מלחמת הכלות

"אתן בטוחות בהחלטתכן?" שאלה קתרין תומפסון את ג'יני, בעשר וחצי, ואת הרמיוני, באחת עשרה וחצי. כל אחת בשעה שקבעה היא להיפגש עם קתרין תומפסון יחד עם בעלה.

"כן" הייתה התשובה של שתיהן, ושני הבעלים גילגלו עיניים בחוסר ייאוש אחריה.

קתרין מעולם לא הייתה במצב כזה. היא לא רצתה אפילו קצת, לאפשר לבנות להתחתן באותו היום באולמות, אבל החוק של אולמות קולינס היה ברור. כל זוג שחפץ להתחתן באולמות בתאריך זמין, וכמובן מסוגל לשלם על עלויות החתונה, יכול להתחתן בהם.

גברת תומפסון הובילה את ג'יני והארי לעבר האולם בו יתחתנו השניים. "זה מושלם! צייצה ג'יני בהתרגשות. "אתה לא חושב ככה, הארי?" שאלה את בעלה האדיש.

"הייתי מעדיף להתחתן בתוך מחסן אם גם רון והרמיוני היו נמצאים איתנו בחתונה" אמר הארי בעוינות, ובליבה, הסכימה איתו גברת תומפסון.

התגובה של רון, לאחר הצווחות הנרגשות של הרמיוני, הייתה זהה מלבד כך שאמר "ארון כלי ניקוי" במקום מחסן.

גברת תומפסון השתדלה שחוסר ההתלהבות שלה יהיה כמה שפחות מובלט כשכתבה את שמותיהם של רון והרמיוני, והארי וג'יני, בלוח החתונות הקסום, כחוזה מחייב. מעכשיו רק הכלה והחתן יוכלו להחליט לבטל את החתונה.

"טוב," אמרה גברת תומפסון לג'יני, שסרקה את האולם בעיניים בורקות.

"על החתונה אתם לא משלמים מראש, כמובן, אלא רק לאחריה. בכל מקרה,אנחנו צריכים כבר עכשיו לדעת כמה דברים. את צריכה שושבינה ראשית, רשימת מוזמנים וכומר. את כל אלו אנחנו צריכים שיהיו לנו עד מרץ, רק באפריל ומאי ויוני נתחיל להתעסק בעניינים כמו קישוט, חברת קייטרינג ולהקה או תזמורת" אמרה גברת תומפסון.

ג'יני הרהרה בדבריה של גברת תומפסון. עד עתה היא בכלל לא חשבה מי תהיה השושבינה הראשית שלה, הרי מאז ומתמיד היה ברור לה ולהרמיוני שהן יהיו השושבניות הראשיות אחת של השנייה. אבל, הרמיוני... ג'יני חשה משהו דומה לחרטה או אשמה אך מיהרה לסלק את התחושה הזאת ממנה.

ג'יני חשבה לרגע מי תהיה השושבינה הראשית שלה, בעודה פוסעת לצד הארי, הזועף במקצת, לאורך השדרה בה נמצאו אולמות קולינס, ומיד ידעה את התשובה. לונה, כמובן. חברתה הטובה ביותר מימיה בהוגוורטס, ולמעשה כרגע היא כנראה החברה הכי טובה שלה גם עכשיו, לאחר מה שקרה עם הרמיוני...

הרמיוני הירהרה באותה בעיה אך לא מצאה תשובה בקלות. היא ידעה שאחרי ההתנהגות שלה אתמול לונה תעדיף להיות השושבינה של ג'יני, שבטח כבר שלחה ינשוף בקשה. להרמיוני תמיד היו חברים, אבל אף פעם לא הרבה, ומשום מה היא תמיד הסתדרה יותר טוב עם בנים מאשר עם בנות. היא מעולם לא אהבה לדבר במיוחד על בגדים ואיפור, מה שיצר מצב שבו רוב חבריה הטובים הם בנים, כמו הארי, רון ונוויל, ואילו וג'יני ולונה, חברותיה הטובות, בוודאי שונאות אותה עכשיו... גם את הרמיוני דקר רגש אשמה-חרטה שהיא מיהרה לסלק.

אנג'לינה, היא חשבה. אשתו של ג'ורג'. כמובן, הן תמיד היו חברות בהוגוורטס והתקרבו אפילו יותר לאחר שאנג'לינה הצטרפה למשפחה בשנה שעברה כשנישאה לג'ורג'. היא ידעה שאנגל'ינה תסכים להיות השושבינה שלה, ועם תחושת קלילות והקלה, התעתקה עם רון הזועף בחזרה לביתה.

"כן, הרמיוני, אני אהיה השושבינה שלך. אבל את יודעת מי באמת הייתה צריכה להיות שם במקומי" אמרה אנג'לינה להרמיוני לאחר שחזרה מהמטבח עם שני ספלי תה, בשבילה ובשביל הרמיוני.

"תודה אנג'לינה, אני מעריכה את זה" אמרה הרמיוני בכנות ולגמה מהתה שלה.

"אבל אל תחשבי שאני לא הולכת לזגזג בין חתונות כמו כולם, בגלל זה" אמרה אנג'לינה.

"לזגזג בין חתונות?"

"כן, את לא יודעת? בגלל שרוב המוזמנים שלך ושל ג'יני הם אותם מוזמנים, חוץ מחברים ישנים מהשכבה של ג'יני ואנשים מהעבודה שלך, את יודעת, החלטנו כולנו שנזגזג בין חתונות. חצי מאיתנו יהיה בטקס שלך ושל רון, וחצי בטקס של ג'יני והארי, ואחרי זה בשלב הריקודים והאוכל החצי שלך ושל רון יילך להארי וג'יני וההפך" אמרה אנג'לינה.

"מה? אבל, לא! אתם, אי אפשר לעשות את זה, ו-"

"למעשה אפשר. אני ופלר טרחנו לשלוח ינשוף אתמול בערב, אחרי שהלכת, לקתרין תומפסון ושאלנו אותה אם זה אפשרי. היא יותר משמחה להגיד לי שזה אפשר ואפילו הבטיחה שתעזור לנו לסדר את ההחלפות האלו" אמרה אנג'לינה. הרמיוני נאנחה. היא ידעה שאין טעם להתווכח, וחוץ מזה היא לא יכלה לכפות על חבריה ומשפחתה של ג'יני לא לבוא לחתונה של הארי וג'יני. היא החליטה שזה נשמע לה סידור די הוגן.

"כמובן שאשמח להיות השושבינה הראשית שלך" אמרה לונה בסהרוריות בעודה מלטפת את הארנבת שלה, שמשום מה קיבלה גוון לבנבן-ורדרד.

 "תודה לונה, ידעתי שתסכימי!" אמרה ג'יני וחיבקה את לונה החולמנית.

 "חשבתי לשלוח ינשוף, אבל האמת שרציתי לפגוש אותך" הוסיפה.

"ואני מאוד שמחה שהגעת. תרצי אולי לאמץ ארנבת? לינדזי המליטה אתמול חמישה ארנבונים, ואני לא בטוחה שאוכל לשמור על כולם. אבל נראה לי ששינוי הצבע שלה לורוד באמת שיפר את מצב הרוח שלה כמו שאבא אמר" אמרה לונה.

רשימות המוזמנים היו מוכנות לשתיהן, ולמעשה כל אחת מהן כבר שלחה הזמנות מקדימות בדואר הינשופים למוזמנים (לא ההזמנות הרשמיות כמובן- הרמיוני רצתה עיטורי זהב עליהן וג'יני העדיפה פרחי תחרה בקצוות) כך שהצעד הבא היה הכומר.

שבוע אחרי פגישתה עם קתרין תומפסון, הלכה ג'יני (היא העדיפה ללכת בלי הארי שהיה מתרגז רק אם מישהו הזכיר את המילה חתונה לידו) לכומר רוברט מארי, שהיה אדם חביב ושמנמן בשנות השישים לחייו, שהיה גם הכומר של אנג'לינה וג'ורג' בחתונתם היפה בחצר משפחת וויזלי לפני שנה, בדיוק כפי שנישאו אחיה ופלר, שכעת הייתה להם כבר את בתם ויקטאור היפהייפיה, ודומיניק הקטנטנה בת החודשים הספורים.

לצערה הרב של ג'יני, השתעשע הגורל והרמיוני, בדיוק באותו היום, הגיעה גם לכנסייה בשעה אחת עשרה בבוקר, בדיוק מאותה סיבה. אנג'לינה המליצה לה בינשוף על רוברט מארי. היא אמרה שהיה כומר מצוין בחתונתם. לצערה, היא אמרה את אותו הדבר לג'יני לפני חצי שנה, והדבר נחרט בזיכרונה, וגם היא, ממש כמו הרמיוני, רצתה את רוברט מארי ככומר בבחתונה של הארי וג'יני.

ולכן, בשעה אחת עשרה בבוקר יום ראשון התייצבה הרמיוני בכנסייה קטנה בלונדון, שייכת לקוסמים כמובן, שבה ישב והביט באחד מחלונות הכנסייה הכומר, רוברט מארי, אותו זיהתה הרמיוני מהחתונה של ג'ורג' ואנג'לינה. הכומר היה שקוע במחשבותיו ולא שם לב להרמיוני שנכנסה לכנסייה והלכה לעברו עד שזאת העירה אותו מהרהוריו.

"אדון מארי?" שאלה הרמיוני בזהירות ונגעה בקצה כתפו של רוברט מארי.

"אההה! הבהלת אותי כהוגן, בחורה יקרה. מה מעשייך בכנסייה צנועה זו בשעת בוקר זאת? טקס המיסה כבר התרחש" אמר הכומר וקם ממושבו.

"אוי, אדון מארי, אני יודעת שאתה כומר בכנסייה הזאת, ושיערתי שתהיה כאן לאחר המיסה... אתה גם כומר בחתונות? אני מתכוונת, אני יודעת שזה גס רוח מצדי, והתלבטתי אם לשלוח לך ינשוף אבל רציתי לפגוש אותך לפני, אז תוכל להיות הכומר בחתונה שלי ושל בעלי בעשרים ושתיים ביוני?" אמרה הרמיוני במהירות.

"מובן,ילדתי. אני אכן מבצע גם טקסי נישואין מלבד פעולותיי בכנסייה זאת, ומאיפה שמעת עליי? אני לא כומר מוכר, לא בקרב אנשים שמחפשים כומר לחתונתם, בכל מקרה" אמר אדון מארי.

"שמעתי עלייך מאשתו של גיסי, אנג'לינה, היא המליצה עלייך מאוד" אמרה הרמיוני.

"אנג'לינה...השם מוכר לי... ג'ורג' וויזלי?" . הרמיוני הנהנה.

"אה כן, איזה זוג מקסים הם היו! מצחיקנים ממש, במיוחד ג'ורג' הזה" אמר אדון מארי בחיבה. "אשמח להיות הכומר בחתונה שלך. איפה תערכי אותה? אם אינני טועה אדון וויזלי ואשתו היפהייפיה ערכו את החתונה בחצר של משפחתו של ג'ורג'? בתוך אוהל חגיגי כזה, כן, אני זוכר את החתונה הזאת, אחת החתונות היפות ביותר שיצא לי לשמש בהם ככומר... אם כך, איפה תיערך החתונה המיועדת?" שאל אדון מארי.

"באולמות קולינס. בעשרים ושתיים ליוני" אמרה הרמיוני.

"אולמות קולינס... מקום מפואר. כנראה שיש לך טעם יותר מפואר מגיסך. אז אין זה חשוב באמת איפה מתקיימת החתונה. מה שחשוב באמת, וזה מה שאני תמיד אומר ללקוחות שלי, הוא שאתה נמצא ביום חתונתך עם האנשים שאתה באמת אוהב, האנשים החשובים לך ביותר. זה לא באמת משנה אם החתונה בתוך ארגז או בתוך ארמון" אמר אדון מארי.

הרמיוני הרגישה את ליבה נצבט. היא ידעה שדבריו של אדון מארי נכונים לחלוטין, ובכל מצב אחר הם היו מרגשים אותה לחלוטין, אך כעת הם רק הכניסו בה חשק לפרוץ בבכי. הרי היא לא תהיה מוקפת בכל האנשים שהיא אוהבת ושחשובים לה ביום חתונתה. היא מכריחה את חבריה, ומשפחתם של רון וג'יני, שהייתה בשבילה תמיד כמשפחה שנייה, להתפלג בין שתי החתונות, לעבור מחתונה לחתונה במקום לשמוח כולם יחד איתה ועם רון... וכמובן, שני האנשים החשובים לה ביותר בעולם, לאחר רון כמובן, הארי וג'יני, לא יהיו איתה בכלל בחתונתה... היא נתקפה רצון נואש לפרוץ בבכי ולצעוק לאדון מארי שהיא מתכוונת להתחתן בארגז אבל העיקר שתתחתן כשהארי וג'יני נמצאים יחד איתה בחתונתה, שבדיוק נשמע קול מקצה הכנסייה שהיה שייך ללא ספק לאישה שהרמיוני חשבה עליה כרגע.

"הרמיוני!? מה את עושה כאן!?" הקול היה מלא בזעם והשכיח מהרמיוני כל מחשבה מלאת חרטה שהייתה בה לפני שתי דקות.

"מה אני עושה כאן?! בוחרת כומר! מה את עושה כאן?!" שאלה הרמיוני והסתכלה לעבר ג'יני, שיערה האדום מתנופף מאחוריה ברוח קלילה שנשבה מדלת הכנסייה, שג'יני השאירה פתוחה, והשווה לה מראה זועם. זועם מאוד.

"בוחרת כומר?! זה הכומר שלי!" אמרה ג'יני בזעם.

"מי קבע שזה הכומר שלך?! אנג'לינה המליצה לי עליו בינשוף אתמול!" אמרה הרמיוני.

"כן, אבל היא המליצה לי עליו הרבה לפנייך!" קראה ג'יני.

"בנות, אין צורך לריב, אני אהיה בשמחה הכומר בחתונות של שתיכן..." אמר אדון מארי המבולבל שהביט במבטים מלאי האיבה שנתנו הבנות אחת בשנייה.

"אנחנו מתחתנות באותו היום!" צווחו הרמיוני וג'יני.

"באותו מקום" אמרה ג'יני.

"באותה שעה" אמרה הרמיוני.

שתיהן נעצו אחת בשנייה מבטים כועסים.

"בסדר, ניצחת הפעם. קחי את הכומר. אבל כדאי לחתונה שלך להיזהר" אמרה ג'יני.

"מה אמרת?" אמרה הרמיוני, קולה שקט במידה מסוכנת.

"שמעת מה אמרתי" אמרה ג'יני בחיוך. השתררה דממה ולבסוף ג'יני החלה ללכת לעבר דלת היציאה מהכנסייה.

"היי, ג'יני!" קראה הרמיוני מאחוריה. ג'יני הסתובבה במבט מלא ברצון עצמי.

"החתונה שלך, תהיה, עצומה" אמרה הרמיוני בחיוך. ג'יני הביטה בה בבלבול.

"בדיוק כמו מספר הפעמים שהארי דחה אותך" אמרה הרמיוני.

"אאוץ'!" אמר הכומר שלא הצליח להבליע חיוך.

"זהו, אנחנו- גמרנו!" אמרה ג'יני בזעם ויצאה בצעדים נסערים מהכנסייה.

הפרק הקודם		הפרק הבא