טעות קטנה

לאחר כמה ימים הביטחון העצמי של הארי חזר אליו מהחופשה הארוכה שהוא עשה.
הארי הרגיש יותר טוב עם עצמו, הוא הרגיש..
מסוגל.
מסוגל לעמוד בעינוי שבלהיות בת. (אני אראה לך מה זה עינוי!! *הערת הכותבת*)
"הארי אתה חייב ללכת לשיעור שיקויים!! אם לא תגיע גם לשיעור הזה פרופסור סנייפ כבר ימצא אותך!" אמרה הרמיוני.
"לא!" אמר הארי בהחלטיות.
"מה מונע ממך ללכת??" שאלה הרמיוני בייאוש.
"הגאווה הגברית" השיב הארי, משלב את ידיו ומפנה את ראשו ב-הובכן, גאווה.
"אבל אתה כבר לא גבר" אמרה הרמיוני.
"אני בטוח שנשארה בי טיפת אנושיות!" אמר הארי.
"אתה רומז שנשים הן לא אנושיות??!" קולה של הרמיוני היה לפתע טעון בכעס.
"אני לא רומז, אני אומר" אמר הארי, לא שם לב (בטיפשות רבה) לכעסה של הרמיוני.
הטיפשות הזו הובילה למכה חזקה באחורי ראשו.
"אאו!! למה זה היה??!!" הוא קרא, מעשה את העורף הנשי מידי שלו.
"נשים יותר אנושיות מגברים!!! בהמווותת!!" קראה הרמיוני, מעיפה להארי עוד מכה.
"אאוווו!!!!!" הארי הביט בה במבט המום "טוווב!!" הוא קרא.
"יופי, בחזרה לעניינים" אמרה הרמיוני, קולה הפך לנחמד כרגיל.
הארי בלע את רוקו באימה.
"אני לא הולך לתת לסנייפ לרדת עלי!" אמר הארי בדיוק ברגע בו פרד עבר מבעד לתמונה, פרד קפא במקומו "מה?? למה שסנייפ ירצה לרדת לך?!!" הוא שאל בזעזוע.
"מה?! לאא! זו לא הייתה הכוונה שלי!!" קרא הארי, מזועזע אפילו יותר.
הרמיוני צחקה.
"סנייפ לא ייעשה לך כלום" היא אמרה.
"את צוחקת עליי" אמר הארי.
"נכון" השיבה הרמיוני בקלילות.
היא הניפה את התיק שלה ויצאה מחדר המועדון.
"נהדר" הפטיר הארי.
***
"תיראו מי החליט לחלוק איתנו את נוכחותו" קולו של סנייפ נטף לעג וארס כשהארי נכנס לכיתה.
"הוד מלכותה החליטה שהשיעורים שלי ראויים לה?" הוא שאל.
הארי החליט לא לענות.
בתנועה כמעט לא מורגשת הוא העיף את שיערו לאחור ופנה לחפש מקום פנוי, והיו הרבה כאלה.
ניראה היה שכולם רצו שהארי יישב לידם.
הארי נלחץ כשראה שעל רוב פניהם של התלמידים מרוח מבט חצי מלגלג וחצי מפלרטט.
"לא יכולה להחליט ליד מי לשבת העלמה פוטר?" אמר סנייפ, מחייך בזדוניות. כמה תלמידים צחקו.
הפעם הארי רצה לענות משהו עוקצני אבל סנייפ קטע אותו.
"אני אעזור לך, שבי ליד מאלפוי, אני בטוח שזה יספק לך את העונג הדרוש" אמר סנייפ.
"מה?!" קולו של הארי הוכפל כשגם דראקו קרא אותו הדבר.
"שקט שניכם!!" קרא סנייפ, מביט בהם במבט מצמרר.
"אבל-" הארי התחיל.
"10 נקודות יורדות מגריפינדור על החוצפה שלך, העלמה פוטר" אמר סנייפ.
הארי שתק והתקרב לדראקו שניראה המום.
בלייז זאביני שישב ליד מאלפוי אסף את חפציו ועבר למושב שמאחורי הארי, לא ליפני שלקח הצצה הגונה בחזה שלו שהרמיוני בקושי טרחה להסתיר עם אחת החולצות עמוקות המחשוף שלה.
הארי השתדל להתעלם מהקריצה שהסוטה ההוא העניק לו והתיישב בכבדות לייד דראקו.
במהלך השיעור סנייפ היה פשוט מרושע. אי אפשר היה אפילו לתאר את זה, ובכל זאת הארי הרגיש שעם סנייפ הוא איכשהו עוד היה מסתדר, אבל עם בלייז מאחוריו ומאלפוי לצידו הארי לא הצליח להתמודד בכלל.
בזמן שהארי הלך להביא את המצרכים לשיקוי שהיה עלייהם להכין, בלייז ומאלפוי החליטו ביניהם שבלייז הולך להטריד את הבחורה המהממת כמה שיותר.
דראקו ביקש מסנייפ שייתן לבלייז לעבוד איתו ועם הארי מכיוון שלבלייז אין בן זוג, וסנייפ שחשב שזה יכול להציק להארי יותר (הוא לא ידע עד כמה) הסכים לבקשתו של דראקו.
כך קרה שהשניים עמדו משני צדדיו, ובכול פעם שפרופסור סנייפ היה מפנה את מבטו, נוזף בילד אחר או פשוט לא מסתכל, הם היו נוגעים בהארי "בטעות" בצורה מפלרטטת שגרמה לו להתכווץ מגועל ולרתוח מכעס.
"איך את אוהבת את זה?" לחש בלייז, מחליק את ידו לאחוריו של הארי.
"תוריד את הידיים שלך מימני אדיוט" השיב הארי, סותר לידו של בלייז ומתרחק מעט מהשולחן.
דראקו צחק מהצד השני, הוא החליט לא לגעת בהארי אלא רק לצפות במתרחש. כי זה היה אחרי הכול הארי, האחד ששנא.
בסוף השיעור הארי ייצא בסערה מהכיתה, לא מחכה לרון והרמיוני ולא יודע שבמהלך השיעור בלייז זאביני הבין שהוא רוצה יותר.
יצרו התעורר.
***
"הארי?? הכול בסדר? את, כלומר, אתה ניראה דיי חולה" אמר רון.
"כואבת לי הבטן" מלמל הארי, הוא החליט שזו כבר לא הבחילה שהייתה לו משיעור שיקויים.
"אתה רוצה שנלך למאדם פומפרי?" שאל רון.
"לא, אני אסתדר" השיב הארי.
הם סיימו את ארוחת הערב שלהם והלכו למגדל גריפינדור כדי להכין את שיעורי הבית שלהם.
"הארי?? הכול טוב??" הפעם זו הייתה הרמיוני ששאלה.
"אמרתי כבר!!" קרא הארי, "כואבת לי הבטן!!"
 הרמיוני הביטה בו בחשדנות "איפה בבטן?" שאלה.
"פה למטה" אמר הארי, נוגע בעדינות בבטן התחתונה שלו.
"אני מבינה" אמרה הרמיוני.
הארי פספס את המבט החשדני שעלה על פנייה.
הם סיימו את ענייניהם ופנו למיטות.
הארי נכנס למיטה שהוסיפו לו ליד מיטתה של הרמיוני.
"זה קשה להיות בת" אמר הארי.
הרמיוני חייכה בעידוד, "לא כול כך" היא אמרה.
"אני מתגעגע להיות בן.." אמר הארי, ההטרדה בשיעור שיקויים עוררה אצלו הרבה מחשבות.
"צריך להעריך אתכם יותר" הוא אמר.
עיניה של הרמיוני נפערו אבל הארי לא ראה את זה.
"לילה טוב" הוא הפטיר.
"לילה" אמרה הרמיוני.

הפרק הקודם		הפרק הבא