רוזמרין

עבר שבוע נוסף מאז שארה את רוזמרין והארי כבר התכונן לראות את רוז. בשעה שלוש אחר הצהריים הוא שטף את הכלים של שעת התה ובמקביל ניסה להקשיב לפעמון הדלת לרעש הטלוויזיה שבקע מהסלון והפריע לו בנסיון להקשיב.
כשסיים לשטוף את הצלחת האחרונה הוא שמע את פעמון הדלת, הוא הוריד את הסינר במהירות, רץ לעבר הכניסה וקורא "אני פה!"
"מעניין למי הוא מחכה." אמר דאדלי בנסיון להיות מהורהר- ללא הצלחה.
"בטח לחברה המוזרה שלו." דוד ורנון ענה, קולו נשמע מעט מוזר כשדיבר על רוזמרין, כאילו הוא מכושף או משהו כזה. הארי פתח את הדלת בחיוך גדול, שנעלם במהירות כשראה את האדם מולו.
"שלום הארי," היה זה הדוור- שהביא דואר שהגיע מאוחר "איפה דוד שלך?" הוא שאל בסקרנות. הארי נאנח בשקט ונכנס פנימה, הולך לסלון. "הדוור כאן," הוא אמר והלך בחזרה לחדר שלו. בינתיים הדוד שלו קם באיטיות, מהלך לעבר הכניסה לבית בצעדים איטיים, לוקח את החבילה ונכנס פנימה כששמע עוד צלצול בפעמון. כשהסתובב שוב הוא ראה את רוזמרין מביטה בו בחיוך גדול, שיערה הזהוב היה אסוף בקוקו גבוה אך למרות הכל הוא הגיע כמעט עד לברכייה.
"שלום אדון וורנון," היא אמרה בחיוך "ההורים שלי מזמינים את הארי לאכול איתנו ארוחת ערב, אתם מסכימים?"
הדוד וורנון בא לסרב כשהרגיש שוב את התחושה המשונה ההיא, כאילו הוא לא מסוגל לומר 'לא' לילדה בת התישע לפניו. הוא הנהן והיא חייכה, קוראת להארי שיבוא החוצה. לאחר כמה שניות הארי רץ החוצה, פולט ברכת פרידה לדודו לפני שסגר את הדלת בפניו והתחיל ללכת עם רוז ברחוב.
"אז לאן הולכים היום?" שאל הארי בסקרנות כשהלך אחרי רוז.
"הולכים אלי," היא אמרה בחיוך "אני רוצה שתהיה אצלי פעם אחת לפחות."
"אבל הייתי אצלך ביומולדת שלך..." מלמל הארי בבלבול, מעביר את ידו בשיערו ופורע אותו מעט יותר.
"זה נכון," רוז אמרה בחיוך "אבל זה היה מזמן, ואני ממש רוצה שתהיה אצלי כשאנחנו מדברים." הם הגיעו לדלת כניסת הבית של רוזמרין כשהיא פתחה את הדלת ונכנסה פנימה, מורידה את הנעליים בכניסה ומניחה אותם במקום המתאים, הארי נכנס אחרייה ועשה כמוה לפני שסגר את הדלת.
"אמא!" רוז קראה בחיוך "אני בבית!"
אריאנה יצאה החוצה בחיוך גדול שנעלם קצת כשראתה את הארי "אז איך היה לכם בחוץ?" היא שאלה ברוגע כששלפה מטפחת מכיס השמלה השחורה שלה והתחילה לנקות את פנייה המלוכלכים מעט של רוז.
"היה ממש כייף." רוז אמרה בחיוך וניסתה להתחמק מהנקוי היסודי של אימה- ללא הצלחה. לבסוף אימה הכניסה בחזרה את המטפחת למקום "אתם יכולים ללכת לחדר," היא אמרה בחיוך קטן "עוד מעט אני אקרא לכם לאכול ארוחת ערב."
רוז הנהנה בחיוך ומשכה את הארי במעלה המדרגות לעבר החדר שלה, סוגרת את הדלת אחריה ואז מתיישבת על המיטה "אז זה החדר שלי." היא אמרה בהתלהבות, מחכה שהארי יאמר משהו. הארי הביט סביב, מתחיל להסתובב ולבחון את החדר הצבוע בצבעי אדום-זהב.
"יש לכם משהו מוזר עם הצבע הזה..." הוא ציין בשקט כשרוז קפאה במקום שלה קצת. הארי התקרב אל הקיר וראה את הציור שהיה שם "את ציירת את זה?" הוא שאל, מצביע על האריה המצויר שהיה על אחד הקירות.
רוז הנידה בראשה לשלילה "אמא שלי ציירה את זה כשהגענו לכאן." היא אמרה בשקט והסתירה משהו מתחת לערמות בגדים שהיו על המיטה "רוצה לשחק?" היא שאלה, מנסה לשנות את הנושא במהירות.
הארי הנהן בבלבול, מנסה להבין מה רוז מסתירה ממנו, אך המחשבה הזאת לא נשארה יותר מדי בראשו כי רוז הוציאה קלפים והם התחילו לשחק מלחמה מצרית. אחרי כמה זמן הארי נאנח בחיוך והניח בצד את הקלפים שלו, מודה בתבוסה הגדולה מול רוז, שצחקה.
"את ממש טובה בזה," הוא אמר בחיוך "איך את טובה במשחק הזה כל כך?"
"היה לי הרבה זמן לשחק בזה."היא אמרה בחיוך נבוך ואז נעמדה, מרימה את הקלפים ושמה במקום. הארי הסתכל על המיטה כשראה ספר מציץ מערימות הבגדים שרוז הניחה בשביל להסתיר את החפץ מעיניו של הארי.
"אני יכול לשתות?" הוא שאל את רוז, לא מזיז את עיניו מהספר. הוא קיווה שבזמן שרוז תלך להביא לו לשתות הוא יוכל לראות מה היא מסתירה ממנו.
"ברור," רוז ענתה בחיוך ובאה לצאת "אתה רוצה מים או מיץ?" היא שאלה בסקרנות, הארי משך בכתפיו כאומר שלא משנה לו ורוז יצאה, משאירה את הארי לבד בחדר.
בשניה שדלת החדר נסגרה הארי התנפל על ערימת הבגדים ומצא ספר מוזר, הוא הסתכל על הכריכה, קורא אותה בקול שקט "קווידיץ' בראי הדורות." הוא לא הבין מה זה הספר... אבל הוא משך את עיניו כאילו הוא הכיר את הספר לפני. הוא פתח את הספר וקרא את ההקדמה, מוכה בשוק מוזר.
מה לעזאזל...? הוא חשב לעצמו כשהמשיך לקרוא את הספר, לא שם לב שרוז חזרה פנימה.
"מה אתה עושה?" היא שאלה אותו בחשש גדול "מה אתה קורא?"
"את זה," הוא הרים את הספר והראה לה "מה זה קווידיץ'?"
רוז התחילה לרעוד, הכוסות שהיו בידייה כמעט נפלו על הרפה כשהיא הניחה אותן במהירות על השולחן "זה... זה ספר פנטזיה." היא גמגמה במהירות "זה מן ספר מוסף."
"מוסף למה?" שאל הארי בסקרנות, מביט בה ומניח את הספר בצד. רוז נשמה עמוק וניסתה להירגע "אני לא זוכרת..." היא מלמלה בשקט כשאריאנה קראה להם. "כדאי שנלך." רוז אמרה במהירות ומשכה את ידו של הארי, יוצאת החוצה ויורדת למטה במדרגות, הארי נסחב אחרייה בכוח כשמחשבותיו עדיין סוערות, הוא לא הבין למה היא נכנסה ללחץ כשראתה מה הוא קורא, אחרי הכל זה רק ספר פנטזיה... לא?
הם נכנסו למטבח כשראו את הורייה של רוזמרין עובדים במטבח, אביה חתך את הסלט והניח אותו בשולחן, מביט בהארי בחיוך קטן, כאילו הוא יודע משהו שהארי לא אמור לדעת.
"נעים להכיר אותך," הוא אמר, מושיט את ידו ללחיצה חברותית.הארי הביט ביד המושטת ואז לקח אותה, לוחץ את ידו בהססננות ואז עמד בלי לזוז, מחכה שיגידו לו מה לעשות. רוז צחקקה וסימנה לו לשבת על ידה, הוא נאנח בהקלה והתיישב כשהבין שזאת תהיה הפעם הראשונה שהוא יאכל משהו שהכינו במיוחד בשבילו ולא שאריות של ארוחה אחרת. לאחר כמה שניות האוכל הוגש בשולחן והארי בחן אותו בחיוך לפני שבא להתחיל לאכול, רוז עצרה אותו במהירות "נתפלל?" היא שאלה את אבא שלה בחיוך קטן, גורמת לו לחייך גם ואז הוא הנהן. רוז החזיקה את ידו של הארי וסימנה לו לקחת את ידה של אימה מהצד השני, לאחר שכולם החזיקו ידיים היא עצמה את עינייה.
"הו אדון רחום," היא אמרה בקול שקט "אנחנו מבקשים ממך שנוכל להיות פה בלי שיקרה לנו כלום, שנוכל להישאר פה עד שאהיה גדולה מספיק בשביל ללכת לבית הספר שאמא הלכה אליו." היא פקחה את עינייה וחייכה אל הארי המבולבל.
"אמן." אריאנה אמרה בחיוך וניתקה את ידה מידו של הארי "בתאבון."
כולם התחילו לאכול וכך גם הארי, הוא הביט ברוז ובהורים שלה בסקרנות, הוא מעולם לא התפלל כך... הדודים שלו גם לא התפללו ככה, אולי זאת תפילה מיוחדת למשפחה של רוז. הוא ניער את ראשו וניסה לשכוח מהבלבול בזמן שאכל את בשר החזיר הפריך.

הפרק הקודם