קוסמים ומכשפות בימי הביניים

אבל המחשבה לא רוממה בהרבה את מצב רוחה, וכעבור כמה דקות, מרוב כעס, היא לא יכלה להתאפק; היא לקחה את המזוודה של הפנימייה שלה והכניסה בזריזות ובסדר מופתי בגדים לשבועיים האחרונים של השנה, את ספרי הלימוד שלה, ושני תפוחים שנשארו לה מארוחת הצהריים.

בשעה חמש ודקה היא יצאה מהבית ואמרה לאביה "אניצריכהלעוףל...!", היא הייתה בטוחה שהוא ינסה לעצור אותה, ולכן ברחה מהר מידי ותוך שתי שניות פנתה בסיבוב כדי שלא יראו אותה.

אחרי חמש דקות, כשהייתה בטוחה שאין אף אחד אחריה, היא שינתה כיוון לעבר עץ האלון הגדול שליד גן השעשועים, בחורשת האלונים.

נער מבוגר ממנה בכשנה היה שם והציג עצמו בשם בילי.

"היי" היא אמרה לו בבישנות.

"היי" הוא השיב לה.

"גם לך 'דילברט' שלח מכתב שתבוא לכאן?" היא שאלה

"כן. את מכירה את דילברט?"

"לא, ואתה?"

"גם אני לא. אתמול ינשוף שחור הביא לי מכתב שאבוא לכאן בשעה חמש וחצי כדי לפגוש את דילברט עם עוד אנשים כמוני. זרקתי את המכתב לפח שבחוץ. אבל במה אני שונה? אני ילד רגיל לגמרי, אבל זה סתם מעניין אותי לראות מי זה."

"גם אני קיבלתי את אותו המכתב. גם לי אין שמץ של מושג במה אני שונה. אבל נדע עוד דקה."

-כעבור דקה-

"כבר חמש וחצי, למה הוא לא פה?"

צליל אזעקת סירנה נשמע. מריאן ורובי רצו לגן שעשועים והתחבאו בתוך המגלשה בת שתי הקומות. לכל אחד מהם היה קרוב משפחה- למריאן אמא ולבילי אח גדול- שנתפסו על ידי משטרת המוגלגים בעוון היותם קוסמים. נודע להם ששניהם שותפים לגורל הזה רק עכשיו, כשרצו יחד בלי לחשוב בכלל  כדי להסתתר.

"היי, אתם שם!" נשמע קול גברי עבה. מישהו טיפס בסולם והגיע לקומה השנייה של המגלשה.

הם ראו לרגע מישהו בעל שיער ג'ינג'י וגבות עבותות, עיניים חומות עם משקפיים עבים במיוחד, לבוש במדי משטרה, ומיד עינהם כוסו בזריזות על ידי האיש ההוא ועוד אחד מחבריו שהם לא הספיקו לראות.

הפרק הקודם		הפרק הבא