירקה לעברו.

"מה איתך, פוטר? גם לי אין עם מי לעבוד."

"איפה כריס?" שאלה בסקרנות.

"חולה." היא הרימה גבה בספק, "או מתחלה," תיקן את עצמו בגיחוך.

היא גלגלה את עיניה בחוסר אמון ואמרה, "אני לא צריכה את העזרה שלך. אני יכולה לעבוד לבדי."

הוא חייך, "עוד נראה לגבי זה."

ואכן, בתחילת השיקוי לילי הצליחה לבדה. אבל ככל שעבר זמן הלך השיקוי והסתבך, עד שלבסוף לילי עמדה מול תמיסה שחורה, סמיכה ודביקה – לא דומה כלל לתמיסה המצופה. "לעזאזל," קיללה חרש.

"עדיין חושבת שתצליחי לבד?" שמעה. אפילו מבלי להסתובב ידעה מי הדובר. הקוסם המרגיז ביותר עלי אדמות. ועדיין, מבלי להסתובב, יכלה לנחש שחיוך מתגרה ולועג מתפרש על כל פניו – חיוך שלמדה לשנוא בכל תא ותא בגופה. "תני לי לעזור לך," ביקש.

"הדיונון מהאגם השחור יזמר לפני שאני אבקש את עזרתך," סיננה.

"בסדר, בסדר," מלמל. אם היא לא תיקח את עזרתו, הוא יעזור מבלי שביקשה. אחרי הכול, יש לו התערבות לזכות בה ומכשפה מסוימת קשה להשגה להפיל לרגליו. כיוון שסיים את שיקויו שלו במהירות ולפני זמן רב, ניגש אל הפרופסור האהוב עליו בבקשה.

"פרופסור, אני חושב שלילי פוטר צריכה עזרה בשיקוי שלה," אמר לו בחיוך תמים.

פרופסור פליקר התיק את מבטו מגריפינדור שמנמן שהשיקוי בהחלט לא צלח לו ופנה להביט בתלמידו האהוב ביותר וגם המוצלח ביותר – סקורפיו תיאודור מאלפוי. הוא הסתכל עליו בתמיהה ואז הפנה את מבטו אל עבר לילי, נוכח לדעת שפוטר בהחלט לא מצליחה. "גריפינדורים," מלמל בייאוש. "מה אתה מציע?" שאל את סקורפיו בתהייה.

"אני מוכן לעזור לה, פרופסור."

כמובן. הייתי צריך לנחש, חשב הפרופסור. מה סקורפיו מאלפוי לא ייעשה למען בחורה? "תראה, האדון מאלפוי, אתה בהחלט תוכל לעזור לה, אבל רק כשהיא תצטרך עזרה," אמר בקול סמכותי. אלא שאז התכופף מעט ולחש לעברו, "מניסיוני, אם מוסיפים רוק היפוגריף התמיסה בהחלט הרוסה. אם, כמובן, אתה מבין למה אני מתכוון," הוסיף בחיוך צופן סוד. סקורפיו מאלפוי חייך בהוקרת תודה וניגש אל ארון עץ גדול בפינת המרתף. הוא הוציא בקבוק קטן ושקוף בעל עיסה דביקה וגועלית למדי למראה בתוכו, כשעליו מודבקת התווית 'רוק היפוגריף'. הוא ניגש אל שולחנה של לילי פוטר ובזהירות, מבלי שתשים לב, החליף בקבוקון קטן ברוק ההיפוגריף. למזלו, ואולי לרעתה, לילי הייתה שקועה עד הצוואר בניסיון נואש להפוך את השיקוי לדומה אם לא זהה לציור שבספר, ועל כן כשלקחה את הבקבוק הלא נכון לא שמה לב כלל. בעוד מאלפוי מחייך חיוך מרוצה החלה התמיסה לבעבע ולרחוש. כמעט כאילו הייתה יצור חי בפני עצמה. רק במזל לילי הצליחה להתרחק לפני שהתמיסה כולה גלשה מהקדרה, מלכלכת את הרצפה הקרה בתמיסה דביקה ובוצית. באותו רגע כולם נפנו להביט בלילי ההמומה והמבולבלת שלא הבינה מה עשתה, ובפרופסור פליקר שלא נראה מופתע כל כך באופן חשוד למדי. "על זה, מיס פוטר," אמר הפרופסור בקול נוקשה, "יורד לגריפינדור 15 נקודות. כיתה, משוחררים!" קרא. לילי הכעוסה והסמוקה מזעם ארגנה את חפציה במהירות, אבל שמעה, "לא כל כך מהר, מיס פוטר. את נשארת כאן ומכינה את השיקוי עד שתצליחי אותו, ולא אכפת לי עד כמה הרצפה תלכלך עד שתצליחי."

"אבל, פרופסור – " התכוונה למחות, אלא שאז הוסיף הפרופסור, "אה, ואת לא נשארת כאן לבד. האדון מאלפוי יעזור לך," זרק ויצא מהכיתה. לילי פערה את פיה בתדהמה בעוד מאלפוי מחייך אליה חיוך רחב.

היא צמצמה את עיניה בחשד ובכעס. "מה אתה זומם?" 

הוא נאנח, "תמיד חושבת שאני זומם משהו. אה, פוטר?"

"רק בגלל שאתה תמיד נותן לי סיבה לחשוב כך," ירתה לעברו. הוא הסתכל עליה במבט שלילי לא הצליחה לפענח עד הסוף – מעין תערובות של שובבות, התגרות וייאוש. כך או כך, בעוד היא תוהה מה עשתה שמגיע לה לבלות את השעה הקרובה בחברתו של לא אחר מאשר סקורפיו מאלפוי, אותו אחד הוציא מרכיבים חדשים מהארון.

"ועכשיו, ברשותך, תהיי תלמידה טובה ותראי איך באמת עושים את זה," אמר לה בקול מלא חשיבות עצמית בעוד חיוך שובב מתפרס על פניו המושלמות.

לילי נאנחה בתסכול. השעה הקרובה תהיה מנה הגונה לאגו של מאלפוי, שללא ספק יוסיף אותה אל רשימת השיאים האישיים שלו. ולילי הייתה בטוחה שיש לו אחת כזו. אבל היא ידעה, לצערה, שלא תוכל לצאת עד שלא יסיימו את השיקוי מבלי שיגלוש על הרצפה, ועד כמה ששנאה להודות בכך, סקורפיו מאלפוי היה כנראה האפשרות היחידה שלה לעשות כן. לכן החליטה לשתף איתו פעולה ולו במעט, רק לשעה הקרובה, וכך תוכל לסיים את העינוי המתמשך הזה שנקרא "סקורפיו מאלפוי". "אז מה צריך לעשות, מאסטר?" שאלה בייאוש, לא מאמינה שהיא מטפחת לו את האגו רק יותר.

הוא הופתע, אבל לא הראה את זה. לילי פוטר באמת משתפת איתו פעולה. סקורפיו היה בטוח, עד עכשיו, שהם יבלו במרתפי השיקויים לנצח, כיוון שלעולם לא תודה שהיא זקוקה לעזרתו. "זו הגישה," ענה לה בשובבות. היא גלגלה את עיניה בזלזול בעוד הוא מתחיל לחתוך לפרוסות דקות פטריות קטנות מהיער האסור.

"מאלפוי, מה אתה עושה?" שאלה, כמעט בעצבנות.

הוא הפנה את מבטו אליה, תוהה מה עשה לא בסדר. "חותך את הפטריות," ענה, מבולבל במקצת.

היא הסתכלה עליו בתוכחה והצביעה על שורה מסוימת בספר השיקויים שלהם. "כתוב כאן שצריך לסחוט קודם את מיץ הנומים המשומר, להוסיף שן  כתושה של דרקון ורק לאחר מכן להוסיף את הפטריות הקצוצות," דקלמה.

סקורפיו הסתכל עליה בשעשוע, סוקר אותה במבטו ותוך כדי כך גורם לה לנוע בעצבנות מסוימת. "תמיד פועלת לפי הספר, מה פוטר? זו בדיוק הסיבה שלא הצלחת בפעם הראשונה ולכן נעשה את זה בדרך שלי. לא יודע מה איתך, אבל אני בהחלט חושב שתהיי יותר שימושית אם תעזרי לי ולא תמתחי עלי ביקורת," אמר בחיוך חצוף. הוא ידע שהיא צריכה אותו, כי היא, בדיוק כמוהו, רק רוצה להשתחרר מכאן כמה שיותר מהר. על כן הרשה לעצמו לא לרסן את עצמו ולהגיד רק מה שבאלו.

לילי התאפקה שלא לסטור לו, או יותר גרוע – לקלל אותו בשרביטה עד שיתחנן לרחמים. היא הרימה בכעס את הסכין הקטנה שנחה על השולחן והחל לחתוך במרץ את הפטריות, פורקת את תסכולה. הם קצצו בשתיקה, כשקולות הפטריות הנחתכות נשמע ברקע. לאחר מכן סקורפיו הראה ללילי איך לכתוש שן דרקון בעוד ידיו הגדולות מתחככות מידי פעם בפעם בידיה שלה. זה העביר בה גלי חום מרגיזים שרק הרתיחו אותה יותר. לילי לא רצתה להודות בכך, אבל הוא בהחלט היה מעבר ל"טוב" בשיקויים. הוא ידע מה הוא עושה, דבר שהכעיס אותה אפילו יותר. כשסוף סוף סיימו גם לסחוט את מיץ הנומים המשומר וכלל המרכיבים היו בתוך הקדירה, חיכו בשתיקה עד להשלמת השיקוי. סקורפיו הסתכל עליה, רואה שהיא כעוסה ועצבנית. "תודי שזה לא היה עד כדי גרוע," התגרה בה.

לילי הפנתה את מבטה אליו וגלגלה את עיניה בזלזול. הוא צחק בקול, כיוון שמצא את מצבה משעשע ביותר. לאחר שנרגע אמר לה, "אני מחכה לתודה שלי."

פניה של לילי הפכו בין רגע להמומות. "תמשיך לחכות," ירקה לעברו. היא ידעה שהיא חייבת לו על כך שהציל אותה מצהריים מפרכים במיוחד ומאסון קטסטרופלי בשיעור הבא. אבל היא בהחלט לא הייתה מוכנה להודות לו.

"מה איתך, פוטר? רק תודה אחת קטנה ואולי גם – "

"דייט?" קטעה אותו בזלזול. "תשכח מזה," אמרה נחרצות. היא קמה בנחישות אל עבר הקדירה, נוכחת לדעת שהשיקוי מוכן ונראה, למזלה, בדיוק כמו בספר. היא חייכה בשמחה ונטלה את תיקה מהרצפה הקרה והנוקשה שבמרתפים. "להתראות, מאלפוי," זרקה ויצאה מהמרתף.

סקורפיו הסתכל על הקדירה באושר גלוי. הוא מתקדם. אולי פוטר תהיה שלו אחרי הכול.  

אני אשמח לתגובות גם הפעם (מחר יש לי יום הולדת אז.. שתדעו ;)).. מצטערת על הפרק המוזר, אבל זה ילך וישתפר, מבטיחה.     

הפרק הקודם		הפרק הבא