המכתבים (ממשיכים בחיים הארי והשאר)

סליחה שלקח לי זמן אני פשוט ממש עצלנית.

זהירות זה פרק עצוב ביותר!

====================================================

"רון אתה עובד עלי?" אמרה ג'יני בשניה שהיא קמה מהספה, גם ירדו לה קצת דמעות אבל היא לא בכתה.

"לא ג'יני בואי מהר, אמא בבית חולים!" אמר רון מהר.

ג'יני החליפה מפיג'מה ולבנתיים רון שאל את הארי "הארי אתה בא? אתה צריך לבוא אתה כמו בן לאמא שלי!"

"אני יבוא רון אבל מה אני יעשה עם טדי?" אמר הארי

"תן אותו לקריצ'ר. קריצ'ר אוהב אותו"

"אני לא יודע רון. אוקי אני יתן אותו לקריצ'ר אבל... קריצ'ר בוא מהר."

"כן אדונילי"

"תטפל בטדי טוב כשאני לא יהיה כאן, קרה משהו. בסדר?"

"אוקי אדונילי אני יטפל בו הכי טוב!" אמר קריצ'ר והלך להשים עין על טדי.

הארי ג'יני ורון התעתקו ישר לקדוש מנגו. הם נכנסו מהר ורצו לקומת החולים מפעולת צמח."

"אמא" ג'יני צעקה כשהיא נכנסה לחדר מלאה בדמעות.

"ג'יני. אין לי הרבה זמן זה היה משהו נוראי הצמח הזה הוא ירק עלי משהו שהמיס לי את העור."

"מולי, אל תדברי הרבה זה לא יעזור לך זה רק מחמיר את המצב!" אמר ארתור

"ארתור, אני יהיה בסדר אני חזקה." השיבה מולי

"זה לא הזמן לויכוחים מולי! את גוססת! אני הולך לקרוא לרופא" אמר ארתור.

בזמן שארתור הלך לקרו לרופא כולם רעדו מפחד. הארי לא יכל לסבול את זה שאם הוא יתחתן עם ג'יני אז לא יהיו לילדים אפילו לא סבתא אחת. הוא ראה את ג'יני שעמדה זקוף ובחנה כל דבר. רון ישב בתוך המחשבות של עצמו. ג'ורג' פרסי וביל היו מאוד לחוצים. והרמיוני לא הפסיקה לבדוק את הפצעים של מולי.

כשהרופא הגיע כולם הסתכלו עליו, רון קם מהכיסא, הרמיוני הפסיקה לבדוק את הפצעים של מולי וג'יני היא בחנה רק את הרופא.

"יש לי חדשות רעות. מולי, את לא תשרדי את המחלה. אנחנו ננסה לעשות את כל מה שאנחנו יכולים. אבל אני לא יכול להבטיח שום דבר כי המצב חמור מאוד!" אמר הרופא

"רגע... אם אני עומדת למות, אני רוצה לומר מילים אחרונות." אמרה מולי בטון מרגיע לכולם

"ארתור, הייתה בעל נפלא כל השנים. אני אוהבת אותך ואני ימשיך לאהוב אותך למעלה"אמרה מולי כשהיא מנסה ליהיות חזקה כמה שיותר.

"אני יתחיל ממך ג'יני, את הבת הנפלאה והיחידה שלי. תמיד עזרת לי במטבח כשהיית קטנה, תמיד אחרי שהיית חוזרת מאיפשהו תמיד היית מספרת את הסיפורים בדרך שלך. בימים הקשים ובימים הקלים את פשוט היית את ולא נתת לאף אחד לשנות אותך. תמשיכי ליהיות ככה גם כשאני לא יהיה כאן כי ג'יני ג'ינגונה המג'ונג'נת שלי את חזקה ואת טובה בכל מה שאת רוצה!" למולי ירדו כמה דמעות.

"אמא" אמרה ג'יני כשהיא בוכה. היא נתנה למולי חיבוק.

"ג'ורג'י שלי תמיד אתה ואחיך פרד הייתם צמד חמד. הרבה פעמים עצבנתם אותי והרבה פעמים הצחקתם אותי. אתה ג'ורג'י מצחיק נפלא ותמיד אכפת לך ממני בימים הקשים והטובים. הציונים לא היו כל כך טובים אבל אתה תמיד תמיד תמיד נשארת טוב לב אמיץ ושמח." אמרה מולי לג'ורג'

"אמא את תשרדי את זה אני יודע! אבל אם לא, חס וחלילה לא תמסרי לפרדי שלום בשמי!" אמר ג'ורג'

"אוקי ג'ורג'י." אמרה מולי. מולי המשיכה היא אמרה משפט לפרסי ולביל היא רשמה אחד לצ'ארלי שברומניה.

מולי סיימה את דבריה אל כל הילדים שלה חוץ מרון. 

"רון אתה אמיץ מאוד חזק מאוד וטוב לב! מאז הרגע שנולדת ידעתי שאתה תהייה מיוחד, יצאת לכל כך הרבה מסעות אני ממש גאה בך. אני זוכרת כשהיית קטן אביך לקח אותך למשרד הקסמים בפעם הראשונה אתה ממש התרגשת. אחרי שחזרת מהמשרד נתת לי חיבוק ואמרת 'אמא למה לא באת היה יותר כיף אם היית באה' נתתי לך נשיקה. במשך שאר היום לא הפסקת לדבר על היום שלך היית כל כך שמח. ועכשיו אתה גדול עברת כל כך הרבה הרפתקאות תמשיך כי הם עושות אותך מי שאתה. תמשיך ליהיות רון שלי כי אני תמיד יהיה איתך וגם תמיד הייתי איתך רק לא לידך הייתי בליבך!" מולי בכתה וחבקה את רון שגם בכה.

הארי והרמיוני יש בו על הכיסא הם ידעו שלא כדי להם להתערב כי זה רגע משפחתי אבל כשמולי אמרה כמה מלים הם קמו ישר והלכו אל מולי.

"הארי והרמיוני היקרים, אתם הילדים שלי אתם יודעים את זה? אתם אמיצים ונבונים כל כך אתם גדלים משניה לשניה. הארי אני מקווה שתתחתן עם ג'יני שלי. והרמיוני את בטח תתחתני רון . אני יהיה שם בכל מצב אני יהיה אתכם!"

פתאום נכנס הרופא לחדר שכולם בכו בו. הוא נכנס עם מכתב

ואמר "מולי יש לנו מכתב בשבילך." המכתב היה שחור. "הביא אותו עורב" אמר הרופא

הפרק הקודם		הפרק הבא