מעבר מימדים

נוגה לא הייתה בטוחה איזה מבין הרגשות הבאים תיאר יותר טוב את הרגשתה ברגע זה: בלבול, רחמים עצמיים, פחד או כעס.

ככל הנראה ארבעתם יחד.

המנהרה שבה הלכו הייתה חשוכה, כפי שלי ציין בכל הזדמנות שנקרתה בדרכו, והפנסים הטילו צללים מאיימים על הקירות.

ודבר נוסף - היא כרגע חזתה בקסם מתרחש לנגד עיניה.

היא לא הייתה בטוחה אם האחרים שמו לב לכך, אבל ברגע שעידן שרק את הצלילים היא ראתה כבלים בצבע כחול בהיר מתממשים באוויר ונבלעים בתוך האבן.

אבל ברגע זה היא כבר לא הייתה כל כך בטוחה שזה קרה. אולי היא פשוט דמיינה את זה.

סתיו וסיוון היו שקועות באחת השיחות ללא קול שלהן, והיא לא רצתה להתערב בשיחה הפרטית.

היא התכוונה להצטרף ללי ועידן שהלכו מלפניה, אבל שניהם הלכו עם דניאל, והיא לא העזה להתקרב.

האפשרות היחידה הנוספת הייתה לעבור לאחור ולהיות עם עומר ומאיה, הנערה עם השיער השחור הקצר.

היא האטה את צעדיה והתקרבה אל עומר ומאיה.

"מה שעידן עשה עם האבן... זה באמת היה קסם?" היא שאלה את עומר בהיסוס.

"כן," הוא השיב. "קסם מסוג שמע. אחד הקסמים העתיקים ביותר שקיימים."

"גם אני יכולה לעשות כזה קסם?"

"בעיקרון כן," אמרה מאיה. "אבל קסמי שמע הם קשים. מתחילים משתמשים בדרך כלל בלחשים."

"לחשים?"

מאיה חיטטה בכיסיה ושלפה משם פיסת נייר מקומטת.

"הנה, קחי," היא אמרה. "זה אחד הלחשים שלי. את יכולה לקבל אותו."

נוגה לקחה מידה את פיסת הנייר. "וואו. תודה!"

עומר הציץ בפיסת הנייר.

"לחש צמיחה," הוא אמר. "זה קסם די מסובך. את הפכת אותו ללחש?" הוא שאל את מאיה.

"לא. דיק נתן לי אותו."

עומר הבחין בהבעה המבולבלת שעלתה על פניה של אחותו. "כשאת משתמשת בקסם, את בעצם מדמיינת משהו שהוא בגבולות כוחותייך וגורמת לא להתגשם בעזרת האנרגיה הקוסמית שלך."

"אבל בגלל שזה רק בדמיונך, זה לא תמיד ממוקד מספיק, והתוצאות עשויות להיות לא מדויקות," הוסיפה מאיה. "למשל, את יכולה לנסות לבנות כיסא. את מתרכזת חזק בתמונה של כיסא, ואז מתירה את המחסומים של האנרגיה ויוצרת אותו. אבל הדמיון לא היה מספיק חזק, והכיסא יוצא עם רגל שבורה."

"זה קסם שיצא ממיקוד," אמר עומר.

"ובלחש? בלחש הקסם הוא תמיד ממוקד?"

"בלחש את לא רק מדמיינת. בלחש את מוסיפה מילים שיעגנו את מה שאת מנסה לבנות," אמרה מאיה.

"ככה אין סיכוי שהקסם יצא ממיקוד," אמר עומר. "אבל הלחש יעבוד רק על הקסם המסוים אותו ניסית לעשות. במקרה שלנו, בניית כיסא. אם תנסי לעשות איתו משהו אחר, כל דבר, אפילו משהו מאד דומה כמו בניית כורסא, זה לא יעבוד. בגלל זה כמעט ואף אחד לא משתמש בלחשים."

נוגה שתקה למשך כמה שניות, מעכלת את המידע. "אני יכולה לנסות את הלחש שהבאת לי?" היא שאלה.

"אני לא חושבת שכדאי," אמרה מאיה. "יש יותר מדי מה ללמוד לפני שמצליחים להפעיל את הלחש. אני יכולה ללמד אותך כשנעצור לחניית לילה. בינתיים את יכולה ללמוד את המילים ולדמיין את הפרח שתנסי ליצור בעזרתו."

"בסדר."

נוגה שיטחה את קלף הנייר והביטה במילים הכתובות.

"רס פורטה, פלנדה? מה זה אומר?" היא שאלה.

"זה בשפת הקוסמים הקדומה. היא נשכחה מליבם של בני האדם, אבל אנחנו עוד זוכרים אותה," אמר עומר. "התרגום של מה שקראת הוא 'עלה וצמח, פרח.' "

"את יודע לדבר בשפה הזאת?"

"קצת," אמר עומר. "ממה שדיק הספיק ללמד אותי."

נוגה שבה להביט בנייר.

"רס פורטה פלנדה," עלה וצמח, פרח, היא חשבה לעצמה.

בדמיונה היא ראתה פרח לילך קטן צומח מתוך האדמה.

אנרגיה עצומה מילאה אותה. הדם פעם לה באוזניים.

היא הרגישה כאילו גלים של אנרגיה גועשים בתוכה מנסים לפרוץ החוצה. הדבר היחיד שמנע מהם מלצאת היה מחסום. רק עכשיו נוגה שמה לב שכל אותו הזמן היא כלאה בתוכה את האנרגיה הזאת, שבהשפעת המילים דרשה לצאת החוצה.

אבל לפני שהיא הספיקה לשחרר את המחסום שכלא את האנרגיה נשמעה צעקה מלפנים.

יצור דמוי אנוש, לבוש סחבות התקדם לעברם במנהרה בצעדים מאיימים.

הוא היה גדול, שרירי, ועל מצחו הייתה רק עין אחת.

"סתיו! סיוון!" קראה מאיה לעבר התאומות, שבזמן ההליכה עקפו את הבנים והלכו כעת בראש. "תיזהרו!"

אבל האזהרה הגיע מאוחר מדי. היצור כבר הגיע אליהן. הוא שלח יד מגושמת לתפוס בסיוון.

סיוון התכופפה והיד חלפה מעליה.

לפני שנוגה הספיקה להבין מה קרה, כדור של אש נשלח מידה של סיוון לעבר היצור. הכדור פגע בבטנו ביצור, ששאג מכאב ורקע ברגליו.

סתיו וסיוון נפלו על הארץ.

דניאל שלף מקל מתכת מאורך שהיה תקוע בחגורתו וכיוון אותו לעבר היצור.

נוגה רצתה לרוץ קדימה ולעזור לחברותיה, אבל המנהרה הייתה צרה מדי, וברגע שסתיו וסיוון נעמדו לצידו של דניאל לא היה מקום בשביל אף אחד נוסף כדי להתמודד נגד המפלצת.

היצור תפס בסתיו לפני שהיא הספיקה להתחמק, והחזיק אותה קרוב לגופו.

נוגה רצה קדימה, הודפת בדרכה את לי, שעמד לתפוס את מקומה של סתיו להצטרף לקרב.

דניאל כיוון את המוט המוזר שלו לעבר היצור, אבל לא הייתה לא דרך לפגוע בו בלי לפגוע גם בסתיו.

כדור אש בער בידיה של סיוון, אבל גם היא, כמו דניאל לא יכלה לכוון מבלי לפגוע באחותה.

נוגה עקפה את היצור לפני שהספיק להבחין בה ונעמדה מאחורי גבו.

היצור החל להסתובב במגושם, אבל הבעיטה שנוגה שילחה בו עצרה אותו באמצע הסיבוב.

היצור שיחרר את סתיו והתכווץ בכאב.

דניאל נעץ את קצה מקלו בבטנו של היצור.

נוגה הייתה מוכנה להישבע שהיא רואה כבלים בצבע כחול בהיר בוקעים מבין ידיו של דניאל כשהוא נעץ את המוט בבטנה של המפלצת.

זרם חשמלי עבר במוט והיצור נחת על הרצפה, מעולף.

לרגע השתררה דממה.

סתיו התרוממה על רגליה, אוחזת בכאב בבטנה, שם אחז בה היצור.

"מה זה היה?" הפרה נוגה את הדממה.

"קיקלופ," אמרה מאיה. "המשימה השנייה שלנו."

סיוון הביטה בגוף הדומם שנח על הקרקע. "הוא מת?"

"לא," אמר לי לאחר שבדק את הדופק. "הוא רק מעולף."

דניאל החזיר את המוט שלו לתוך החגורה.

רק אז נוגה הבחינה שזה לא מוט, אלא כידון ארוך.

"הוא לא יישאר מעולף להרבה זמן," אמר דניאל. "כדאי שנתחיל להתקדם."

כולם עקפו את הגופה, מתרחקים ככל יכולתם.

ליבה של נוגה פעם במהירות.

היא הרגע בעטה לקיקלופ ענקי בבטן.

כבר יצא לה להלחם בתחרויות אזוריות, אבל בדרך כלל לא נגד מפלצות בגובה שני מטר.

מבטה נדד אל הכידון המוזרה שדניאל נשא בחגורתו. היא החליטה להתגבר על המבוכה וניגשה אליו.

"מה בדיוק עשית למפלצת?" היא שאלה. "ראיתי שמשהו קורה, אבל לא הצלחתי להבין מה."

דניאל הרים אליה מבט מופתע. "את מתכוונת למה שעשיתי עם הכידון?" הוא שאל.

"כן."

"העברתי בו זרם חשמלי," אמר דניאל. "דיק חושב שזה הכוח שלי, אבל אני עדין לא יודע. אף אחד מאיתנו עדין לא יודע מה הכוח שלו באופן רשמי."

"באופן רשמי?" תהתה נוגה.

"אסרו עלינו לפתח את הכוחות שלנו עד שהשמינית תגיע," אמר דניאל. "אבל בכל זאת התאמנו על הכוחות שהצלחנו לגלות. מאיה למשל מזיזה דברים בכוח המחשבה."

נוגה התפלאה מהקלות בה זרמה השיחה.

היא ודניאל לא דיברו כבר חודשים, בערך מאז שהוא זרק אותה בלי סיבה נראית לעין. היא נזכרה שלפני שהם נהיו זוג, הם היו דווקא ידידים טובים. היא הצטערה שהקשר בניהם נותק.

"מה עומר מסוגל לעשות?" היא שאלה.

דניאל חייך. "אני חושב שכדאי תתני לו להדגים. זה קצת קשה להסביר במילים."

"תנסה."

דניאל הרהר בכך לרגע. "תדמייני תיאטרון בובות. מי שעומד מאחורי הקלעים שולט בבובות בעזרת חבלים, נכון?"

"אני מניחה."

"עומר מסוגל ליצור בעזרת האנרגיה שלו בובות בגודל אנושי ולשלוט בהם בעזרת הכוח שלו. הן יעשו כל מה שהוא יגיד להן. והן חזקות. כמעט בלתי אפשרי ליצור כאלה בובות בעזרת קסם או לחש, ולגרום לבובות האלה לתפקד זה משהו שאיש לא הצליח לעשות, מלבד האנשים שניחנו בכוח הזהה לכוחו של אחיך."

"מה כל כך מיוחד בבובות האלה?"

"הן דמויות אדם," השיב דניאל. "חיקוי מושלם של אדם רגיל. יש רק הבדל אחד. בני האדם הם יצורים תבוניים, ואילו הבובות הן יצורים חסרי בינה שנשלטים על ידי יוצריהם."

"מגניב."

"סופר מגניב," חייך דניאל.

הם המשיכו לצעוד אחד ליד השני בשתיקה, שבפעם הראשונה מזה חודשיים לא שררה בה מבוכה.

___________

תגיבו אנשים.

זה ממש חשוב לי.

הפרק הקודם