picture of lily

כולם כבר עלו לחדר המועדון, אחרי שהגיעו להווגורטס, כמובן.
פיטר וסיריוס עוד שרו את ההמנון החדש (הווגורטס, הווגורטס הוגי הוגי הווגורטס), ורמוס כיוון את התלמידים החדשים.
לילי עמדה בפתח, שומרת על ילד ג'ינג'י בשם ביל וויזלי, ומנסה להשדל אותו להפסיק לשאול  שאלות על להיות מדריך.
כאשר כל התלמידים החדשים פוזרו (כן, כן, ביל, בכל הזדמנות אחרת אני אשמח לספר לך על להיות מדריך... כן וגם על הווגורטס, ברור, בטח,בטח ביל... את לא עייף?! לא?!?! טב תלך לראות את החדר החדש שלך. בטח מבטיחה!)
ג'יימס תפס את לילי.
הוא נראה עצוב ומדוכדך, ועיניו היו אדומות.
"למה עשית לי את זה?" הוא שאל.
"זה לא היה בכוונה, ג'יימס, נשבעת."
"באמת? לא מאמין לך."
עיניה היו אדומות, וכעת גם מבט רצחני נוסף בפניהים.
"אתה לא מאמין לי?! אני בכלל לא חייבת לך כלום!"
היא רצה לחדרה, דמעה ניתזת אחריה.
"לא! לילי! חכי!" הוא צעק אחריה.
היא נעצרה בראש המדרגות, מול הדלת, והביטה בו באותו מבבט רצחני.
"למה לי? אתה הרי לא מאמין לי!!!" היא צרחה אליו, ונכנסה בסערה לחדר השינה.
כל מי שנוכח בחדר המועדון צפה בהם, כאילו זה הסרט הכי טוב בעולם, בעיניים פעורות.
"לא! א-ני, לי- לילי!!! לא!" הוא צעק אחריה, וניסה לעלות במדרגות.
התוצאה הייתה הרת אסון.
ג'יימס רק עלה כמה מדרגות, והן הפכו למגלשת בטון רחבה. ג'יימס ניסה לשמור על שיווי משקל, אך נפל, ונפל, והא כמעט התרסק בבושה על רצפת חדר ההמועדון כש-...
הוא החל לרף באוויר, פשוטו כמשמעו, הגיע בבטחה לדלת, נאחז בידית, ודחף את עצמו פנימה.
אף-אחד לא שקל להביט אחורה, לראות מי עשה זאת.
--------

פיטר, רמוס וסיריוס עמדו המומים.
קרה שג'יימס ולילי רבו ("אל-תזכיר-לי-את-זה!" כדברי סיריוס), אבל אף-פעם ג'יימס לא רדף אחריה. זה כבר רציני.
רמוס ראה מה קרה, 'הוא אף-פעם לא הקשיב לי שדיברתי על"הווגורטס-תולדות"?!?!?!' חשב, רמוס כשג'יימס החל להחליק.
הוא  הטיל עליו לחש הרחפה, והתיר אותו כשראה שג'יימס נאחז בידית.
"יש לו מזל שיש לו אותך, כגאון-לעת-צרה, ירחוני." אמר סיריוס.
",מה ש'תגיד, מה ש'תגד," מלמל רמס, עוד מביט בדלת, מחכה לצעקות.
--------------

והצעקות הגיעו.
"מה זאת אומרת לא מאמין לי???? אני לא חייבת לך כלום!!!!!!" צרחה לילי.
"בסדר, לילי, אבל למה?" צעק ג'יימס.
"ככה!!!!!!! ככה!!!!!!!!!!! אם היית מאמין לי היית מבין!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!" צווחה לילי חזק עוד יותר.
"את רוצה שכל גריפינדור תשמע מה שאת רוצה להגיד? תנמיכי את הקול!"
"לא 'כפת לי! מצידי שכל הווגורטס ישמע אתי!!!!!" לילי, בקול חזק עוד יותר.
"והוא כבר שומע!!!!!"
"אז מה???"
"שומעים אותך עד בובאטון!"
"ואותך עד דומשטרנג!!!!"
"אני מטיל לחש השתקה לפני שישמעו אותך גם בחלל החיצון!"
"אווו, תטיל אותו, פוטר, אבל אני אמשיך לצעוק!!!!"
"סילנסיו!"
והעולם שבחוץ כבר לא שמע אותם.
--------------------

לילי עמדה מול ג'יימס, שערה פרוע מרוב זעם, וטיפת רוק בזווית פיה.
"בזה שאטמת את החדר, לא תשתיק אותי, פוטר!!!!"
"תצרי כמה שאת רוצה, רק תסבירי לי: למה.,
"אם היית מקשיב, פוטר, היית מבין!"
"לא חושב ככה."
לילי נפלה על ברכיה.
"לא, פוטר. בבקשה, תאמין לי."
"לא! זה שקר!"
היא קרסה על גבה, נשענת על המיטה הקרובה אליה.
"אין לי יותר כוח לשכנע אותך, פוטר. אתה כל-כך פוץ שלמרות שמנפנפים לך את האמת מול העיניים אתה לא רואה אותה.  לך מפה, לך!!!!!!!"
היא צרחה את המילה האחרונה, שהיה אפשר לשמוע את ההד שלה למרות לחש ההשתקה של ג'יימס.
היא נפלה על המיטה שלה, ידיה לפתות את הכרית ופניה אליה.
_-------------

תגובות? D:

הפרק הקודם