שבוע המוגלגים

פרק חדש(:

ביום שלמחרת, הרמיוני התעוררה בבהלה. סיוטים היו שכיחים אצל הרמיוני. כמובן, חלומות זוועה על וולדמורט היו סוג של נורמה בהוגוורטס. אבל וולדמורט לא כיכב בחלומתיה בלילה הזה. אלא מאלפוי. דראקו מאלפוי. למעשה, בחלום, היא ודראקו מאלפוי, אממ, "בילו" ביחד. "א.ל.ו.ה.י.ם!!!!!!" צרחה הרמיוני. מעירה את שותפותייה לחדר. ואת כל מגדל גריפנדור. "ג'יני!!!!!" הרמיוני קפצה ממיטתה, רצה לכיוון מגורי הבנות של השנה השישית, נכנסה במהירות לחדר של ג'יני, וגילתה שהמיטה ריקה. היו שתי אפשריות. אחת, שהיא כבר התעוררה ועכשיו היא אוכלת משהו באולם הגדול. האפשרות השנייה, והיותר הגיונית, זה שהיא אצל הארי. ולא היה לה כוח לראות את ג'יני ואת הארי עירומים ב-5 בבוקר. בעצם, אין לה כוח לראות אותם עירומים בכל שעה. הרמיוני הבינה שאין לה איך להתמודד אם זה כל עוד ג'יני עם הארי.

אז היא התקלחה והתארגנה במהירות, וירדה לארותת הבוקר. ובזמן שהיא מכרסמת טוסט, אמר לה מישהו "היי, הרמיוני!" היא הסתובבה וגילתה את דראקו מאלפוי. "מאלפוי? ממתי אתה קורא לי הרמיוני? מה קרה לגריינג'ר? או לבוצדמית?" הקניטה אותו הרמיוני אחוזת התדהמה. מאלפוי נראה נבוך. "אההה.... ה..התכוונתי לומר גריינג'ר! אז... אהה... גריינג'ר, בסך-הכל רציתי לדעת מתי השיעור היום!" הצטדק מאלפוי. "טוב, מכיוון שהיום יש ליקוי ירח שמתרחש פעם ב-25 שנה, סידרתי לנו אישור להיות במגדל האסטרונומיה. הליקוי בשיאו בשעה 11 שלושים וארבע. אז תיהיה שם ב-11 ושלושים." אמרה הרמיוני שהתלהבה מהרעיונה. "וואוו! גריינג'ר אין צורך להתלהב.. זה בסך-הכל מגדל הסאטרונומיה." אמר מאלפוי ובלי להוציא מילה אחת נוספת, הוא פשוט... הלך.

הרמיוני האדימה. החלום היה כה מוחשי. "היי, הרמיוני!" לפתע הרמיוני חשה חמימות בליבה. היא כיוותה שזה יהיה מאלפוי, אבל לא. זה היה רון. "אוה.. היי רון." אמרה הרמיוני והמשיכה לכרסם בטוסט החצי לעוס. "הרמיוני את פשוט לא מבינה! דיברתי עם קת'י והיא אמרה שהיום נלמד על בעלי-חיים שדומים מאוד לבעלי-החיים הקסומים! היא כל-כך חכמה! והעיינים שלה פשוט מדהימות! והיא כל כך בוגרת! אני מרגיש כאילו..." אמר רון, אבל הרמיוני לא נתנה לו לסיים את המשפט. "אולי תזמין את הקת'י הזאת לדייט." אמרה לו הרמיוני וחייכה חיוך קטן. היא שמחה בשביל רון. למעשה, בקיץ היא הבינה שאין לה רגשות אליו. כלומר, היא חשבה... אבל זה התברר כלא נכון. הוא היה יותר כמו...כמו אח. "באמת? את חושבת? אבל היא רק בשנה החמישית!" אמר לה רון, מאוכזב. "מה זה משנה? אני חושבת, שהיא תשמח עם תציע לה לצאת.. אבל רון, בעדינות..." אמרה הרמיוני. רון היה ידוע ב...אממ... חוסר טקט שלו. רון הנהן. "קדימה, יש לנו שיעור מתמטיקה." אמרה הרמיוני וגררה את רון אל השיעור.

"רגע הרמיוני, אז את אומרת ש...אממ... "חלמת" על מאלפוי?" שאלה אותה ג'יני, שנראתה מעט מודאגת. הן בדיוק אכלו ארוחת צהריים, כשהרמיוני סיפרה לה על החלום. "כן. טוב... זה מוזר?" שאלה אותה הרמיוני. "טוב, אהה... כן קצת...  אין לך רגשות אליו. נכון?" שאלה אותה ג'יני. הרמיוני התכוונה לומר שלא. היא לא מרגישה אליו כלום. אבל היא נזכרה בתחושת החמימות שעטפה אותה, כשחשבה שרון הוא מאלפוי. "אההה..." היססה הרמיוני. "הרמיוני!" נדהמה ג'יני. "לא מאלפוי!" אמרה ג'יני. "אוי.... אני לא יודעת מה יש לי!" אמרה הרמיוני. "אני בעצמי לא מאמינה שאני אוהבת אותו!" המשיכה הרמיוני. "פשוט, אלוהים!!! אבא שלו אוכל מוות למען השם! הוא פוץ, שחצן ומגעיל! וטוב, הוא לא מפסיק לקרוא לי גזר גמדי! אני בגובה שלו! טוב, אבל זה ברור שהוא לא ישים עלייך."אמרה ג'יני."מה זאת אומרת הוא לא ישים עליי?" שאלה אותה הרמיוני.

"טוב, ברור שאת... טוב, את די תולעת ספרים כזאת... את לא ממש משקיעה במראה שלך, רק באירועים מיוחדים... מבינה?" אמרה לה ג'יני. "אז את אומרת שאני מכוערת?!" התעצבנה הרמיוני.

"אהה... לא מכוערת... אבל, טוב, מאלפוי שם לב לבנות הרבה יותר... אממ...איך אני יגדיר את זה..." אמרה ג'יני. "מה?! בנות כמוך?! בנות פאקצות כמוך?!" סיננה הרמיוני. 

"את אומרת שאני פאקצה?!" ג'יני הרימה את קולה.

"אהה... בואי נראה.. את מתלבשת בזונתיות, היו לך איזה 30 חברים, ואת רק בשנה השישית ג'יני!" צעקה עליה הרמיוני.

"כן, כי לצאת עם בחור בן 17 כשאת רק בשנה הרביעית שלך, זה פשוט תמים נכון!?" אמרה ג'יני בציניות. 

"לפחות הוא אהב אותה בגלל מי שאני ולא בגלל ש," צעקה הרמיוני ואז הנמיכה את קולה "שכבתי איתו." אמרה הרמיוני את שתי המילים האלו, שגרמו לג'ני להוציא את שרביטה. 

"אז להוציא את השרביט?! זו פשוט הדרך המושלמת להתמודד עם בעיות!" צרחה הרמיוני בקול גבוה ודק. "שאת רבה עם הארי את גם מוציאה את השרביט?!!??" צרחה הרמיוני.

"שלא.תעזי.לערב.את.הארי!" מילמלה ג'יני ועינייה רשפו. 

"טוב! מי בכלל צריך חברות כל-כך מפרגנות כמוך?!" צעקה הרמיוני ויצאה אולם הגדול בכעס משאירה את ג'יני, ואת שאר האולם הגדול, המום. 

הסוף(: 

הפרק הקודם		הפרק הבא