Sword Art Online

עבר כבר חודש מאז המשחק התחיל. 2,000 אנשים כבר נהרגו.

אני הייתי בבטה טסט אבל לא הצלחתי להגיע יותר מין רמה 8, והיום אנו מפנים את הרמה הראשונה.

"שקט, חברה!"נשמע קולו של דיאבל, האיש שקרא לנו להיות היום. אנחנו נמצאנו בפארק קטן בעיר "טרנספורד"

"שמי הוא דיאבל ואני מחשיב את עבודתי כ"אביר""אמר בחיוך.

"איך עבודות במשחק הזה"נשמע קול מאחד האנשים.

"בסדר בסדר, הסיבה שהיתכנסנו כאן היום.."התחיל דיאבל להגיד, "היום בבוקר אני והקבוצה שלי גילינו את חדר ה"בוס" במגדל ליד העיר".

קולות השתנקות עלו מין הקהל.

"וכדיי להביס אותו אנחנו צריכים את עזרתכם" המשיך דיאבל. "אתם צריכים להיתחלק לשש קבוצות..".

קפצתי, הבטעתי סביבי מנסה לראות אם יש מישהו לידי.

פתאום בקצה הרחוק של הפארק ראיתי ילדה המכוסה בברדס אדום יושבת לבד. הלכתי לעברה במהירות.

"גם אותך השאירו?"שאלתי מתיישב לידה.

"לא, החלטתי להיות לבד"ענתה. לא ראיתי את פניה אבל קולה היה נעים.

"סולו פלייר?"שאלתי. היא הינהנה.

"כמו ששמעת אנחנו לא יכולים להביס אותו לבד, אז את רוצה להיות איתי בקבוצה?"שאלתי.

שקט.

"רק לקרב הזה?"הוספתי. היא חשבה קצת והינהנה.

הזזתי את ידי מול פניי ופתחתי תפרופיל שלי. לחצתי על הכפתור "קבוצה", מול הילדה הופיע כפתור: לאשר אותו כחבר קבוצה? כן או לא. היא לחצה על כן ושמה הופיע ליד שמי, אסונה.

"יופי כולם בנו קבוצות?"שאל דיאבל.

"רגע!"אמר קול, הוא נכנס לרחבה. הוא היה נמות זקנקן ומכוער.

"שמי קיבאו! וכמה מכם צריכים להגיד סליחה!"אמר והצביע על כולם.

"סליחה?"שאל משהו.

"קיבאו, האם אתה מתכוונן לבטה טסטרים?"שאל דיאבל.

"כן! בתחילת המשחק הם ברחו, משאירים אותנו החדשים להיתמודד לבד, ותראו מה קרה! 2,000 אנשים נהרגו!" צעק קיבאו.

ליחשושים עלו מכרב הקהל, השפלתי מבט.

פתאום איש אחד גדול קם.

"אני יכל לדבר?"שאל, הוא נכנס לאמצע הרחבה מול קיבאו.

"שמי אגיל (egil)" אמר, "אתה מכיר את זה קיבאו?".

הוא הוציא מכיסו ספר קטן, המנוייל.

"קיבלנו את זה בחינם בחנות, נכון? הבטה טסטרים הם אלו שכתבו לרוב משכתוב במנוייל"אמר אגיל.

קולות השתנקות עלו מין הקהל.

"לכל אחד ואחת במשחק האונליין הזה היה גישה למידע זה, אבל הם עדיין מתו! הבטה טסטרים לא אשמים בשום דבר, ברור?"אמר אגיל לקיבאו.

קיבאו הזעיף פנים והתיישב, לידו אגיל. 

"מחר פה ב10!"צעק דיאבל וכולם הלכו.

היה זה ערב. ישבתי ליד אסונה אוכל לחם יבש.

"טעים, לא?"שאלתי.

"לך זה טעים?"שאלה. הינהנתי.

"אבל אני משנה אותו קצת"אמרי מוציא קופסה קטנה מתיקי.

"תשימי את זה על הלחם"אמרתי.

היא הביטה לשניה בבקבוק ואז נגעה בו. קצה אצבעה זהר באור חלוש, היא נגעה בלחם.

"קרם?"שאלה, לקחתי גם קצת מין הקרם והקופסה התפוצצה.

"קיבלתי את זה בפעילות הנקראת "הגנב מכא שנית". אם את רוצה זה נמצא בעיר לפנ..."התחלתי להגיד ואז היא אמרה.

"לא באתי לכאן לאכול אוכל טעים"אמרה בלחש. שתקתי. "באתי לכאן כדיי להישאר עצמי. באתי לכאן כדיי לצאת כמה שיותר מהר מין המשחק הזה. המשחק הזה לא ישנה אותי".

למחרת היינו בדרך למגדל.

"כמו שאמרתי, לבוס יש חרב הנקראת "לוב-בלוד". יש לו שלושה משרתים. מטרתיינו היא להסיח את דעתם".

"אוקיי".

"אחריי שנגמור איתם נלך לבוס. כשה כל חייו של הבוס נופלים לאדום הוא משנה את נשקו לגרזן. כשה זה יקרא נעשה "סוויטש"..."

"סוויטש?"

"זאת הפעם הראשונה שלך בקבוצה?"

"כן"

נאנחתי.

"סוויטש" זה החלפה. אני תוקף ואז צועק "סוויטש" ואז את"

"אה"

"הגיע הזמן חברה!"צעק דיאבל, "בהצלחה! שאף אחד לא ימות!".

דלת חדר הבוס נפתחה ואז זה התחיל.

תגובות?

****

הפרק עורך

הפרק הקודם		הפרק הבא