הכל יכול להיות

אולה אמיגוס.........

אני אשמח אם תגיבו יותר, זה פשוט עושה טוב על הלב...

בכל מקרה אם למשהו יש רעיון שישלח לי:)♥♥♥

*********************************************************************

בבוקר קמתי מוקדם. חשבתי על בן ועל המכתב שכתב לי.

באמת התגעגתי אליו, הוא היה כל כך חסר לי בשנים האחרונות.

שמעתי קול צעדים, ניק נכנס לחדר.

"הי..." הוא מלמל.

"תעוף מכאן" הפטרתי לעברו.

"את חייבת להקשיב לי" הוא התקרב למיטה שלי.

"אני לא חייבת לך כלום, בטח לא אחרי אתמול" עדיין לחשתי והתישבתי על המיטה שלי.

"נכון, את לא חייבת לי כלום, אבל בבקשה תקשיבי לי" התחנן "חמש דקות אני מבטיח".

קמתי מהמיטה והלכתי לכיוון הדלת וניק הלך אחרי.

נכנסנו לחדר שלו והוא התיישב על המיטה. "שבי" הוא אמר.

"לא רוצה...וכדי שתתחיל לדבר כי נשארו לך רק עוד 4 דקות" אמרתי ונשענתי על הקיר.

"אני מצטער לא הייתי צריך לספר לך את זה...טעיתי" הוא לחש למרות שהיינו לבדנו.

"מה זאת אומרת לא הייתה צריך לספר לי" צעקתי "אתה פשוט משוגע, אני באמת לא מבינה למה אתה עושה את זה".

"כי אני אוהב אותך" הוא התקרב אלי.

"דרך מוזרה להראות זאת" אמרתי "אל תדאג אני לא אשאר פה כדי לנתח את צורת ההתנהגות שלך".

הלכתי לכיוון הדלת אך ניק משך אותי בחוזקה לפני שהספקתי לפתוח אותה.

"מה זאת אומרת לא תיהיה פה?" הוא שאל.

"ממה ששמעתה אני עוברת, חבר ילדות שלי יבוא לקחת אותי" אמרתי וניסיתי לשחרר ממנו את היד.

"אסור לך" הוא מלמל "לא יכול להיות שהם מצאו אותך...אני חייב לספר לו".

"מי אתה שתגיד לי מה מותר ומה אסור לי? ומי זה הם ומי זה הוא" שאלתי בפאניקה.

אחרי כמה דקות שהם הוא הסתכל אלי הוא שחרר לי את היד. מפרק כף היד שלי היה אדום.

הוא נגע בו בעדינות כאילו רק עכשיו שם לב למה שעשה.

"אתה צריך לענות לי על השאלות שלי" מלמלתי.

"לא היום, כדאי שתחזרי לחדר שלך לפני שהחברות שלך ידאגו" הוא לחש ולפני שהספקתי למחות הוא משך אותי אליו ונישק אותי נשיקה עדינה אך מלאת להט...

*********************************************************************

תגובות:)♥♥♥

הפרק הקודם		הפרק הבא