תקועים באחוזה עם סטיבי

מי מי סול סי סי דו רה סול לה סי סי דו רה סול לה סי.

מה היה ההמשך?

מי מי סול סי סי דו רה סול לה סי סי דו רה סול לה סי.

עוד סי ואז לה? שני לה ופה דיאז?

הוא גירד את ראשו. לא, הוא לא זוכר את ההמשך. אין טעם במילא. איך הוא אמור להעביר את הזמן פה?

כאב ראש קל תקף אותו, והוא קם מהפסנתר, מחליק את ידו על ידית הדלת, ומושך אותה מטה.

לא. עדיין נעול.

קנדה משך באפו, והביט על הדלת במבט מתחנן. הוא הגיע לכאן אחרי שהקבוצה התפצלה, יפן אמר לו לחפש מקום בטוח, החדר עם הפסנתר היה הדבר הראשון שעלה במוחו. החייזר ההוא לא שם לב אליו כשהוא פתר את החידה, אז הוא הניח שיש מזל כלשהו בחדר הזה. אבל, מישהו, או משהו, נעל אותו בחדר.

הוא לא ידע כמה זמן עבר, וזה גרם ללב שלו לפעום במהירות. הוא כבר ישן חמש פעמים, אך לא היה בטוח אם אלו היו שינות ארוכות וטרופות, או נמנומים קצרים שרק נדמו כארוכים. האם יישאר פה לנצח? מה אם הם ישכחו ממנו? פחדים הציפו את ליבו, והוא התחיל להרגיש חלש מחוסר האוכל.

קנדה הניד בראשו, וניגש לפסנתר. אין טעם להתעסק בזה. הוא ניסה לצעוק, אבל הגרון שלו התייבש. אולי אם יטיח את ידיו על הפסנתר, מישהו ישמע אותו.

מי מי מי מי.

הוא לא היה יכול להיזכר בהמשך.

מי מי מי מי מי.

אל תחשוב על כך שהקול עמום מחוץ לחדר, הוא ניסה לומר לעצמו, אך שום קול לא בקע מגרונו. היה שם גם סול. היה שם גם סול, צעק קול במוחו, מנסה להסיח את דעתו.

מי מי סול. מי מי סול. מי מי סול.

הסול האחרון היה חזק מאוד.

הוא שבר את הקליד.

התקף קצר של פאניקה. הוא מעולם לא שבר משהו. זה היה אמריקה שהיה הפרחח שובר האגרטלים של אנגליה, הוא היה ילד למופת, תמיד כל כך שקט.

אבל הם לא בבית עכשיו.

הוא ניסה להכניס את הקליד למקומו, איכשהו. הפסנתר היה מתוצרת ירודה, כנראה, כי הוא רק הצליח לשבור קליד נוסף, את פה.

אבל מתחת לפה הייתה פיסת מתכת. הוא ניסה למשוך אותה עם ציפורניו הקצרים, אך היא הייתה תקועה.

לא הייתה לו ברירה.

"סליחה.” הוא לא ידע ממי הוא מבקש סליחה, לפני שהתחיל לפרק את הקלידים.

"יש פה הרבה דם,” קול עבה אמר.

"אני יודע.” הקול שענה היה שקט ורגוע. “אתה חושב שמישהו מת?”.

"יש פה יותר מדי דם...”.

יפן נאנח, הוא רכן לעבר הרצפה מלאת הדם, וראה ששביל הדם מוביל לכיוון חדר, אך נעצר קצת לפניו.

"מישהו מת שם...” רוסיה אמר את המובן מאליו.

יפן ניסה לפתוח את הדלת, אך היא הייתה נעולה.

"אתה רוצה שאני אפתח את הדלת?” רוסיה שאל, ונופף מעט בצינור הברז שבידו.

"לא, זה לא משנה. הדם לא נמשך לתוך החדר. מי שמת, מת בחוץ.” יפן אמר במהירות, ורוסיה פלט 'אוה' קטן.

"אבל אין פה גופה...?”.

יפן נשך את שפתיו, והנהן. “אולי היא בהמשך המסדרון... עדיף שנדע עכשיו...”.

הם התקדמו לאורך שביל הדם, אך לא מצאו זכר לשום גופה.

כל הקלידים של הפסנתר שכבו מפוזרים על הרצפה. קנדה הופתע למצוא כל כך הרבה מפתחות מתחת לקלידים של הפסנתר. חלקם היו חלודים, חלקם נראו במצב סביר. הוא ספר חמישה עשר מפתחות.

תחושת אשמה ניכרה בו מעט, אבל הוא זכר שהוא חייב לצאת מהחדר הזה. הוא יסדר את הפסנתר אחר כך.

עכשיו הוא צריך לנסות אותם אחד אחד, בטח אחד הוא המפתח שלו לחופש, והשאר יוכלו לעזור לו למצוא את כולם! בדמיונו הפליג כיצד יוכל לעזור לכולם עם המפתחות שלו, כיצד יציל אותם, ואולי, אולי אחד המפתחות הוא בעצם המפתח לדלת הראשית!

התקווה קיננה כעת בלבו, והוא מיהר לקפוץ אל הדלת בקפיצה כמעט מושלמת, כזו שאמריקה הקניט אותו שלעולם לא יצליח לבצע, אך הוא לא שם לב לזה כעת. המטרה שלו הייתה הדלת, ואך ורק הדלת.

המפתח הראשון היה מפתח כסף מבריק, שהחליק לחור בצורה שהיממה את לבו את קנדה, אך לא הסתובב. קנדה זרק אותו לפינה במהירות.

המפתח השני היה מפתח זהה בדיוק למפתח הראשון, כסוף, ומעט מחודד יותר בקצותיו, אך הוא לא נכנס בכלל לחור המנעול.

השלישי היה חלוד, וכמעט הסתובב רביעית סיבוב, ושם הוא נתקע. לא, קנדה נשך את שפתיו, לא מספיק טוב. הוא זרק גם אותו הצידה.

רגע, רגע, הוא נעצר, וחשב, הוא צריך להיות חכם. המפתח האחרון כמעט הסתובב. אם ישתמש בדמיונו, יוכל לתאר בערך איך נראה המפתח של המנעול, וכך למצוא אותו מהר יותר. בכל זאת, הוא לא אמריקה.

הוא בחן את המפתח השלישי לעומת המפתחות, אך בייאוש מצא את עצמו בודק את אותו מפתח כמה פעמים.

זה לא יעבוד כך.

חלק מהמפתחות היו גדולים מדי מכדי להיכנס למנעול, ואותם הניח בערימה נפרדת. את אלו ששיניהם היו חדות מדי ערם לערימה אחרת, ואז צמצם את הרשימה לשלושה מפתחות בלבד.

אוקיי. הוא צריך לנסות את המפתח הראשון.

הוא ניסה להכניס את אחד המפתחות, אך נתקל בכישלון רב מוחץ.

את השני דחף בעדינות לחור המנעול, מכיוון שנראה כאילו היה הישן מכולם, והתחיל לסבוב אותו. קצת שמאלה, עוד קצת שמאלה, היי, נדמה שזה עובד.

בניסיונו לסובב את המנעול, הוא לא נתן את דעתו לצעדים שמאחוריו. רק רקיעה חדה הפנתה את תשומת לבו.

לא.

המפתח נשבר במנעול.

A/N: וכך התחיל סיפורה העצוב והקודר של בסי.

BONUS: אם מנגנים את התווים שרשמתי בתחילת הפרק יוצא משהו מגניב! אני רצינית! רוצו לנגן!

הפרק הקודם		הפרק הבא