החיים שאחרי המוות

קוראים שנשארו, אם בכלל. תהנו מהפרק, הפרקים ממש קצרים, אני מעדיפה ככה. טוב ,תהנו:
ניסיתם פעם ללמוד?, טוב, ברור שכן, אפילו כיתה א' נקראת "ללמוד" ואם לא הייתם לומדים אז כנראה שלא הייתם מצליחים לקרוא מילה ממה שכתוב כאן,
אז כן, ברור שלמדתם, לפחות משהו נכנס לרמת ההשכלה הפרטית שלכם שלא מעניינת אותי בכלל.
הכוונה ב:"האם למדתם" היא כוונה של, טוב, משהו שלא בדיוק בן אדם שפוי\ נורמאלי אמור ללמוד, לא, אני לא אומר שכדאי לוותר עד עשיו על הכול ולהפסיק עם מה שאני עושה, אני פשוט לא אוהב את מה שאני לומד, לא מרצון לפחות,
אבל חייבים ללמוד, לטיהור הנשמה, אם לא נלמד, אנחנו נשלח את נשמתנו למקום שבו היא אפילו לא רוצה להיות.
ואלו היו מחשבותיי: סדריק דיגורי.
מזיע, לח, רטוב, רועד, פוחד, שכב סדריק על מיטתו פותח אט אט את העיניים.
גם הסדינים היו לבנים, והכרית, והעץ הבונה אותה.
סדריק התנשם בכבדות הוא הרגיש מוזר, צמרמורת. לא מה שאתם חושבים, לא צמרמורת של מוות, אלה משהו שנראה כטוב, מרגיש בטוח, סדריק קם מהמיטה, שנעלמה לאחר שניות מספר.
"סדריק מהר!" קראו והתלהבו לילי וג'יימס.
"זהו השיעור הראשון שלך, חלונות"
"חלונות?" שאל סדריק "מה? לאין הולכים" נגרר בידיה של לילי.
הוא מרגיש צמרמורת, רוטט שכזה, ואז מצא עצמו על יד הארי, הארי התפתל מתוך שינה.
הוא התעורר ,הבהלה מהמהירות של הארי הופיעה על פניו של סדריק, שחייך למראה של הארי חי ונושם וקיים.
אבל מה זה אומר?, הארי הצליח לברוח, אז וולדמורט חזר, זה מה שזה אומר.
"הו לא" אמר הארי בחשש.
הוויזלים לקחו אותו מדודיו אל המחילה. פרד וג'ורג' רכובים על המכונית החדשה שקבלו ממשרד הקסמים. "ארתור, איפה ארתור?" שאל הארי את מולי.
"בעבודה במשרד הקסמים כמובן" ענתה לו.
"מהר, הוא בצרות! אנ...מישהו התקיף אותו"
"מה? נברר הארי חומד...תאכל את החביתה שלך ואת הנקניקיות" השיבה לו מולי.
הכול נשמע מטושטש, כמו מתחת למים. סדריק היה מאושר רק לראות שחלק מהחיים עצמם עוד נשמר, שהעולם הזה, החדש, השונה,
חשוף רק לו ולמתים כביכול, לאלה ש"למטה" אין עוד מושג מה מתרחש.
הוא חזר ללובן של עולמו.
"חלון, סדריק, זה היה חלון, תיכף תרגיש טיפה מסוחרר, חלון הוא כמו מפתח מעבר, רק שהוא מעביר אותך בין עולמות.
העולם הזה בין עולם החיים, יש גישור, הגישור נקרא "חלון" " אמר לו ג'יימס
"זה קורה לעיתים קרובות?" אחז סדריק בראשו המסתחרר בקצב מפחיד.
"לא" ענה ג'יימס "אבל כשאתה הגעת לכאן זה קורה לעיתים הרבה יותר קרובות, גם כשהיית עם המוות נפתח חלון אבל הקפסוהרטיות שלו שיבשה את החלון שלך,
הוא לא רצה לשחרר אותך מלחתום על החוזה."
"הקפס...מה?" שאל סדריק.
"הקפסוהרטיות, סדריק, זו יכולת של המוות, המוות בלבד לפי מה שידוע לנו, זה יכולת שיבוש תדרי חלונות, הדבר הזה די נחמד, מונע כאבי ראש שאני ולילי התרגלנו אליהם, אבל לפעמים אם מפספסים חלון צריך לחכות אולי שנה לחלון נוסף, זה די מוזר, שני חלונות בחודשיים, תדירות גבוהה הייתי אומר, פשוט... זה יכול לפעמים להזהיר אותך מאורחים"
"אורחים?" שאל סדריק
"כן, אורחים, מתים, צריך לצפות להם, מי יודע מי יבוא?, אם יבוא אוכל מוות לכאן צריך להיות מוכן ועל ידי צפייה בחלון אפשר לראות מי המת."
"אוכל מוות, אלו האנשים שלבשו מסכות במשחק הקווידיץ', נכון? העוזרים של אתה יודע מי"
"כן, סדריק, אתה תצטרך לעבור שיעורים, איך להתגונן, לקבל את צרכיך, להשתמש בקסם וביאור הכרה, זה אומר לתת כמה שפחות מידע למוות,
לקבל מקום לישון, משהו לעסוק בו ומה עושים שנפתח חלון, לפי מה שאתה רואה, נתחיל עם החלונות."
הוא מצא לו כיסא, הייתה לו סוג של "טראומה לא רחוקה" מכיסאות שדמו לכיסא הזה.
"טוב, אני אלמד אותך על החלונות, לאחר מכן לילי תלמד אותך מה לעשות כדי לשרוד פה, רק, בבקשה אל תדבר, שאלות בסוף או איך שאתם אומרים את זה,
אאמ... החלון נפתח פעם בזמן מסויים, לפעמים פעם בכמה שנים, הקטע בחלון הוא הצצה לעולם, המוות המציא את הגישה הזו, להזכיר ששם יש עוד משהו או מישהו ורק נשמתנו ניתנת להחלטות שלו, אבל תיזהר, הוא מתעתע בנו המוות, הוא רוצה שתדע ותזכור את מה או מי איבדת...אל תנסה להתנתק מהעולם שהכרת, זה לא מה שאני אומר, פשוט, את ביעור ההכרה לילי תעשה אתך.
לעניין, כשיש חלון אתה תדע לבד , אתה תרגיש קור, צמרמורת ,לא מעיקה כל כך, צמרמורת שתגרום לך להתמסר לריגושים שאותם היא מביאה, כשאתה נשאב לחלון,
אתה רואה מה קורה בחוץ. ח...בחוץ זה העולם האחר, פה זה לא בדיוק בפנים,  אבל אתה לא תוכל לעשות שום דבר, אלה אם כן כוח גדול, דגול ונאמן קורא לך בלי ידיעתו, באותו רגע אתה גם תרגיש מגרד או משהו דומה לזה, זה מה שקרה עם הארי, נפתח חלון קוסמי גדול מאוד בגלל התנגשות שני השרביטים הזהים של הארי וולדמורט, משהארי היה בן אחת עשרה, ראינו אותו בחנות השרביטים, ראינו את הסיפוק שקיבל בראייתו עם האגריד את הכספת בגרינגוטס, אפילו ראינו את פטוניה וורנון, דודיו שגידלו אותו, אם זה נקרא לגדל, מתעללים בהארי, לילי מעולם לא סלחה להם על זה אבל היא ידעה שהוא השתחרר משם והכול בסדר.
נפתח שם עוד חלון, שמעת פעם על הראי של ינפתא? שם נפתח חלון. אנחנו עמדנו ליד הארי, אני זוכר את הבכי של לילי כשבאנו לכאן בחזרה, הו בחיי שהיא כמעט ביקשה מהמוות למות, אני שכנעתי אותה שלא, אמרתי לה שהארי עוד זקוק לה, וכנראה שצדקתי, אם היא הייתה מתה, העיכוב שלנו על וולדמורט  לפני זמן לא רב אולי לא היה פעיל.
משך הזמן בו אתה יכול לראות, להיות בתוך חלון הוא לא יותר מדקות קצובות, לפעמים שניות ספורות. אם החלון ייסגר ואתה לא תחזור למעלה, אתה תיתקע למטה עד שתהפוך לכלום, זה מה שידוע לי או ללילי, תהפוך לשקוף, ריק, פיסה נעלמת ומתמוגגת של העולם.
"מה זאת אומרת תחזור למעלה?" סדריק שאל בכמיהה
"זה אומר שאת הדרך חזרה תעשה בעצמך, לפעמים אני ולילי לא נהיה שם כדי לזמן את הפתח. אתה תראה כשיפתח חלון נוסף, אי אפשר לזמן אחד בעצמנו, רק המוות יכול. אז זהו בעצם, כן עדיף לדבר פחות ולעשות יותר, עכשיו לך ליציע של הפלפאף, לילי מחכה לך שם." חתם את דבריו .
הוא קם מהכיסא הולך לכוונה של לילי שנראתה אוחזת משהו, חושש, מהו ביאור הכרה, למה? אלו היו רק תמצית מהשאלות שהציפו עד עכשיו את מוחו.
אבל דבר אחד הוא ידע: את כול התשובות הוא יקבל בשעות הקרובות, לא שיש לו משהו אחר לעשות.
תודה למי שקרא. יש המשך. תגיבו. מקווה שאהבתם ....

הפרק הקודם