יצור אופל

אנחנו גדולים יותר. חזקים יותר. יודעים יותר.
לפעמים זה לא כזה כיף.

כותב: thelord
הגולש כתב 13 פאנפיקים.

פרק מספר 4 - צפיות: 8891

(5) 3 דירגו

פרק:

דירוג הפאנפיק: pg13 - פאנדום: סתם - זאנר: מתח הרפתקאות - שיפ: לא ברור - פורסם ב: 30.07.2012 - עודכן: 28.08.2012

המלץ!

ID : 3246

גופן: Verdana Arial Tahoma מרווח: + - גודל טקסט: + -

הפאנפיק ננטש

טוב, אם הבנתם אני אמ. אדם-זאב. לא, לא זאב-אדם, אם-זאב! יש הבדל. אני אכן נהפך לזאב בירח מלא, אבל אני גם יכול להפוך לזאב כשאני ממש מתעצבן או כשאני ממש ממש רוצה. בקשר לבראד, טוב. הוא ערפד. ערפדים הם בעיקרון האוייבים שלנו. פעם אנשי-הזאב היו משועבדים לערפדים. אבל אז קם זאב צעיר בשם לוסיאן{כן}} ושחרר אותנו... ועכשיו, אני פוסע ליד ערפד כזה, בדרך לאוחת הבוקר. התיישבנו לשולחן. אני התנפלתי על הבייקון- טוב, בשר. בראד אכל מהנקנקיות. הסתכלתי אליו בשאלה, "מה? אני רעב! זה בשר ומלא בדם!" קיבלנו מערכת שעות. נראה שנפסיד את שיערור השיקויים הראשון שלנו. יש. ---------------------------------------------------------------------------------- השעה חמישה לאחת. אני ובראד הולכים למשרד של פרופסור בראון. אני דופק בדלת ואנחנו נכנסים. ליד השולחן יושבת הפרופסור. היא מחווה בידה על הכיסאוות ואנחנו מתיישבים. היא שולפת את שרביטה ומכוונת אותו אל המנעול. נעולים. אני שונא מרחב סגור וקטן. היא מסתכלת אלינו במבט רציני. "ובכן." היא פותחת." זימנתי אתכם לכאן, כדי לדון על-" האי נאנחת. "בראד- אני רואה שאתה יודע לשלוט על הצמא שלך. אם אתה במצוקה, תפנה לאלן מקווין מהשנה החמישית. הוא אמ. יוכל לעזור לך. עכשיו-האם היתה לך, סוג של- להקה?" בראד הרצין,"לא, בדיוק." "ובכן..." הפרופסור רכנה קדימה. "טוב, יש ערפד מסוים ש-חנך אותי, בערך. ויש לךי גם את הרולד. שהוא סוג של אבא שלי ו-" הוא דמם. ההבעה של הפרופסור התרכחה. "ואתה?" היא פנתה אלי. נשמתי עמוק."טוב- לי יש את-ה-להקה!" העייניםפ שלי התמלאו בשחור. ------------------------------------------------------------------------------------------------------- במרחק רב משם הרולד מקסימום נרצח.